יום ג', 24/5/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ג', 24/5/1955

 

 

יום ג',  24/5/1955

 

מוקדם בבוקר בבית מוּעדה לגיאורג הלפרין הישיש, יושב ראש מועצת המנהלים של חברת החשמל. זה כמה ימים הוא מתדפק ומבקש ראיון דחוף שכן הגיע עד משבר. סבור הייתי כי נשתבשו היחסים בינו לבין השר יוסף, ולא היא. האיש שעליו יצא קיצפו הוא אברהם רוטנברג. חמישה חודשים הוא יושב על כיסא הנשיאות ואינו יודע על ענייני החברה ולא כלום. רוטנברג רוצה בכל וזולתו אין איש יודע דבר וחצי דבר מהנעשה. הנה נסע לגרמניה לרכוש ציוד, ביצע קניות במיליוני דולרים ולאיש מעובדיו הראשיים או מחבריו במועצה אין מושג כלשהו מה קנה, מדוע קנה, כמה שילם וכו'. מומחה אמריקני שחקר את ענייני משק החשמל הגיש דוח ובו קיטרוג קשה על שיטת המינהל בחברה, הווה אומר על א"ר. הדוח מציין כי לא פחות משישה-עשר מנהלי מחלקות מדווחים ישיר למנהל הראשי - משטר חסר כל שחר. גם בבנק הלאומי יש רודן, [אליעזר זיגפריד] הופיין שמו, אבל אם יסתלק היום - יש כמניין אנשים המסוגלים לרשת מייד את מקומו, באשר כולם יודעים היטב את הנעשה בבנק. בחברת החשמל אם יקרה משהו לרוטנברג - לא יוכל איש להחליפו. עכשיו אומר א"ר להתפטר עקב אותו דוח, אבל הלפרין עצמו אינו מוכן להישאר והריהו מבקש שחרור.

הבעתי תימהוני הגמור לשמע הדברים, אבל גזרתי אומר כי אין להעלות על הדעת פרישת מישהו עד לאחר הבחירות. אם נבוא עכשיו להסיק מסקנות ולבצע ניתוחים - מייד ישמש הדבר שמן על מדורת הבחירות. אין ברירה אלא להחזיק מעמד, אפילו בנשיכת שפתיים. דיברתי מאוד על לב הג'נטלמן הזקן לקבל את הדין ודומני כי יצא מעל פני מפויס.

כל היום נמשכו בביתי ישיבות ההתייעצות של משרד החוץ עם השגרירים. ישבנו בסה"כ 8.5 שעות. בישיבת הבוקר דיברו שלושת השגרירים, לרבות יעקב צור שהגיע הבוקר. אבא לא הזהיר הפעם. אמר דברים חשובים, אך האריך בחלק ההיסטורי ללא כל צורך והאפיל על ידי כך על העיקר - המצב כיום ובעיות הפעולה לאלתר. סגנונו העברי ואוצר מילותיו הפליאו כתמיד בליטושם ובעושרם, אך זרם זה של לשון חגיגית ומפוארת, של משפטים מהוקצעים ומאוזנים, של ניבים משופרים ומצוחצחים, ללא הפוגה, ללא פגם כלשהו, ללא כל יציאת דופן או פליטת פה מקרית - סופו שהוא מעייף ואפילו מרגיז. אתה דומה בעיניך כחוצה עד צוואר בברכת שמן זית זך וכבד - או מהלך בלי תיכלה וקץ בנוף שכולו מראות הוד שטופי שמש, ללא סלע חשוף וזקוף שבצלו תוכל לנוח, ויהיה על אבני חצץ. אליהו [אילת] אף הוא האריך למעלה מכל מידה. פתח לא בהרצאה היסטורית אלא בסקירת רקע על תפקידה ובעיותיה של אנגליה וכל פרשת יחסיה איתנו, מבלי לזכות את השומעים, שכולם בכירי משרד החוץ, אף בקורטוב של אשראי לגבי ידיעה והתמצאות. רצינותו וחדירתו לעומק העניין לא עמדו לו להחיות את דבריו והשיעמום היה בשיאו. לעומת זה יעקב צור, שדיבר לא כמטיף או מרצה אלא כמספר ומשוחח, היה מעניין מהחל ועד כַּלֵה ושבה לב החברים. עם כל זאת נתקבלה תמונה מקפת ונאמנה של מעמדנו אצל שלוש המעצמות.

