מלחמת בחירות ותחזית פרישה 

יום ד',  15/6/1955

 

הציר ההולנדי בא לעשות מיפסע (demarche) רשמי שמבצעת ממשלתו בכל בירות תבל. מעשה ב-23 הולנדים שנעצרו באינדונסיה באשמת פעולה מחתרתית נגד השלטון, עונו במהלך החקירה ומשפטם הולך ונדחה. הביא חוברת נאה המתארת את כל הפרשה. אמרתי כי יחסינו עם אינדונסיה ידועים לו וכל שנוכל לעשות הרי זה לתת פירסום לגירסה ההולנדית. אמרתי לשמאי להעביר את החוברת ל"ג'רוסלם פוסט" על מנת שיפרסמו תמציתה ולהציע למערכת כי תתקשר עם משרד ההסברה האינדונסי ותבקש את גירסתו הוא.

ישיבת חברים במשרד רה"מ: הנהלת הסיעה בכנסת ושרים אחדים. עוד אמש, בשעת המו"מ עם הרופאים, הודיעוני מהכנסת כי פרץ משבר: "הכלליים" מאיימים בנטישת הקואליציה עקב הצעת החוק על סיפוח המעברה. הכל כאשר יגורתי. נעשה צעד נמהר והתגבשה סביבו התעקשות שלא נשקלה כראוי. כשניסיתי לפני יומיים לעורר ספק בנכונות המהלך עוררתי חמתם של כמה חברים ונסוגותי. עתה נוכחו הלוחמים עצמם כי הסתבכו והריהם מבקשים מוצא של כבוד. אמש בכנסת לא הייתה כנראה תפארת סיעתנו על הדרך שבחרה בה. מהסתערות "הכלליים" אין להביא ראיה, אך רושם חזק ביותר עשה נאומו של יזהר הררי שבכוח ניתוח הרבה יותר נוקב משל רוזן בממשלה הוכיח את אופיו הניפסד מבחינה חוקתית של הניסיון לבצע בדרך התחיקה תיקון שחייב לשמש נושא לפעולה מינהלית. במיוחד לא נחלנו כבוד עקב ההצעה להקנות על ידי תחיקה את זכות הבחירה בעיריית פ"ת לתושבי המעברה שאנו מבקשים לספחה לעירייה. הטענה כנגדנו הייתה כי כל עניין הסיפוח לא בא אלא כדי לזכות את מפא"י במספר קולות.

לאחר ויכוח רב נסתמן המוצא. ראשי הסיעה יקיימו היום מסיבת עיתונאים בה יצהירו על הסתלקותנו מתביעת זכות הבחירה ולעומת זה יבססו את תביעת הסיפוח ויוקיעו את תעלולי הסחבת והחבלנות של רוקח. משיתפרסמו הדברים אזמין אלי את רוקח, אצביע על ויתור זה מצדנו כצעד ראשון לקראת פשרה ואציע לו להפעיל מייד את הוועדה שמינה בהתאם לחוק על מנת שזו תמליץ על סיפוח. בינתיים תועבר הצעת החוק בדבר הסיפוח לוועדת הכנסת לענייני פנים. שר הפנים יודיע בישיבת הוועדה על המלצת הסיפוח ואז יודיע בעל הצעת החוק כי הוא לוקח אותה חזרה והכל על מקומו יבוא בשלום.

מייד אחרי גמר הישיבה הזאת החלה במשרד רה"מ פגישת מפא"י עם נחום גולדמן - התייעצות לקראת כנס הוועה"פ הציוני שיתווה את קווי היסוד לקונגרס הבא. במשך הדקות הספורות שחצצו בין שתי הישיבות נתבשרתי על שתי פורענויות. דב יוסף טילפן על התפוצצות חדשה וחמורה ביותר בינו לבין רוטנברג שהודיעו לאחר ריב חריף כי התפטרותו סופית. המזכירות הודיעה כי בית הדין העליון פסל את הרב ניסים, הראשון לציון, לרבנות הראשית בשל איזה פגם פעוט שנתגלה בנוהל בחירתו. על ידי כך ניתנה לאליהו אלישר מישאלת לבו ונגרם ביזיון מדכא לרבנות הראשית ולמדינה כולה. על פי עצת המז"ם התקשרתי מייד עם שר המשפטים וביקשתיו להכין לישיבת הממשלה ביום א' חוק תשריר למינויו של הרש"ל. אשר לרוטנברג, גייסתי מייד את פנחס ספיר להשפעה עליו והזמנתי את יוסף לפגישה עמי ועם אשכול בכנסת.

