יום ב', 6/6/1955
שבוע זה נשאר "פעור" ביומן ואני רושמו באיחור של שבועיים. הרבה ממנו ניטשטש בינתיים. היו ימים דחוסים עד מחנק - נסעתי כמעט יום-יום לת"א וחזור, ארבע פעמים לפחות - ונתגבבו עניינים במפלגה ובמשרדים למעלה ראש.
בבוקרו של יום זה ליוויתי את או נו ללוד. אמש הביע פתאום מישאלתו באוזני דוד כי ילווהו עד קושטא. דוד ענה כי הדבר לא היה מתוכנן ואיננו מוכן לנסיעה. פני או נו נפלו מייד. כשסיפר לי זאת דוד אמרתי לו כי עליו לנסוע ויהי מה. סידרנו לו דרכון בו בלילה והברקנו לקושטא בדבר אשרה. או נו זה נקשרה נפשו בנפש דוד - הרי זה נכס שיש לשמור עליו ולמצות ממנו את מלוא הברכה. בדרך שוחחנו ארוכות. חזרנו בין השאר לנושא של בנדונג. או נו שפך מרי שיחו על הערבים. נראה שהפגישה איתם פנים אל פנים הדהימה אותו. הייתה זו פגישה בין עדינות נפש ותרבות רוח גבוהה לבין בריונות גסה ומגושמת. ההופעה הערבית עוררה בו ספקות עמוקים לגבי כל כדאיותו של עניין בנדונג. גילה אוזני כי הוא מתקרב למסקנה כי על בורמה לנטוש ארגון זה ולא להשתתף בכנסיו הבאים. כל הדרך היה מלא על גדותיו רשמים ממה שראה ולמד. שוב רצו פועלים מהשדות אל הכביש לצעוק מילה של ברכה, שוב ניפנפו נהגים ידיהם, שוב התעכבו עוברים ושבים בירושלים, ברמלה ובלוד ומחאו כף.
בלוד חזר בסדר הפוך הטקס שנערך בבואו. מהשרים היו ב"ג ואשכול. היה כל הסגל. צבאו עיתונאים לרוב. המרפסות והגג של הבניין המרכזי היו מלאי אדם. מרהיב היה מראה הקהל הרב על כל אגפי הבית מהמסד עד הטפחות, מריע ללוות את האורח, כששני הדגלים מתנוססים ממעל. משמר הכבוד דיגל נשקו, התזמורת ניגנה את ההימנונים, לחיצות ידיים וטפיחות על שכם, או נו עולה על הכבש, מפנה פניו החומים שטופי השמש מול הקהל, מרים יד לשלום של סיום, אף קורא "שלום" ו"תודה רבה" - דלת המטוס נסגרת מאחוריו - תמה פרשת ביקורו של או נו.
משהו לסיכום הביקור. היה בו הידוק רב לקשר המשונה לכאורה שנוצר בשנים אלה, אשר שמו ידידות ישראל-בורמה. הערכתו האישית של ר"מ בורמה להישגיה וליכולתה של ישראל גדלה שבעתיים ואגב כך נתעמקו ביטחונו בסיכויי עזרתנו לארצו ואמונתו בכדאיות הברית עמנו. ניתנה התשובה הניצחת הראשונה להכרזת הנידוי שהושמעה נגדנו בבנדונג. שני צעדים מכריעים נעשו בשנים האחרונות במפגין לטובת ישראל מתוך התעלמות מאיומי מדינות ערב והתגברות על שיטנתם: הבאת הסכם השילומים לאישור הבונדסטאג של בון על ידי אדנאור וביקורו של או נו בישראל. נתבצרה העמדה הראשונה שכבשנו לנו בקצוות דרום מזרח אסיה. לעם היושב בציון הובאה בשורה של פריצת חומת ההסגר - הוא נחל כבוד בעיני עצמו וקבל העולם כולו. אין לשער את תחושת חשיבותו של הביקור שחדרה לכל בית בישראל והידהדה בלבו של כל יהודי ברחוב, כל פועל, כל שוטר, כל חנווני, כל תלמיד בית ספר, כל עקרת בית. "כמה כולנו שמחים, אדוני" - אמר לי השוטר שלפתח ביתי – "הוא עשה לנו כבוד ונתן למצרים מכת לחי". "הכל מאושרים מביקורו של או נו, זוהי חוויה נפלאה" - אמרה הכתבנית אלישבע, בת מאה שערים. זאב ש"ק נסע במכוון באבטובוס למחרת בואו ושמע את כל הנוסעים משיחים אך ורק בו וקושרים לו כתרים. בשביל המפלגה במיוחד הייתה זו שעה של עליית נשמה - מקור חדש של סיפוק נפש בשליחותה - הפגנת ערכו ההיסטורי של מפעלה למען האומה כולה כלפי כל מי שעיניו לא טחו מראות. לבסוף, מבחינת הטקס והארגון הייתה זו הצלחה מפוארת, אם כי לא חסרו בתוכנית ובאופן ביצועה ליקויים ופגמים. ישראל כולה זקפה קומתה וביטאה בגאון את רחשי לבה הנאצלים ביותר. העם הנצור זכה בנחמה גדולה. בתגובתו הנרגשת גילה עד כמה רגיש הוא למצבו המסוגר.