אחה"צ ניטש הוויכוח. דיברו כעשרה והבירור היה חי וער ומאלף. צירו המרכזי היה בעיית חוזה הביטחון עם ארה"ב. המשתתפים היו מרוצים מאוד, מהם שהודו כי רמת הדיון עלתה על המשוער. אגב, התברר לתימהוני כי הרצאת הפתיחה ישרה מאוד בעיני השומעים והיו שהעתירו שבחים על המיבנה המחוטב והבהירות המופלגת.

בערב דנו על הנשקף לנו בעצרת הקרובה. היו שחזו שחורות והיו שניסו להתנחם כי לא יאונה לנו רע. תמכתי בראשונים והזהרתי חריפות מכל אשליה שטחית. לפי כל ההשתלשלות אנו צפויים למעמד חמור ביותר בעצרת זו. הערבים יחדשו את ההתקפה ללא כל ספק - יקבלו תמיכה יותר מאוחדת ונמרצת מבשנים הקודמות מצד מדינות אסיה והאסלאם ואפריקה השחורה - וימצאו משען גם במזימותיהן של המעצמות נגדנו. הצדקתי את גדעון בהשערתו כי היעד הערבי יהיה עיול החלטה הקוראת למו"מ של שלום על יסוד החלטות או"ם.

פיתחתי רעיון כי עלינו לגרוס החלטות העצרת בשאלות של מדיניות מעשית, שממילא אינן אלא המלצות, כעצות של העצרת כיצד לפתור בעיה שהובאה לתשומת לבה. ממילא מתייחסת העצה למצב הבעיה באותה שעה, על פני רקע הנסיבות הקיים אז. אם מתמלאת העצה - מוטב, אך אם אינה מתמלאת במועדה ממילא פג ערכה המעשי, שכן התולדה אינה מתעכבת אלא הולכת ומתפתחת, מחוללת תמורות ויוצרת עובדות חדשות, ואם כעבור שנים נעשה ניסיון מחודש להעלות אותה בעיה לדיון, יש להעלותה במציאותה החדשה ועל פני רקעה החדש, השונה בתכלית מהקודם. במקרה שלנו, החלטת 1947 התייחסה לבעיה כפי שניצבה אז - אם להמשיך את המנדט או לחסלו, ואם לחסלו מה יש לשים במקומו. לא נסתייעו הנסיבות ועצת העצרת לא קמה - ממילא פג טעמה וניטל ערכה המעשי. מי שמנסה לדגול עכשיו באותה המלצה כמוהו ככופר במציאות. מי שמעוניין להעלות השאלה מחדש - אדרבה, יעלנה על פני הרקע הקיים - מדינת ישראל ב-% 80 של השטח, % 20 הנותרים מסופחים לירדן, ירושלים החדשה בירת ישראל וכו'.

אוברי וגדעון בשיחות פרטיות ומשה טוב בישיבה עוררו שאלת נסיעתי לסן-פרנציסקו, לכנס העשור החגיגי לייסודו של או"ם. יבואו שרי חוץ רבים והרי מסתבר כי גם עלי להופיע. הדבר ייתן פומבי למדינה ולי, ירים קרננו, יגרום סיפוק ליהודים וישמש גם הזדמנות בשבילי לפגישה נוחה עם דאלס, שממנה תוצאות לקידום עניין חוזה הביטחון. הודעתי כי אין נסיעתי באה בחשבון והסברתי מדוע:

ראשית, אני לא רק שר חוץ אלא גם – זאת אומרת קודם כל - רה"מ. איש מראשי הממשלות לא יבוא לפריסקו. אין זה יאה, איפוא, כי אבוא.

שנית, לא אוכל להיעדר מהארץ עקב קירבת הבחירות, הן משום החלק המיועד לי במערכה, והן משום עדינות העניינים העומדים עכשיו על סדר יומה של הממשלה דווקא משום קירבת הבחירות.