הישיבה עם נחום גולדמן לא חידשה דבר ולא היה בה אלא מתן סיפוק לו לעצמו, אשר על כן בא תחת צל קורתנו - בחינת שכר טירחה לו על נסיעתו לארץ. באמצע הישיבה התנהל קרב פתקים חריף ביני לבין יונה כסה. פתאום הודיעני כי עלי לנאום באסיפה רבתי שתתקיים בת"א ביום ב', יחד עם ב"ג ואשכול. זהו גלגולו של אותו כינוס מרצים שנדחה עקב ישיבת המרכז, אבל כל אופיו נשתנה, מוזמנים אליו פעילי המפלגה במאותיהם, המעמד מכוון לשמש פתיחת מערכת הבחירות ונאומינו מיועדים להתפרסם למחרת היום בעיתונות. התרתחתי על שקובעים סידורים שאני כרוך בהם ללא כל התייעצות איתי והבעתי התמרמרותי בדברים כדורבנות. אמרתי כי איני גורס הדרכת מרצים בפומבי ולעומת זה איני גורס הופעה משותפת שלי ושל ב"ג. כינוס מרצים דלתיים סגורות יפות לו ואילו פתיחת מערכת הבחירות מוטב שתיעשה במספר אסיפות פומביות במרכזים שונים, בהן יופיע כל אחד מאיתנו לחוד וישתרע על פני היריעה כאוות נפשו ויתנבא בסגנונו ללא חשש של כפילות או ניגוד. הוספתי במפורש כי אינני רוצה להיות כבול על ידי ב"ג אף לא להופיע כמתנגש עמו. יונה נתבהל כהוגן, יצא וטילפן לאריה בהיר בת"א לעכב פירסום הכינוס, חזר ואמר כי מחר בישיבת המטה נתייעץ על כל העניין.

אחרי הישיבה נכנס נחום לחדרי ודיווח לי על שיחתו עם ב"ג. הפעם שמעתי דברים ברורים ומתלהמים. הייתה שיחה ארוכה ו"חמה". ב"ג טרח הרבה לשכנע את נחום כי שיטת התגובה הנמרצת היא המדיניות היחידה הבאה בחשבון - ולא הצליח. נחום ניסה להוכיח לב"ג כי מדיניות זו הרת אסון למדינה מבחינת יחסיה הבינלאומיים וסופה שהיא מנתקת את המדינה מהתפוצות - והעלה חרס. סוף שהסכימו לחלוק. אך ב"ג גילה קלפיו ללא כל כיחוד. בדעתו להרכיב את הממשלה החדשה. התנאי שיוצג לכל שותף לקואליציה - קבלת מדיניותו הביטחונית. שאל נחום: "ומה בדבר שינוי משטר הבחירות?" התשובה: "זה יבוא ממילא אחר כך." "מי המועמדים לקואליציה?" "'הפרוגרסיבים' ו'אחדות העבודה'"? "היסכימו 'הפרוגרסיבים' למדיניות זו?" סתם ולא פירש. "התיתכן בכלל ברית בין מפא"י ואחה"ע?" "עם טבנקין לא, יען הוא קומוניסט, עם יגאל אלון כן, אף על פי שהוא 'בחור מסוכן'." ובכן מה עיקרה של מדיניותו? שוב אותה תוכנית: יקרא ללאוסון, יקרא לניקולס, יקרא לברנס, אָמוֹר להם: "הרי לכם כך וכך שבועות או חודשים, נאמר ג' חודשים, יֵשְכֶם מדבירים את מצרים לשמירה על הסכם ש"ן - מוטב; וָלא - הריהו כובש את הרצועה. בינתיים יימנע מכל תגובה." "גם אם תהיינה תוך ג' החודשים התנפלויות דמים על יישובים?" סתם ולא פירש. "טוב, ומה על התגובה הבינלאומית לכיבוש עזה?" נעמוד בה!" "מה אם יופסק המענק ויחדלו משלוחי הכסף של 'המגבית'?" "אין דבר, נסבול ונתגבר!" "מה אם יופסקו השילומים ולא יהיו מזומנים לשלם בעד הדלק?" אין תשובה ברורה. "אתה יושב בניו-יורק ואינך חש את מצוקת הביטחון בארץ. אפשר אילו ישבתי אני בניו-יורק הייתי חושב כמוך, אך אני יושב כאן. רע מאוד שיש פרץ זה בין תחושת הארץ ותחושת הגולה, אך אין ברירה - גזירת גורל היא. אם לא יהיה ביטחון לא תהיה התיישבות. הכל ייהרס."

