יום ג',  14/6/1955

 

בבואי בבוקר למשרד רה"מ מצאתי את גולדה ופניה מרוגשים. קרה דבר נורא. אישה אמריקנית, דרוקר שמה, כנראה יהודייה, מומחית של משרד העבודה הבינלאומי, שבאה הבוקר לארץ על פי הזמנת משרד העבודה, נהרגה במבוא ירושלים בדרכה מנמל האוויר בלוד, בהתנגש המכונית שהובילה אותה במכונית משא. ארץ אוכלת אורחיה !

ישיבת הממשלה מיוחדת להמלצות ועדת גורי. היה ויכוח רב. הציונים הכלליים ניסו להרחיק לכת בנדיבות בלתי מחייבת כלפי עובדי המדינה בדרגות גבוהות על מנת לעשות מזה מטעמים במלחמת הבחירות. לבסוף נתקבלו החלטות כפי שנקבע בהתייעצות המפלגתית אמש. רוזן הצביע עם "הכלליים" ושפירא איתנו. בסוף הישיבה עורר רוקח שאלת המעברה שליד פתח-תקווה והתריע מרה על העוול שנגרם לו על ידי ניסיון לכפות עליו הכרעה מינהלית בתוקף תחיקה מיוחדת. חברינו לא טמנו ידם וטפחו על פניו עוון הסחבת וההשתמטות שנהג בעניין זה כבעניינים אחרים. אף על פי כן, סביב שולחן הממשלה הובהר היטב מה שהיה ברור לי אמש אבל טושטש על ידי חברים אחרים – והוא, כי אין העניין פשוט וחלק כלל וכלל. רוזן הזהיר בנימוקים משכנעים נגד יצירת תקדים של התערבות תחיקתית בסמכויותיו המינהליות של שר. חברינו התעקשו ולא היה מנוס מהצבעה: ברוב של חמישה נגד ארבעה הוכרע כי אין לעכב את מהלך החוק בכנסת. אני לא הצבעתי. פני רוקח קיבצו פארור וספיר התפרץ בזעם.

ב-11 ועדת חוץ וביטחון בכנסת. שרשרת ארוכה של שאלות. עניתי במפורט והתעכבתי בייחוד על משמעותו ותוכנו של ביקור או נו. הרימותי על נס את פועלו של דוד בבורמה והוקעתי בהזדמנות זו את שקרי "הבוקר" כאילו מחו לפנינו האמריקנים על הודעת דוד לאחר שובו מסין וכאילו נזפנו בדוד ומפני כישלונו זה סילקנוהו מרנגון. סיפרתי שאילמלא תקיפותו ולהטו של דוד לא היה ביקור או נו מתקיים כלל, שכן חזר מבנדונג בהחלטה נחרצת לבטל ביקורו הן בישראל הן במצרים, ורק תוכחתו הנוקבת של דוד החזירתו למוטב. אשר לאמריקנים הרי הם הביעו צערם באוזנינו על שאנו מסיימים שליחותו של דוד בבורמה - כה התיידדו איתו וכה נהנו והשכילו מנוכחותו שם. זיסמן "הציוני הכללי" כבש פניו בקרקע. היו כמה שאלות על "גילויי" ברנשטיין ביחס לתנאים שהציגו, כביכול, האמריקנים לחוזה הביטחון איתנו, בכלל זה החזרת פליטים. הודעתי כי שום תנאי כזה לא הוצג, אך לאחר שנתפרסם מה שנתפרסם מפי שר בישראל, ראתה מח' המדינה את עצמה נאלצת להודות כי אכן עמדתה הקבועה ועומדת היא כי על ישראל להחזיר חלק מהפליטים. כך נחל שר מסו"ת הישג חשוב, גירה את ממשלת ארה"ב להצהרה מחודשת על עמדה שלילית ביחס אלינו שהיא עצמה לא הייתה מעוניינת לחזור ולהכריז עליה. אגב, בהודעת יופ"י שהושרתה ממח' המדינה נאמר כי ממשלת ארה"ב מייחסת חשיבות להודעות שלי ושל חברים מרכזיים אחרים בממשלת ישראל, אך אין רואה צורך לשים לב להצהרות הנמסרות על ידי שרים אחרים אך ורק לצורכי תעמולת בחירות. אכן זכה השר ברנשטיין למחמאה חשובה מוושינגטון.

