ציונים ביוגרפיים
אולשן (אולשנסקי), יצחק (1983-1895) - בוגר מחזור ג' של ג"ה. עלה ב-1912. חבר "ההסתדרות המצומצמת". בשל יחס גס ומתעלל של שלטונות הצבא העותמאני כלפי קבוצת המתגייסים, שעמה נמנה, ערק עם חיולו. חבר קבוצת ה-10 ששמרו על ת"א בימי הגירוש. התנדב לגדודים העבריים. פעיל ב"הגנה". למד משפטים ומדעי המזרח בלונדון בתקופת לימודיו של משה שרת שם ושימש מקשר בין הסת' העובדים ומנהיגי ה"לייבור". עו"ד, שופט ולימים שופט בית המשפט העליון ונשיאו השני. בינואר 1955 מינהו ראש הממשלה משה שרת לחבר ועדת חקירה של שניים (עם רב-אלוף יעקב דורי) בפרשת "עסק ביש" (הפעלת חוליית חבלה של צה"ל במצרים, ללא יִידוּע ראש-הממשלה, שהסתיימה בכישלון מוחץ; הוועדה לא הצביעה על איש כאחראי הישיר ו/או האחראי העליון למתן ההוראה להפעלת החוליה; דוח הוועדה מובא ביומן אישי, ג, עמ' 665-658). ספר זיכרונותיו: דין ודברים.
אוסטר, דניאל (1893-1963) - עורך-דין. עלה מווינה ב-1914. בשנות המלחמה שירת בצבא האוסטרי בדמשק. מזכיר המחלקה המשפטית של ועד הצירים, ב-1935 התמנה ע"י הנציב העליון לסגן ראש עיריית י-ם. ב-1945-1944 ראש העיר בפועל.
אנוֶור פשה (1922-1881) - איש צבא ומדינאי עותמאני. חבר השלישייה השלטת בממלכה העותמאנית (עם טלעת פשה וג'מאל פשה הגדול). שר מלחמה מ-1913. מיוזמי מהפכת "התורכים הצעירים" ב-1908. חסיד קשרים הדוקים עם גרמניה. בתום מלה"ע נמלט לתורכסטן ונהרג שם בקרב נגד "הצבא האדום".
אשבל, דב (1990-1895) - יליד ירושלים. תלמיד הסמינר למורים בי-ם. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. אח"כ למד באוניברסיטת ברלין. מ-1930 פרופ' למטאורולוגיה באוניברסיטה העברית. הניח יסודות לניצול מידע על אקלימה של הארץ בשירות החקלאות. ספר זיכרונותיו: זיכרונות מא"י - בימי התורכים, הבריטים ומדינת ישראל.
בהרב, יקותיאל (1986-1894) - עלה ב-1905 מרוסיה. בוגר מחזור א' של ג"ה. חבר קרוב למ"ש ולמשפחתו. בשנות המלחמה שירת במדי הצבא העותמאני במשרד גדליהו וילבושביץ בדמשק ובתקופה זו סייע רבות למ"ש. אחרי המלחמה עבד בוועד הצירים בירושלים. הצטרף ל"אחדות העבודה" והיה מעורכי "קונטרס" ו"האדמה". במסגרת "המשרד לעבודות ציבוריות" אחראי על סלילת כביש טבריה-צמח בידי פועלים עברים. מעוזריו הראשיים של פנחס רוטנברג בהקמת מפעל החשמל בנהריים, ברכישת הקרקע לכך ממזרח לירדן ובפיתוח מערכת החשמל בארץ, ואח"כ מזכיר כללי של חברת החשמל. פרש מפעילותו המפלגתית כאשר עקב צידודו בתביעת הפועלים להעלאת שכר הסתכסך עם מזכיר הסתדרות העובדים ד' בן-גוריון. איש ציבור פעיל בעירו חיפה. בינו ובין חברו מ"ש התנהלה התכתבות ענפה בימי שירותם בצבא העותמאני ואח"כ בשנות לימודיו של מ"ש בלונדון (1925-1920).