שלישית, אם אתגבר על מניעות אלו ואסע, תהיה זו נסיעה בהולה ודחוקה ועצבנית, אוכל לשהות רק ימים ספורים, לא יהיה סיפק בידי להכין נאום כהלכה, הפגישות בוושינגטון תהיינה חטופות ויום יום אוטרד על ידי מברקים חרדניים התובעים ממני להחיש שובי.

כיחדתי תחת לשוני טעם רביעי ומכריע. איככה אוכל לנהל שיחה רצינית עם דאלס - ואולי עם אייזנהאור - ולהתוות לפניו קווי מדיניותנו, שעה שאיני בטוח כל עיקר אם אאריך ימים מעבר לבחירות? נניח הוא ינסה להידבר איתי ולקבוע עניינים - וכעבור חודש יקרא בעיתונים כי אינני עוד? במצב כזה יהיה זה חוסר רצינות וחוסר אחריות לנסוע.

תוך ישיבת אחה"צ הגיעה הידיעה על מותו של [פרופ'] יצחק וולקני [וילקנסקי, איש העלייה השנייה, מראשי "הפועל הצעיר", מאבות החקלאות המדעית בא"י]. שפרינצק טילפן והציע כי בבואי לענות הערב על שאילתות - אזכירנו במילים מספר. השאילתות נגעו במאמרו של השר ברנשטיין ב"הבוקר", בו הוציא מבית גנזי "הכלליים" את ההאשמה כי הממשלה שוקדת לרַגֵל את חבריה "הכלליים" על ידי פתיחת מכתביהם והאזנה לשיחותיהם הטלפוניות - והיא עושה זאת, כמובן מאליו, על ידי "חוליות מתאימות" של מפא"י. משהופיע אותו מאמר מייד עטו על התגלית המרעישה עיתוני אופוזיציה ועיתוני רחוב, כדבורים על חלת דבש, ועשו ממנה מטעמים כאשר אהבו. [ישראל] בר-יהודה הזדרז והציג שאילתה מפורטת ומחטטת ואחריו באו סנה וחנן רובין בשאילתותיהם. ישבתי על מדוכה זו אמש והיום עם איסר. סידרתי כי תוצג לי שאילתה מצד חבר סיעתנו, למען אוכל בתשובה עליה לספר כי חקרתי תלונה כזו, לא מצאתי כל יסוד לה, פניתי לשר מסו"ת וביקשתי חומר האשמה יותר מסוים, למען אוכל לחקור את הדבר ביתר יעילות - ולא נעניתי.

בהפסקה בין ישיבת אחה"צ וישיבת הערב קפצתי לכנסת, הספדתי קצרות את וולקני ונתתי תשובה לשאילתות.

אחרי גמר ישיבת הערב ישבתי ארוכות על ניירות. אותה שעה נתקיימה ישיבת אבן, יעקב וטדי עם אשכול וספיר על ניסוח הוראות סופיות לאנשינו בוושינגטון לתיקון זיכרון הדברים העומד להיערך עם ג'ונסטון, אבל קרוב לאחת אחר חצות טילפן יעקב, כי המלאכה לא תושלם הערב והנייר לא יובא לאישורי כאשר הובטח. בשורה זו שיחררה אותי לשכב.

מאורע היום היה מכתבה של ללה. כולו התיז ניצוצות כרגיל אבל עיקרו הייתה התגלות מפתיעה של נדיבות לב: צפורה כתבה לילדים על התמורות הצפויות ועל דאגתנו לשיכון כיוון שהדברים עלולים לבוא עד משבר, הרי יעל וגדעון מודיעים לנו כי חסכונותיהם בסך 3000 דולר עומדים לרשותנו. לא יעלה על הדעת כי נסתייע בהצעה זו, אבל נכונותם להקריב למעננו סכום זה שכה עמלו לצבור אותו כהכנה להשתקעותם בארץ נגעה מאוד עד הלב וגרמה לנו התרגשות רבה.

 

העתקת קישור