נחום לא ידע להקשות מה יהא על הביטחון לאחר כיבוש רצועת עזה - כלום יחדלו גבולות מסביב למדינה וכלום ייעלמו ערבים חורשי רע מעבר הגבולות האלה, וכלום עצם כיבושה של "הרצועה" לא ילַבה ביתר שאת את יצר השנאה ותאוות הנקם, וכלום משטמת המעצמות שישולח ממנה רסן לא תחבל שבעתיים בביטחון על ידי מניעת ממון, חוסר אפשרות לקנות נשק, ועידוד פרוע של הערבים נגד השלום ובעד הגברת האיבה?

אך לבסוף משהו שהוא עיקר לדידי. נחום שאל: "ומה יהיה אז על משה?" ב"ג: "מה פירוש מה יהא עליו - הוא שר חוץ מצוין, האינך סבור כך?" נחום: "אני סבור כך מאז ומעולם, אך כלום יהיה משה מוכן לקבל עליו דינה של מדיניות זו?" ב"ג: "ברור שיצטרך לבצע את המדיניות הזאת וכן ברור כי אם לא יסכים לה - לא יוכל להיות שר חוץ."

ובכן סוף סוף הובהר המצב לאמיתו. לא כדברים שנאמרו באוזני: "אם כך - (זאת אומרת אם אינני מוכן לשמש שר חוץ אם הוא יחזור להיות רה"מ) - כי אז אין זה בא בחשבון" (זאת אומרת הוא לא יחזור). גם לא כמו ששמע דוד הכהן: "הוא אומר כי הוא לא ילך לממשלה בלעדיך". ובוודאי לא כהנחת אהוד כי תיתכן ותיתכן עבודה משותפת ולא תמיד מוכרחה לנפול הכרעה נגדי. אלא בתכלית הפשטות: "אם אתה מקבל תורתי אסכים ברצון כי תישאר שר החוץ, אך אם אינך מקבל - תצטרך לפרוש."

כבשתי את הדברים בלבי ונסעתי לכנסת. נקלעתי לוויכוח טרדני על קרקעות של נפקדים היושבים בארץ וחיכיתי עד שענה אשכול לתוקפיו ונתפנה. נתכנסנו שלושתנו - אני והוא ויוסף - והגענו למסקנה מוסכמת: אין להיענות לדרישת רוטנברג כי דוח החברה האמריקנית, שמתחה ביקורת על שיטת ניהולו את החברה, יילקח חזרה, אבל יש להבטיח לו כי עד שייפגש עם נציג החברה, יסביר לו מה שיסביר ואחר כך יגיש הערותיו - לא ייערך דיון על הדוח בקרב המועצה וממילא לא תינקט שום פעולה לפיו.

מייד הזמנתי אלי את אברשה [רוטנברג] ידידי וכפיתי עליו הסדר זה. היה רך כקנה, דמעות נצצו בעיניו וקולו רעד. נענה לי ורק ביקש כי אשגר לו מכתב אישי שבו אפציר כי יחזור בו מהתפטרותו. הבטחתי. מייד חזרתי למשרד רה"מ והכתבתי טיוטה של מכתב אשר על יוסף לשלוח ליושב ראש המועצה. בזה נתחסל משבר אווילי זה, שאיים לשבש את ענייני משק החשמל ולחבל במַפָק (אֶמיסיה) של איגרות חוב לחברת החשמל, העומד להתבצע בעצם הימים האלה והמבטיח לאוצר שאיבת כמה מיליונים ל"י מתוך הארץ להשקעה במפעלי פיתוח על ידי מימון תוכנית הרחבתה של רשת החשמל הלאומית.

במשרד רה"מ קיבלתי את נציגי כפר גלעדי, משה אגמי ויעקב אשכול. לפני יומיים נרעשתי מידיעה ב"קול ישראל" כי פרצה אצלם דליקה בה עלו באש 40 צריפי מגורים. הברקתי השתתפותי ושאלתי במה אוכל לעזור. באו להביע תודה ולגבות את השטר. נשרפו 55 חדרים. 85 נפשות נשארו ללא שיכון. בנייני קבע במקום הצריפים יעלו 200,000 ל"י. רבע מזה יושג מדמי ביטוח ומ"ניר". התוכל הממשלה לסדר הלוואה לזמן ארוך בסך 150,000?