בוגדנובסקי (בוגדן; שלי), מאיר (יליד 1893) - עלה מווילנה ב-1912. מתלמידי הסמינר למורים "עזרה" בי-ם. פעיל במלחמה השפות ומראשוני ביהמ"ד למורים העברי בהנהלת דוד ילין. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. שירת בחזיתות מקדוניה וארם נהריים. אחרי המלחמה פעיל ב"אחדות העבודה" וציר לאסיפת הנבחרים מטעמה. מ-1928 חבר מערכת "דבר". מזכיר אחה"ע בי-ם ומזכיר ראשון של מועצת הפועלים בי-ם עם ייסוד ההסתדרות. שליח ל"החלוץ" ולימים חבר הנהלת "עם עובד" ועורך ראשי של "רשומות" ו"דברי הכנסת". קטעים מיומנו מימי שירותו בצבא העותמאני הובאו בשנתון "דבר" תש"ד. כמה ממכתביו עשירי הביטוי מימי מלה"ע ה-1 שמורים באת"ה.
ביכמן, בנימין - בוגר מחזור ה' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. שירת בדמשק ובחלב. במהלך חופשה בארץ נקלע לחיפושים אחר רשת ניל"י ונחלץ אחר תהפוכות רבות. משהורחקו קצינים בוגרי ג"ה מסביבות א"י, נשלח לקושטא והתגלגל לחזית קווקז כתורגמן לרוסית. בשובו ארצה נמנה עם "הקצינים התורכים", שהדריכו את אנשי ההגנה בגליל. אחרי פרעות מאי 1921 התנקשו הוא וירחמיאל לוקצ'ר במפקד משטרת יפו תופיק ביי, שנחשב אחראי לרצח י"ח ברנר וחבריו, והרגוהו.
בירם, ד"ר ארתור-אריה (1967-1878) - יליד גרמניה. ד"ר לפילוסופיה ולשפות ומוסמך לרבנות. הצטרף להסת' הציונית בקונגרס הראשון (1897). ב-1914, אחרי ניצחון העברית ב"מלחמת השפות", נענה להצעה לנהל את ביה"ס הריאלי בחיפה. בפרוץ המלחמה התגייס לצבא הגרמני, שירת כטוראי בחזית רוסיה ואח"כ עלה בידו לעבור לא"י ולשמש כסמל וקצין בתפקידי פיקוח על תחבורה בעפולה, דמשק וחלב. אחרי המלחמה חזר לנהל את ביה"ס הריאלי והתמיד בכך שנים רבות. מאבות הגדנ"ע.
בית-לחמי (קוֹמַרוֹב), דוד - בוגר מחזור א' של ג"ה. חבר "ההסתדרות המצומצמת" ולפי החלטתה יצא לעבוד בדגניה עם א' גולומב וד' הוז. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא, ובאזור זה שירת עד תום המלחמה. הלך ללמוד מדעים מדויקים בארה"ב והורה אח"כ זמן-מה בג"ה. ישב שנים רבות בארה"ב ולימים חזר ארצה.
בן-יהודה, ברוך (1894-1990) - בוגר מחזור ב' של ג"ה. עלה ב-1911. בשנות המלחמה עשה כמורה בדגניה ובראש-פנה. הוסמך כד"ר לפיסיקה ומתמטיקה באוניב' בבלגיה. לימים ממוריה-מחנכיה ומנהליה של ג"ה ומראשי משרד החינוך. ב-1927 ממייסדי תנועת הנוער "החוגים" (לימים "המחנות העולים"), שראשוניה הקימו את הקיבוצים בית השיטה ומעוז חיים.
בן-יעקב, יצחק (1940-1891) - עלה ב-1909 עם שניים מחבריו (כונו "השלישייה ממקרוב"; עליהם ביסס הסופר מאיר שלו את ספרו "רומן רוסי"). ב-1910 הצטרף לדגניה. מטעם קבוצתו רכש פעם בפעם בקר ובהמות עבודה בדמשק והיטיב להתמצא באזור. בימי מלה"ע ה-1 עשה רבות יחד עם א' הרצפלד להקלת סבלם של אסירים ופליטים א"יים שנקלעו לדמשק ולהברחתם ארצה. בשנות ה-30 מיוזמי וראשי ענף התעופה של ה"הגנה" ומנהלה של חברת "אווירון" שהוקמה לצורך זה. נספה עם ד' הוז ורעייתו רבקה בתאונת דרכים.