מנמל האוויר ללשכתי בת"א. הכתבתי טלפונית לירושלים תשובה להמרשילד אשר פנה אלי ואל נאצר בקריאה למנוע תקריות. בתשובתי הוקעתי אשמת מצרים ואי-היענותה לדרישת או"ם להיפגש איתנו. כיוון שתוכן מברקו של המזכ"ל הופיע בעיתונות הוריתי לפרסם גם את נוסח תשובתי.
ביקרוני בזה אחר זה השגרירים האמריקני והבריטי. התנבאו כמעט בסגנון אחד, עם חילופי גירסאות. הודיעו כי ממשלותיהם פעלו נמרצות בקהיר. לאוסון בייחוד הדגיש את הלשון החריפה שנקט עמיתו. צירפו אזהרות לנו לבל נתגרה ונגרה. לאוסון הזכיר את ההצהרה המשולשת - ז"א כָּרַך אִיום. השתמשתי בהזדמנות והסברתי משמעותה האמיתית של הצעת הפירוז של נאצר.
בינתיים הוזעקתי להסדרת עניין הוויכוח העומד להיערך בכנסת על הפצצה בדפוס של "העולם הזה". שפרינצק, שדרכו לחשוש, ביקש לקובעו להיום. חברינו מעוניינים לדחות לשבוע הבא. התקשרתי עם רוזטי והתפשרנו על יום ד' בבוקר.
ארוחת צהריים עם חיים שהשמיע קטרוג קשה על יחסי אנוש במשרדי במרכז המפלגה.
אחר הצהריים ישבתי על ניירות וביררתי כמה עניינים עם איסר. לפנות ערב יצאתי לפתח תקווה לחנוכת "ביילינסון" החדש - בניין אדירים המתנוסס לתפארת - שיא מוסדות קופת חולים וגולת כותרת של הבנייה בארץ. החגיגה שימשה גם קבלת פנים ל[דוד] דובינסקי [נשיא האיגוד המקצועי של תופרי בגדי נשים בארה"ב] ובני לווייתו. שפרינצק נשא נאום ברכה מחוכם לכבודו ובמקום להוקיע - הרים על נס את מוצאו הבונדאי ["בונד" - מפ' סוציאליסטית יהודית, נוסדה ברוסיה ב-1897, לימים דגלה בלאומיות יהודית חילונית ואוטונומיה תרבותית-יידישאית; אנטי-ציונית קיצונית], תוך ציון זכויותיו ההיסטוריות של "הבונד" לזקיפת קומתו של הפועל היהודי ולטיפוח גאוותו הלאומית - מגמות שלא סתרו אלא תאמו את הציונות העובדת. בקומי לדבר עוררתי נחשול של צחוק בהכריזי כי "הבוקר נפרדתי מבודיסט ועתה אני מקבל פני בונדיסט". בירכתי את דובינסקי באנגלית. בנאומי העברי הזכרתי את הופעתי עם הנציב העליון ווקופ בהנחת אבן פינה ל"ביילינסון" הישן לפני 20 שנה - כאשר טען הנציב בצחוק כי "מראה פני הקהל כה בריא עד שאין להם כל צורך בבית חולים", ועניתי כי "האנשים בריאים אבל עמם חולה והוא מבקש לו ארוכה בארץ הזאת." בסוף דברי עוררתי בוודאי מורת רוח כשאמרתי כי עדיין על "קופת חולים" להסתגל למשטר הבריאות הממלכתי ויש לקוות כי בימי הממשלה העתידה יותקנו יחסי הבנה הדדית בין הממשלה וקו"ח שיביאו לידי יתר חיסכון ויעילות וישבצו את קו"ח כראוי במסגרת הכללית. היה כאן רמז ליחסו העוין של שר הבריאות הנוכחי לקו"ח, אך גם תביעה לקו"ח להכיר במרות המדינה לגבי השירות הרפואי ובחובת התיאום. הדוגלים בעצמאות מעמדית מוחלטת ראו בדברי מינות מסוכנת. לעומת זה סרלין שהוזמן לחגיגה ולא קיבל רשות דיבור עזב אותה בחרון אף.
מ"ביילינסון" חזרתי לירושלים.