אחרי הישיבה נכנס אלי נמיר וביקש התערבותי לקראת הבחירות לעיריות ירושלים ות"א. בירושלים נתבקשתי להשפיע על סניף המפלגה כי יסכים לכלול ברשימתנו לעירייה את הדסה סמואל המוכנה להתמסר לתפקיד חבר המועצה. אשר לת"א עלי להשיג הסכמתו של [פרץ] נפתלי להציב את עצמו בראש הרשימה. המפלגה עושה ניסיון רציני להתמודד עם "הכלליים" ולהוציא מידם את השלטון. האכזבה הכללית מראשותו של לבנון ובייחוד ההתמרמרות השוררת בשכונות יוצרת סיכויים להצלחתנו. אם נציג רשימה חזקה - יגדלו הסיכויים עוד יותר. הוחלט על חילופים מרחיקים בהרכב סיעתנו. [אליעזר] פרי ו[אברהם] קמיני יועברו לסוף הרשימה, צבי לבון יוּצא כליל, תחת זה יוכנסו למקומות הראשונים האדריכל אריה שרון, מנהל הבנק החקלאי חיים הלפרין, העובדת הסוציאלית החשובה רבקה אהרונסון ועוד אנשי חיל. אין רשימה כזו חסרה אלא ראש שיעשה רושם, ואין ראש מכובד מנפתלי, הוא עצמו מוותיקי חברי העירייה. פירוש הדבר כי עליו להסכים לחדול להיות שר אם ייבחר. ב"ג סירב לדבר על לבו, פן יחשוד נפתלי כי כל עניינו של ב"ג אינו אלא להפטר מנפתלי בממשלתו בשל התנגדותו ל"אקטיביזם". ב"ג הוא שהציע לבקש אותי לפנות אל נפתלי. הבעתי ספק אם יתאים נפתלי לתפקיד של ראש העיר בגילו ובמצב בריאותו, אך נמיר עמד על דעתו. לא הייתי משוכנע כי לא פעלה כאן מצדו גם הכוונה לפנות מקום בממשלה.

לארוחת צהריים בבית אהוד אבריאל. סוף סוף ניגשתי לגיוסו לעזרה לי בענייני שביתת הנשק. דווקא הסתלקותו של אריה שלו מתחום פעולה זה וההבלטה הנוספת שניתנה על ידי כך להעברת העניין לרשות משרד החוץ חייבו תגבורת הפגנתית למטה משה"ח הממונה על הדבר. בינתיים נכלל אהוד במקום בטוח ואף מכובד ברשימת המפלגה לכנסת ולכן אין בא בחשבון פירסום מינויו כעוזר או כיועץ לרה"מ - סידור שחשבתי עליו קודם - אבל אין במועמדותו שום מניעה להשתתפותו בפעולה המדוברת למעשה. אהוד הסכים - הפעם, דומני, בנפש חפצה ואפילו בהתלהבות-מה - להיכנס לעבודה באופן המוצע. קשרתי אותו מייד עם יוסף תקוע והטלתי עליו כמשימה ראשונה לעכל את רעיונותיו של תקוע לגבי היוזמה שעלינו לנקוט כלפי ברנס על ידי הגשת הצעות מצדנו למו"מ עם המצרים - ו"למכור" רעיונות אלה לשר הביטחון ולרמטכ"ל. אם יצליח אהוד במשימה זו ייווצר גשר איתן ביני לבין ב"ג שעליו אוכל להסיע בביטחה הרבה משאות כבדים.