ברזילי (אייזנשטט), יהושע (1918-1855) - סופר, פובליצסט ועסקן. מראשי "חובבי ציון" ו"בני משה". עלה ב-1887. בקונגרס אוגנדה בלט בין "ציוני ציון". סייע בהקמת כמה מן המושבות. לחם את מלחמת האיכרים המדוכאים במושבות הברון והיה מחסידי תנועת העבודה. בפרוץ מלה"ע ה-1 יצא לאירופה לתעמולה ציונית מדינית ושהה ארוכות בשווייץ.
ברלין, אליהו (1959-1866) - עסקן ותעשיין. עלה מרוסיה ב-1907 והשתקע ביפו. ממייסדי אחוזת בית וג"ה. אחרי מלה"ע ה-1 ממייסדי הוועד הזמני של יהודי א"י. מנסח חוקת הבחירות לאסיפת הנבחרים, ציר בכל אסיפות הנבחרים וחבר הנהלת הוועד הלאומי. ממייסדי בנק הפועלים וחבר הנהלתו. חבר הממשלה הזמנית ומחותמי מגילת העצמאות.
ברמן, נעמן - יליד וולקוביסק, רֵע לאליהו גולומב, אף הוא יליד עיר זו. בוגר מחזור א' של ג"ה וחבר "ההסתדרות המצומצמת". ב-1914 הלך ללמוד נושאי יהדות בגרמניה. ב-1919, בהתעתדו לשוב ארצה, חלה ומת.
ברסלבי, יוסף (1972-1896) - עלה ב-1905. בוגר מחזור ד' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. השתלם בהפעלת מכונות ירייה והורה מקצוע זה בבי"ס לקצינים. במאורעות 1921-1920 פעיל ב"הגנה" ביפו ובגליל. מראשוני המורים שהתמסרו בהשראת "אחדות העבודה" וההסת' הכללית להוראת עברית, תנ"ך וידיעת הארץ לעולים ולפועלי הכבישים. השתלם בחו"ל במדעי המזרח וארכיאולוגיה ועסק בחקר גיאוגרפי של שני עברי הירדן. פרסם מאמרים רבים ומספר וספרים. בספר זיכרונותיו בנתיבות לא סלולות נדרש בהרחבה לשירותו בצבא העותמאני.
ברץ, יוסף (1968-1890) - עלה ב-1907. ממייסדי דגניה. מפעילי "הפועל הצעיר" ולימים מפא"י. חבר מרכז "ההגנה", הוועה"פ הציוני, מרכז "חבר הקבוצות", הוועה"פ של ההסתדרות, המרכז החקלאי. במלה"ע ה-2 מראשי "הוועד למען החייל".
גבירצמן, משה - בוגר מחזור ב' של ג"ה. עלה מרוסיה עם אמו האלמנה וארבעת אחיו ואחיותיו. המשפחה התיישבה בבית אמזלג בנווה שלום, בשכנות למשפחת שרתוק. בהגיע מועד הגיוס לצבא העותמאני עלה בידיו, בעזרת דודו שישב בברלין, להישלח כמתורגמן לבי"ס לטיס של חיל האוויר הגרמני בסן-סטפנו, ליד קושטא, שם עשה את כל שנות המלחמה ובתוך כך סייע רבות למגוייסים הא"יים ("יהודי ארצישראלי צעיר, גבירצמן שמו, שהיה תורגמן לטייסים הגרמנים, זימן לי טיסת שעה במטוס צבאי" - רופין, פרקי חיי, ב, עמ' 277). בינו ובין מ"ש התנהלה בימי המלחמה תכתובת ענפה שרק חלקה שרד. כמה ממכתביו, המצויים באמ"ש, שופכים אור על אירועי התקופה. אחרי המלחמה הלך ללמוד בברלין ומשם עקר ללונדון והיה לאיש עסקים. אחרי מאורעות 1921 שיתפוֹ מ"ש, אז גם הוא בלונדון, בפעולות רכש באירופה. לימים שב עם משפחתו ארצה. נפטר ב-1973.
