יום א', 3/7/1955
הבוקר הישיבה הראשונה של ממשלת הקואליציה המצומצמת. שולחן הממשלה הוקטן וחבורת שנים-עשר השרים ישבה יותר במלוכד.
לפני הישיבה יצאנו בסך ממשרד רה"מ אל לשכת הנשיא. ב"ג איחר. התיישבנו משני עברי הנשיא בחצי גורן וחיכינו לו. המתנה זו לא הייתה מכובדת ביותר. לבסוף הופיע ואז קם הנשיא ונשא נאום ברכה קצר. קמתי גם אני ועניתי. אמרתי כי כולנו מצטערים על הצטמצמות מספרנו אך צערנו היה גדול שבעתיים אילו אי-הצטמצמותו הייתה כרוכה בעירעור יסודות השלטון. הדגשתי הכרחיות התמורה שחלה בנסיבות שנוצרו והרימותי על נס את קיצור שעות הביניים ואת תרומת הנשיא להישג זה. אחר כך הצטלמנו ומיהרנו לישיבה. בדרך חזרה דיבר איתי זיאמה בסיפוק רב הן על הופעתו באספה רבתי בחולון והן על כניסתו לעובי הקורה של ענייני משרד התחבורה.
בישיבה שררה אווירה קלה וצלולה.
אחד אחד חוסלו ונמחקו מסדר היום סעיפים שסירבלוהו זה עידן - רובם פרי יוזמתו הטרדנית של שר הפנים הקודם, בכלל זה חוק השירות הלאומי, אשר רוקח בקנאתו לעקיבות בפעולות הממשלה תבע הצבתו בסדר היום כדי להתריע על ותרנות מפא"י ללחץ הדתיים - אחד הגילויים המובהקים של יושר לבו האזרחי.
יוסף דיווח על המו"מ שלו עם הרופאים - הוא רואה סיכוי לחיסול שביתת צמצום העבודה בכבוד. על כל פנים שר הבריאות החדש גילה מרץ רב ועוז רוח בניסיון הזה לסלק מכשלה זו מעל דרך הממשלה.
סיכום פעולותיה הממשיות של ישיבה זו לא היה רב והיא נסתיימה לפני 12 - דומני זו הפעם הראשונה מאז היות ישיבות שבועיות של הממשלה. יש סיכוי כי עם הקלת נטל סדר היום אפשר יהיה בשבועות הקרובים לדלוג על אחת הישיבות - לטובת מערכת הבחירות.
לארוחת הצהריים בבית שמעון מירלמן מבואנוס-איירס ואחיו יוסף עם רעיותיהם, גבריאל ויהודית ישכרוב מב' איירס, אשכולים, דובקינים, הורוביצים ושניאורסונים, רחל טוב וחיים שנזדמן לירושלים לרגל עסקי תנועתו. סביב השולחן דובר בשש שפות - עברית, אידיש, ספרדית, אנגלית, רוסית ופולנית. דובקין היה מלא התרשמות חיובית מאסיפות הבחירות שהשתתף בהן. הוצאת "הכלליים" מהממשלה עשתה רושם כביר. גם אשכול היה מרוצה מאסיפותיו. מכל עבר מגיעות ידיעות על מעמדם העלוב של הצה"כ.
בשעת הארוחה סחה לי אלישבע אשכול שישבה משמאלי, כי פוליה דרשה ממנה לפנות את הבית [בית ג'ייקובס בשדרות בן מימון בי-ם], אליו העתיקו אשכולים את דירתם לאחר פרישת ב"ג - משמע שמנוי וגמור עם ב"ג לחזור לראשות, או שמא אין זו אלא העמדת פנים מצד פוליה. כדי לסיים בפרשה זו - הלכה צפורה אחר כך אל אלישבע לדבר על לבה כי לא תזוז ממקומה עד שיתבררו הדברים לאחר הבחירות, שכן אם יהיה ב"ג רה"מ קרוב לוודאי כי לא אשאר שר חוץ ואז אפנה את הבית ברח' סמולנסקין וב"ג ישתכן בו ונמצא שר האוצר מחזיק בביתו באין מחריד. אלישבע התפלצה למשמע הדברים - נראה ששמעה זו הפעם הראשונה על האפשרות כי לא אשאר בממשלה, סירבה להעלות כדבר הזה על הדעת וטענה כי לא יקום ולא יהיה. צפורה עמדה בשלה ודיכאה כהוגן את רוחה של אשת שיחה. משמע כי אשכול לא גילה מעולם אוזן אשתו על פרישתי הנשקפת - זאת אומרת, הוא עצמו לא התייחס לכוונתי זו ברצינות. תגובתה של אלישבע שימשה קנה מידה נאמן לרחשי לב הציבור בעניין זה.
אחה"צ מועדה עם עירא הירשמן. נכחו גם המנכ"ל והרצוג. מטרת השיחה הייתה לתדרך את עירא לקראת פגישתו האפשרית - השנייה - עם נאצר. הוא חכך בדעתו אם כדאי לו לנסוע שוב לקהיר ולבסוף החליט לעשות זאת, לאחר שיודיע על כך מראש לשגריר ארה"ב.
ישבתי על ניירות והייתי עייף עד דכא. צפורה פיתתני לצאת לטיול במכוניתה. נסענו לבית הכרם וסרנו לבית שרף. מצאנו משפחה טובה ואווירה חמה. כשחזרנו הביתה עשיתי מאמץ נואש להתגבר על העייפות ולחדש כתיבתו של יומן זה, שחלה בו הפסקה של שבועיים.
בינתיים, לרגל הפרסום הרב שניתן בעיתוני הבוקר לדבר הופעתי כעד במשפט ירושת [מיכאל] פולאק בחיפה, נודע ברבים הסוד הכמוס כי אני כותב יומן [ר' "דבר" 3.7 על העדות: "בפעם האחרונה פגשתי את מ' פולאק ב-1953 [---] פגישה זו חרוטה בזיכרוני כיוון שנרשמה ביומני" (להלן קרא מ"ש במשפט קטע מיומנו)].