אך השתחררה שיחתנו מכבלי "סדר היום", מייד נתגלגלה אל הנושא הקבוע ועומד. אהוד שאל מה תוכניותי לעתיד. אמרתי: "לכתוב כרך ראשון של זיכרונותי, שייקרא 'אבי'. הספר כולו כתוב בראשי ואין הבעיה אלא להריקו אל הנייר." שאל אהוד: "התוכל לכתוב את הספר בהיותך שר החוץ?" עניתי כי היה לא אהיה שה"ח אם ב"ג יהיה רה"מ ושוב הסברתי מדוע איני יכול להיכנס למצב אשר בו איאלץ או להיכנע ולקבל עלי דין מדיניות שלא אוכל להיות אחראי לה, או להיאבק עם ב"ג בתוך הממשלה ולנסות להכריע את הכף נגדו בעזרת רוב המורכב בעיקר מסיעות אחרות בעוד שרוב סיעת מפא"י תומכים בו, או להתפטר לרגל חילוקי דעות בשאלה נוקבת של מדיניות מעשית. מאשר להגיע לפרשת דרכים זו מוטב להסתלק מראש ולעשות זאת אגב שידוד מערכות בהרכב הממשלה. אהוד ניסה לטעון כי חובתי להישאר וליצור משטר של עבודה משותפת עם ב"ג. הסברתי כי זוהי רעות רוח - כבר זקנתי במאבק עם ב"ג והריני למוד ניסיון והדברים הגיעו עכשיו לניגודים בבעיות כה שורשיות עד שלשווא ולחינם אייחל בהם לפשרה.

אגב ויכוח זה מצאתי את אהוד עודנו סבור כי ב"ג לא ילך לממשלה מבלי להבטיח רוב לשינוי משטר הבחירות, וכי בכלל טרם גמר אומר לשוב ולהיות רה"מ אלא הוא נתון לתנודות של מצב רוח ואינו יודע נפשו. אמרתי כי הרושם שלי אחר לגמרי: אצל ב"ג פועלים בעיקר מניעים נפשיים ולא יסודות התודעה. בכל שלב ושלב הוא יוצר לעצמו תורה הגיונית המכוונת להצדיק את נטיית לבו, אבל שורש שאיפתו נעוץ בנפש ולא במוח. אני בטוח כי אדיר חפצו לשוב לשלטון ורצון זה ממלא עכשיו את כל חדרי לבו. הוא דָבֵק עכשיו בכל להט נפשו בשאיפה לעמוד ליד ההגה עוד תקופת כהונה אחת - האחרונה בחייו - והוא מאמין או משלה את עצמו כי בתקופת כהונה זו יצליח לבצע דברים מכריעים שיבטיחו ויעצבו את עתיד האומה: יישוב הנגב, חידוש התנופה החלוצית, טיהור האווירה היישובית, מהפכה במשטר הבחירות. ביסוסה או צידוקה ההגיוני של ערגה זו לשלטון מתחלף מפקידה לפקידה. בתחילה קבע כאילו לעצמו - ואף אמר זאת מפורש במכתב אלי - כי לא יהיה רה"מ בלי שיובטח רוב קואליציוני ל"מהפכה המדינית"; אחר כך פיתה עצמו להאמין כי יש סיכויים למפא"י להוות רוב מבלי להיזקק לשותפים; עכשיו הוא משעשע את עצמו בתקווה כי יוכל להקים קואליציה עם "המתקדמים" וסיעה ב', אולי גם עם הדתיים, אך על כל פנים בלי "הכלליים" - אומנם קואליציה כזו אין בה כל סיכוי לשינוי משטר הבחירות, אבל כדי שיהא לב"ג פתחון פה לחזור לראשות הממשלה בלי בושת פנים עליו להראות כי הוא אינו חוזר למצב שהיה קיים בשעת הסתלקותו לשדה-בוקר, אלא יוצר מצב חדש.

אהוד המשיך בשידוליו עד שהרגיז את צפורה כהוגן והביאה להגיד לו כי אין הוא אומר מה שהוא חושב באמת. על כך נעלב מאוד.

