יום ד', 25/5/1955
לאחר לילה שרוף משני הקצוות יצאתי ב-7.15 לת"א יחד עם אליהו אילת ויעקב צור. אבא לא עצר כוח להשכים, נבצר ממני להמתין לו, והמשרד הוכרח לסדר לו מכונית מיוחדת. אמש היה אבא מוזמן אל הנשיא לארוחת ערב ונשתכח הדבר מלבו. בבית הנשיא קמה מבוכה, המתינו לו עד בוש, חיפשו את יעקב הרצוג לברר מה קרה והלה מצא את אבא יושב בשקט בבית מלונו כאילו לא קרה דבר. פיזור-נפשו של איש גאוני זה עלול להמיט עלינו פעם אסון רציני.
ב-8.30 התייעצות עם שר הביטחון והרמטכ"ל, יזומה מאיתם. כיוון שענייני ועדות ש"ן הועברו סופית למשה"ח רצונם לחוות דעתם לפני על עניין אחד העומד בדחיפות על הפרק - גזל מכונית צבאית על ידי המצרים, לא זה שאירע לאותו זחל עם גרר, אלא תקרית חדשה. הצעתם היא לפנות במיוחד לברנס ולדרבנו למאמץ נמרץ לשם החזרת המכונית, שאם לא כן לא תהיה לנו ברירה אלא לשחר לטרף הדדי.
נעניתי להצעתם אבל תהיתי על נוהל משונה זה של הטרחת רה"מ ושה"ב לטיפול בעניין שיכול היה להימסר על ידי קצין במטכ"ל לאיש האחראי במשה"ח. אם יצא לפועל מינויו של אהוד כעוזר לי בעניינים אלה, אפשר יועיל לשחרר אותי ממעמסה טרדנית זו.
ב-9 החלה שיחתם של שלושת השגרירים עם ב"ג בנוכחותי. שיחה זו הייתה יזומה מאיתי ומטרתה העיקרית הייתה להעמיד את ב"ג בפני בעיה נוקבת: אם נכונה הנחתו הוא כי חוזה ביטחון עם ארה"ב הוא יעד מדיני העומד ברומו של עולמנו ואם נכונה הנחת שגרירות וושינגטון כי יעד זה ניתן למימוש תוך פרק זמן מסוים ומכיוון שברור כי מעשי תגמול מצדנו מקפחים את סיכויי ההצלחה בכיוון זה ועלולים לחבל בהם כליל - היסכים כי שיקול העדיפות מחייב להתאפק ממעשי תגמול לפחות לתקופה מסוימת, כל שכן אם לא הוכח כי יש בהם פיתרון לבעיית ביטחון הגבולות אפילו בטווח קצר? כאן "עלה החרמש על אבן" [ביטוי עממי רוסי, שחדר גם ליידיש, ומשמעו התנגשות בעקשנות לא רציונלית]. ב"ג הירצה את מישנתו בהלכות פסוקות: אומנם חוזה עם ארה"ב חשוב ביותר, אך ענייני ביטחון שוטפים חשובים לא פחות ואם יש סתירה - אין מנוס ממנה. השתמעה מזה הנחה כי תגובות פותרות בעיות של ביטחון והוא לא טרח להוכיחה. במידה שהסתייג משיטת התגובות הקיימת, הרי הסתייג רק לגבי רצועת עזה ולטובת פיתרון יותר מוחלט - כיבוש הרצועה וגירוש המצרים מתוכה. באיזו מידה יפתור אמצעי זה את בעיות הביטחון לאחר שתהא כרוכה בו מלחמת תנופה במצרים מזה ועקירת רבבות פליטים מזה - וכן באיזו מידה יעלה אמצעי זה בקנה אחד עם החתירה לחוזה ביטחון עם ארה"ב - שוב לא טרח להסביר.
השגרירים יצאו מדוכאים מאטימות העמדה, אך שמעתי אחר כך כי אבא, שהוזמן אצל ב"ג לארוחת צהריים, שמע מפיו רמז כי אין זה בלתי אפשרי להימנע ממעשי תגובה חודשים מספר, והסיק מזה כי מאמץ ההסברה נשא בכל זאת פרי גם על קרקע טרוש זה.
אפשר כמובן למנוע תקלות נוספות עד לבחירות - אלא אם כן יתארע משהו חמור מאוד מהצד הערבי - אבל לאורך ימים תלוי הכל במימשל שיוקם לאחר הבחירות.
בצאתי מלפני ב"ג נתקלתי בסא"ל אריה שלו. הוא קיבל הוראה מהרטמכ"ל להתייצב לפני. מייד נתמלא חשש פן אכוף אותו ליוסף תקוע. הרגעתיו. נועץ בי כבר על קו שיש לנקוט בוועדת ש"ן המצרית מחר.
הקדמנו בארוחת הצהריים ומייד לאחריה יצאנו, אני וצפורה, יחד עם אליהו אילת ללווייתו של יצחק וולקני ברחובות. הובילוהו לקבורה בנהלל, אך המעמד הראשון היה בתחנת הניסיון [החקלאית שייסד י"ו וניהלה] ושם נישאו הספדים. הקהל היה רב משקל - זקני ההתיישבות העובדת ועמודיה מכל קצות הארץ, גם ראשי התאחדות האיכרים. בני [הבן בנימין] היה שטוף דמעות - הבנות [צפרירה, רות] יותר עצורות. יצחק לא מת ממחלה אלא גווע מאפיסת כוחות - פשוט מלאו ימיו. בדרך לרחובות חיברתי נאום במחשבתי, אך בבואי הוקל לי, יען ההספדים כבר היו במהלכם ולא נדרשתי לדבר.
חזרנו מרחובות לת"א ועברנו מקוטב לקוטב. התארחנו לתה אצל הצייר ראובן [רובין] ברחוב ביאליק ויצאנו משם עם ראובן ועם [אשתו] אסתר למוזיאון של ת"א לפתיחת תערוכתו. הוא מסכם ארבעים שנה ומעלה לפעולתו ואסף לשם כך תמונות מהארץ ומחו"ל. נעתרתי להפצרתו לשאת נאום פתיחה. האולם היה מלא וכלל את ב"ג בתלבושת חקי ואת פולה שהייתה לבושה מיכלול. אמרתי כי ראובן גילה לנו את הנשמה היתרה של נוף הארץ - החסידית, השבתית, הפיוטית; חשף את ההוד והחלום שבעץ הזית - פאר הקדומים של ארצנו, את החן והרוך שבקימורי הגבעות ועוד. חשבתי לאמר משהו על "עלוותם המהורהרת" של עצי הזית של ראובן, אך התאפקתי מחשש להיתפס לגנדרנות לשונית ומתוך שחסתי על הקהל פן לא יבין. השגריר הצרפתי אמר אחר כך כי כדאי היה לבוא כדי ללמוד קצת עברית. בקהל שהיה מורכב מסולתה ושמנה של ת"א היו רבים שלא ידעו עברית אפילו כדי ללמוד.
מהתערוכה למסיבה בשגרירות הארגנטינית לכבוד יום העצמאות. צפורה חזרה לירושלים ונשארתי לבדי בדירה דוגר על ניירות.