גבנמן (גבעוני), שמואל - בוגר מחזור ה' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לבי"ס לקציני מילואים בקושטא. חבר "השומר" וכפר גלעדי. במאורעות 1920 בגליל העליון ממפקדי הגנת כפר גלעדי ("החלטנו אם לא יבוא האויב בתותחים ובפצצות של רובה צרפתיות, נוכל להגן על עצמנו אפילו בפני מחנה של 300-200 מתנפלים" - במכתבו מי"ב באדר תר"פ [1920], את"ה 2489). נהרג ב-1927 בתאונת רכיבה. מכתב מסכם מרשים, בן 6 עמודים, שכתב ב-9.7.1916 מבוסטנג'י (ל"דבורה ואברהם האהובים") על מסע המתגייסים הא"יים לקושטא והווי ביה"ס לקצינים, שמור באג"ה; העתק באמ"ש). רשימה לזכרו - בקובץ השומר. קטעים ממכתביו - בגרא.
גודאל, אברהם (1888-1957) - יליד ירושלים. חניך בי"ס למל וקולג' סנט ג'ורג'. למד כלכלה מדינית בלונדון. חזר ארצה בהשפעת פרעות קישינב. הצטרף לקומונת פועלי העלייה השנייה בסג'רה והלך איתם לכפר סבא, שם נתמנה אחראי לשמירה. סייע ברכישת קרקעות מידי ערבים. אחרי מלה"ע ה-1 נתמנה יועץ לביון הבריטי ובתוך כך סיפק מידע למח' המדינית של הסוכנות היהודית.
גולדזיגר (סבוראי), שמואל (1896-1971) - עלה ב-1912. בוגר מחזור ג' של ג"ה (מחזורה של צ"ש). אחרי גירוש יפו-ת"א ישב בחיפה ושם פגשו מ"ש בביקורו בחופשה מהצבא והתרשם מרמת חשיבתו, ומאז התנהלה ביניהם חליפת מכתבים. היה חבר גדוד העבודה וערך 5 מתוך 6 חוברות "הסולל" - ביטאון פועלי הכבישים. מ-1922 חבר עין חרוד. השתלם בחו"ל בחקלאות והתמסר לענף המטעים. מפעילי מפא"י בקיבוץ המאוחד. ייסד וניהל את "בית חיים שטורמן".
גולומב, אליהו (1945-1893) - עלה בגפו מווֹלקוֹביסק, רוסיה, ב-1909 (הוריו עלו כעבור שנתיים). בוגר מחזור א' של גימנסיה הרצליה. המייסד בפועל של "ההסתדרות המצומצמת". בתום הלימודים יצא מטעמה לעבודה בדגניה. במות האב נפתלי ב-1914 ניהל עם אחיו אליעזר את טחנת הקמח שהקים האב ביפו. לטחנה זו נודעה חשיבות רבה לתושבי ת"א, אך הפעלתה לוּותה בקשיים נוכח מחסור בחיטה והתנכלויות מצד השלטונות העותמאנים: [השלטונות] "החרימו את הקמח בטחנה של גולומב" (מב"ה, 11.11.1914); על מצבה הקשה של המשפחה ב-1916 כתב א"ג, כי רק הודות למאמצים שלו ושל אחיו נמנע ממנה להגיע "עד חוסר לחם ממש" (חביון, עמ' 120). שלל עקרונית התגייסות לצבא התורכי. בימי המלחמה פעיל בענייני רכש והגנה. מראשי תנועת ההתנדבות לגדוד העברי. הצטרף ל"אחדות העבודה" והיה מראשיה ואח"כ מראשי מפא"י. ראש וראשון בפירוק "השומר" כארגון ביטחוני מתבדל ובייסוד "ההגנה" כארגון צבאי כללי, נתון למרות מוסדות היישוב. עמד בראש ה"הגנה" עד מותו. מיוזמי הקמת הפלמ"ח ושיגור הצנחנים לאירופה הכבושה. כתביו: חביון עוז, א-ב. עליו: משה שרת, אורות שכבו (עמ' 13); שאול אביגור, עם דור ההגנה (עמ' 141); ספר תולדות ההגנה (ב, עמ' 615). ביוגרפיה: אהוביה מלכין – האקטיביסט, עם עובד 2007.
גולומב, אליעזר (1897-1949) - עלה בגפו ב-1910. בוגר מחזור ג' של ג"ה (מחזורה של צ"ש). עד 1917 ניהל עם אחיו אליהו את טחנת הקמח שהקים אביהם (ר' לעיל ערך גולומב, אליהו). עם גירוש יפו-ת"א גלה עם המשפחה לחיפה. ב-1920 הלך ללמוד הנדסה בארה"ב ובתום לימודיו עבד במפעל כימי בצ'ילי והקים שם משפחה. ב-1935 חזר לא"', עבד בבניית מפעל החשמל של רוטנברג בחיפה ובמפעל רדינג בת"א. אח"כ ניהל שש שנים את מפעל האשלג בסדום.