אגב סידור פגישה עם אהוד הודיעני תקוע כי עם פרישתו של אריה שלו העביר לו היום הרמטכ"ל רשמית את סמכות הפיקוד לקציני שביתת הנשק והדבר נעשה ב"אווירה מצוינת". הרמטכ"ל החליט, כנראה, לנהוג אדיבות ונדיבות ושיתוף פעולה מלא, מתוך ביטחון כי אחרי הבחירות תחוסלנה סמכויות משרד החוץ חיסול גמור והצבא ישתלט על המדיניות.

מייד עם לכת אהוד חזרתי לסדר יומי הקודר כרה"מ, שברומו ניצב איום הרופאים לעבור ממחר בבוקר לשיטה של "עבודה מצומצמת". שלחתי מכתב לנשיא ההסתדרות הרפואית ודרשתי את השפעתו למניעת השערורייה. עמדתי בקשר טלפוני עם רוקח כמ"מ שר הבריאות, עם הנש"ם, עם המז"ם ועם בקר בוועה"פ של ההסתדרות. חששתי פן ייכנסו רוקח ו[שמעון] בטיש [מנכ"ל מש' הבריאות] במו"מ עם הרופאים, בו יתחילו להציע להם על דרך הפשרה כל מיני הנחות אשר הרוב המפא"יי בממשלה יהיה אנוס לדחותן ונמצאת מפא"י מירשעת ואילו "הכלליים" צדיקי הדור. לבסוף הזמנתי את נציגי איגוד רופאי המדינה לשיחה בערב בשיתופם של אשכול ורוקח.

שיחה ארוכה ומסוגפת עם גדעון רפאל - בתחילתה על תוכנית פעולתו כלפי ארצות ערב ובסופה על מעמדו וסמכויותיו. חבר יקר זה, עיקש ופתלתול, אינו מסתפק במקום הכביר שהוא תופס בפועל בפעולת משה"ח ובהופעותיו התדירות כלפי חוץ, אלא הוא תובע לעצמו מינוי רשמי רם-סמכות, נניח כסגן המנכ"ל, וכפיפת מחלקות שלמות, כמאו"ם וחקר, למרותו. הוכרחתי להבהיר כי עליו להוציא כל אלה מראשו והשתדלתי לעשות זאת בכל הידידות ומתוך מתן שבחים כנים לתרומתו החשובה למחשבת המשרד ולפעולתו. גדעון ניסה לקבול עלי שאין אני דואג להרים קרנו בעיני אחרים ונאלצתי להודיעו בכל גילוי הלב כי אני עומד כל הזמן בחזית הגנה עליו מפני כל מיני מקטרגים הקמים עליו לבולעו. מפליא עד כמה אין לגדעון מושג איזה אמן בחסד עליון הוא לשבש יחסיו עם הבריות ולהשניא עצמו על כה רבים. בסוף השיחה נחלצנו סוף סוף ממצר היחסים האישיים והטענות על קיפוח ונגענו בעניינים של ממש. מעלתו הניצחת של גדעון היא כי מוחו עובד בלי הרף ומעלה גל אחרי גל. רבות ממחשבותיו יוצאות דופן אך תמיד יש בהן יסוד תוסס ומחדֵש. בין השאר הציע לחשוב ברצינות על רכישת רצועת עזה לא במלחמה אלא במו"מ, כיסוד להסדר עם מצרים, על מנת שנהיה מוכנים לקלוט את תושבי הקבע של הרצועה וחלק מהפליטים - בהנחה שיתרם ייושבו בסיני. התוכנית מושכת לב, לכאורה, ויש בה מיבנה הגיוני, אך אינני יכול להכריח עצמי לראות תוספת של הרבה רבבות ערבים למדינת ישראל כעניין מעשי. ישבנו שעתיים תמימות.

צפורה כפתה עלי יציאה מהבית והסיעתני לביקור חולים אצל זלדה עיראון.