בשעת ארוחת הצהרים סיפרתי לצפורה מה שנתגלה לי באמצעות נחום. טענה: "עניתי אתמול לאהוד כי אינו יודע מה הוא סח!" אמרתי כי עתה הכל ברור לגבי כוונותיו האמיתיות של ב"ג אבל גם ברור לי כי אסור להיכנע ולקבל הדין של פרישה ללא קרב. מייד אחרי הבחירות תצטרך המפלגה להחליט על המדיניות. הברירה תהיה חדה. אסור להניח למפלגה לבחור באישיותו של רה"מ מבלי שיהא ברור כי בחירת האיש פירושה קביעת המדיניות. שנינו אמרנו לעצמנו כי עלינו לעמוד הכן לנטוש את הבית המפואר ולצאת - אחת היא לאן, אחת היא לאיזה תנאים. רק לבי התחמץ בהעלותי על דעתי איזה מאבק מסויט נכון לי בתוך המפלגה ואיזה מאמצים מטורפים ייעשו על ידי המוני חברים להניאני מפרישה.

אחה"צ יצאתי עם ורנר ודורה רוזוליו לת"א. הייתה לי שיחה עם רפאל בש, שתינה את סבלו הרב בסבך היחסים האישיים במטה המפלגה והשתדלתי לנחמו ולחזק רוחו. שוב עם רוזוליו ואשתו יצאתי לכפר ויתקין, לחנוכת בית ההבראה לעובדי המדינה. עלינו על הגבעה שטיפסתי עליה בדיוק לפני 22 שנה, ביום גאולת אדמת מעברות ומשמר השרון - יום שבערבו [17.6.33] נרצח חיים ארלוזורוב. עמק חפר היה אז שמֵם ברובו - ללא עץ אחד ברחבי ערבותיו וירוקה צוחנת מחפה על ביצותיו. עכשיו נשקף מהגבעה נוף מרהיב - השטח כולו טובע בירק חורשות, מסעי פרי ושדות וזרוע יישובים מבוססים, כל פינה בו מחייכת וכל מראהו הַלל לעמל מֵניב. היה על מה לנאום נוכח השמש השוקעת שקרניה הזהיבו את הדשא הרענן. הנאומים המרובים והארוכים שלפנַי היו קטלנים ברצינותם ובשגרנותם. צחוק אדיר פרץ כשפתחתי בהבעת המחשבה האפיקורסית כי ראוי לנו לעקור משורש את הנוהג הנפסד ולערוך חנוכת מפעל כזה בחגיגה עממית עם נגינה ושירה וריקודים וכיבוד וטיול חופשי על פני השטח, ללא כל נאום שהוא.

את הערב ביליתי ברחוב הירקון על ניירות. קיבלתי דוח טלפוני מאהוד על מיבצע השיכנוע שערך כלפי ב"ג. המאמץ הוכתר בהצלחה מפתיעה. ב"ג הסכים כי יש ליזום הצעות מצדנו כנגד הצעות או"ם ומצרים לתקנת הביטחון באזור הרצועה, אף קיבל במפורש ארבע מחמש הצעותיו של תקוע. שוחחתי עם תקוע בירושלים, שהביע התפעלותו מכושר תפיסתו של אהוד ומהזהות הגמורה בהשקפות שנתגלתה בין שניהם.

לעומת זה הייתה לי עוגמת נפש רבה מהידיעות שנתפרסמו בקצת עיתונים על ההסברים שמסר המנכ"ל לעיתונאי חוץ. לפיהן הכריז המנכ"ל כי אין חפצנו כלל וכלל ברצועת עזה וכי אין אנו עומדים דווקא על פגישה בדרג גבוה אלא מוכנים להיפגש בכל דרג שהוא. פליטת הפה הראשונה מכשילה אותי כלפי פנים ואילו השנייה שמה לאל את המערכה שלנו כלפי חוץ. ביררתי כי המנכ"ל דיבר לא לפירסום ולא אמר דברים כדורבנות כפי שנתפרסם, אבל מי שמשוחח עם מספר עיתונאים בצוותא חייב לדעת כי במצב זה נוח להם להפר דיבור ולגולל את האשמה איש על רעהו. וכן חייב מנכ"ל חוץ לדעת, כי קיים ציבור בעל חושים ומושגים משלו, וכל הפוגע בהם לא יינקה, ואחרי הכל השר הוא האחראי והשעה היא ערב בחירות.

כתבתי יומן עד שעה מאוחרת.