מיהרתי לשוב הביתה למוּעדה עם טדי וממי שהביאו את ידידם האמריקני הידוע בתוכֵנו בשמו הקצר ג'ים. זהו האיש שטיפל בסידור פגישה בינינו לבין נאצר ואליו טס ממי לרומא. על יסוד השיחה עם ממי הוא דיווח לוושינגטון במגמה לחידוש היוזמה ובינתיים בא אליו איש הקשר שלו בקהיר ומסר על המצב. נאצר איבד אמונו בנו בגלל מעשה עזה. על הטענה כי אף אנו איבדנו אמוננו בו עקב התליות הוא עונה כי מעולם לא הבטיח כי לא יהיו מיתות בית דין, אלא תמיד אמר כי הכל תלוי בבית הדין. זוהי התכחשות לדיבור ברור, אך שום ויכוח לא יועיל כאן. לדעתם נאצר עודנו מוכן לניסיון של הידברות. אין הוא מולך בכיפה ואין לו שליטה גם על המפקדים ברצועה, אבל רצונו בהסדר. לעומת זה ספק אם יש עכשיו חופש יוזמה וסמכות פעולה למוסד [סוכנות הביון האמריקנית] אשר ג'ים מדבר בשמו. באותם הימים ניתן לאותו מוסד לפעול על דעת עצמו, אומנם בידיעת ראש מחמ"ד אבל מבלי שיהא כפוף למחמ"ד בפרטי הביצוע, ואחת התוצאות הייתה כי ההכנות נעשו והמיבצע עמד לצאת לפועל מבלי שיגונב דבר אל האנגלים. מאז נשתנה המצב. מחמ"ד השתלטה על העניין והיא עצמה מתכוונת לנסות כוחה בסידור פגישה ואין היא עושה צעד מבלי להודיע עליו לבריטים. ג'ים גרס אומנם כי להלכה ייתכן כי העניין יוחזר לידי מוסָדו, אבל הבינותי כי על אפשרות זו נסתם הגולל. כן הסקתי כי ספק אם תצמח ברכה מטיפולה של מחמ"ד בעניין. אילו נסתייעה פגישה כמתוכנן, לפני התליות, היה נוצר מגע ישיר בינינו לבין הצד שכנגד ללא תיווך והתערבות והמו"מ היה חופשי לחלוטין. עתה, שמחמ"ד בוחשת בקלחת, יש לחשוש ל"הצעות" מצידה, כל שכן אם היא עושה יד אחת עם הבריטים. טיבן של הצעות אלו מסתמן ברור מאזהרתו של ג'ים עצמו למֶמי ברומא, בדבר לחץ עלינו לוויתורי שטח בנגב. ידוע לנו, כי אחד מאנשי שגרירות ארה"ב בישראל, שנקלע בימים אלה לקהיר, נחקר בשג' ארה"ב שם אם יש סיכוי להניע את ממשלת ישראל לוויתורים כאלה. יבורך כי ענה בשלילה מוחלטת, אף הסביר כי זוהי עמדה ניצחת שאינה עשויה להשתנות עם שיבתו של ב"ג לממשלה או עם פרישתו ממנה. בכלל, אין תקווה לברכה רבה מהשפעת ביירוד על יחסי ישראל-מצרים.

עוד אלה מדברים ואלה באים. ללא כל הפוגה צללתי לתוך נבכי הסכסוך עם הרופאים. הישיבה החלה ב-9.30 ונמשכה עד קרוב לחצות. רוקח הופיע רק לקראת הסיום - הוא עמד על נפשו בכנסת בפני הצעת החוק של מפא"י לסיפוח מעברת עמישב לעיריית פ"ת. מנכ"ל-בריאות, בטיש, לא הוציא מפיו הגה ובשתיקתו הפגין את הסתייגותו מעמדת הממשלה - הכל יודעים, למעשה, כי הוא מזוהה עם הרופאים חבריו. אשכול דיבר "רתת" על מצבה הכלכלי של המדינה אשר תהום האינפלציה פעורה לרגליה. לכאורה היה לנו במה לסבר אוזנם של הרופאים. לפני שנתיים קיבלו כולם תוספת שכר הגונה ובזה פתחו, למעשה, את מעגל עליות השכר בפקידות הממשלתית. אחר כך קיבלו מנהלי בתי החולים תוספת מיוחדת. כל הרופאים קיבלו תוספת לספרים ומכשירים. כן ניתנו להם הלוואות בתנאים מיוחדים. באחרונה נהנו מהנחה הגונה במס הכנסה. עכשיו החליטה הממשלה על הגדלת "מתח" סולם המשכורות - זאת אומרת על תוספת שכר לאקדמאים ולמינהליים. ועדת גורי תגיש הצעותיה המפורטות כעבור חודשיים אבל תאריך תחולת השינויים נקבע מעכשיו לאחד באבגוסט. פירוש הדבר הטלת עומס נוסף על האוצר באמצע שנת התקציב לשמונה מחודשי השנה. אך הרופאים בשלהם: התחולה צריכה להיקבע מאחד באפריל ועליהם לקבל מייד מיקדמות על חשבון התוספות הצפויות. כל ההסברה כי לפנינו בעיה אדירת ממדים והיא מדיניות השכר הכללית; כי הצלנו את המדינה מהתמוטטות על ידי ייצוב השכר היסודי ב-1955; כי כל תזוזה באמצע השנה לטובת איזו קבוצה קטנה עלולה לערער את הבניין כולו ואז הכל הולך לאבדון; כי יש כבר סיכון רציני בקביעת התחולה חמישה חודשים לפני גמר שנת 1955 וכל הקדמה נוספת מבטיחה את השואה, כל שכן כשהשעה היא ערב בחירות - כל ההוכחות והתוכחות והשידולים האלה היו ללא הועיל. שני נציגי איגוד רופאי המדינה, נוח ו[פרופ' ורנר] זילברשטיין, כפותים על ידי נוקשות שולחיהם, שיננו כתוכים את דרישותיהם. בסיום השיחה אמרתי: "אתם ציבור מוכה בסנוורים. אתם עושים זריקות של עיוורון איש לרעהו. אנשים משכילים שכמותכם - כיצד טחו עיניכם מראות את מיקשורי הדברים? האינכם מבינים כי מדיניותו של האיש הזה (אשכול) היא מדיניות של הצלת רמת החיים ואפשרות הקיום בשביל כל המוני השכירים, בכלל זה גם שלכם? או האומנם אתם סבורים כי אפשר לספק את מלוא תביעותיכם ובזה לסיים עת המעגל? מכאן שבת ומכאן שבת ובאמצע חול, ואתם נוסעים במצפון שקט? מצד זה גשם ומצד זה גשם ובאמצע כביש יבש?" ועוד כהנה.

התפזרנו ללא מסקנה זולת הבטחתם למסור הכל לשולחיהם, אך אני ואשכול והנש"ם ידענו כי גורל העניין ייחתך בוודאי במו"מ מקביל המתנהל בינתיים בין ההסתדרות לבין הסת' הרפואית. [ש"ז] אביגדורי נרתם למאמץ של ריסון היצרים וקרוב לאחת טילפן לי רוזוליו מפי בקר כי יש כל הסיכוי כי שביתת צמצום העבודה לא תתחיל מחר כמוכרז אלא תידחה עד לתוצאות המו"מ עם ההסתדרות הכללית.

בחצות הגיע תורו של פנחס ספיר. גייסתיו להשפעה על רוטנברג בשני כיוונים - לחזור בו מהתפטרותו ולהביאו לידי הזדקקות למועצת המנהלים שהוא מתעלם למעשה מקיומה. גם שידלתיו שלא יתעלם מקיומו של שר הפיתוח המתאונן כי רוטנברג מסדר את כל הדרוש לו עם אנשי האוצר ולכן מזלזל בסמכותו של השר הממונה עליו.