גינזבורג, עקיבא - בוגר מחזור א' של ג"ה. בשלהי 1913 הלך ללמוד משפטים בקושטא. בתחילת 1916 יצא לדמשק ועבד שם אצל ג' וילבושביץ. מאפריל 1917 בת"א, שם היה מחברי "הקבוצה היפואית" ששמרה על העיר.
גיסין, אבשלום (1896- 1921) - יליד פתח- תקווה. אביו משה נשכר ע"י יעקב שרתוק (אבי מ"ש) ואחיו זאב לשמש להם כעוזר ומדריך במגעיהם עם הכפריים בשבתם בכפר עין-סיניה שמצפון לרמאללה. למד בגימנסיה הרצליה במחזור א', אך פרש מהלימודים במחלקה השישית והתגייס לצבא העותמאני והיה מן הארצישראלים הספורים שהתנדבו לצבא זה לפני מלה"ע ה-1. סיים קורס קצונה יחד עם צבי שפירא. משאלתו לשרת בחזית לא נתממשה. הועסק במזכירות המפקדה הראשית בקושטא והורה בביה"ס הצבאי שם. נהרג בהגנה על פ"ת במאורעות 1921.
גליקשטיין, עקיבא (יליד 1881) - עלה מפולין ב-1901. חזר לשם לסיים לימודי הנדסה ועלה שנית. ב-1912 בנה את מכון ההשקאה הראשון בארץ ליד הירקון. בשנות מלה"ע ה-1 סלל כבישים ומסילות ברזל והקים מיבנים לצבא העותמאני בסיני ובסוריה. ביתו בחלב היה מוקד התכנסות לחיילים האי"ים.
ג'מאל פשה ("הגדול") (1922-1872) - ממנהיגי "התורכים הצעירים" ומ-1913 ועד תום מלה"ע ה-1 אחד מהשלישייה השלטת בממלכה העותמאנית - ג'מאל, אֶנְוֶור, טַלְעַת. שר הימייה ואח"כ מפקד המחנה (חיל/ארמיה) ה-4, שעליו הוטל לכבוש את תעלת סואץ ולגרש את הבריטים ממצרים. טיפוס אכזר והפכפך. תחום שליטתו כלל את כל סוריה וארץ-ישראל. ישב בדמשק ובירושלים. דיכא את התנועות הלאומיות הלא-עותמאניות שבתחום שלטונו, לרבות הערבית. הכריז על גירוש יפו-ת"א (לפי מ' שיינקין - בהוראה מקושטא). נקט צעדים חריפים נגד מוסדות התנועה הציונית וראשיה בארץ והגלה רבים מהם וכן אישים מראשי היישוב לסוריה ולתורכיה, אך גם סייע להתפתחות היישוב. המהנדס גדליה וילבושביץ, שהכירו מקרוב, סיפר בזיכרונותיו על "קווים מאירים ואנושיים בדמותו האפלה [---] בחיים היומיומיים מתגלית לעיתים דמות אדם עם לב אנושי בדמותו העריצה"; בנוב' 1917, כשהובאו לדמשק מא"י כ-70 אסירים שהיו חשודים בריגול, והגיעו שמועות לג'מאל על העינויים הנוראים שסבלו מידי מעניהם, אסר להכותם ולענותם; ב-1918 ביטל, לבקשת ג' וילבושביץ (אחרי פניית בצלאל יפה אליו) הוראה שהגיעה מקושטא על גיוס כללי במושבות העבריות, וכן ביטל את הגליית דוד ילין מדמשק לקוניה. העסיק את אהרון אהרונסון כאחראי אזורי למלחמה במכת הארבה ונטר ליישוב כשנתגלה זה כרב-מרגלים בריטי. טיפח תקוות להקים לעצמו ממלכה משלו, שבירתה דמשק, ומכאן יוזמותיו לשפר ולייפות את הערים החשובות שבתחומי שלטונו. אחרי תבוסת הממלכה העותמאנית נמלט מזרחה לטְביליסי, שם נרצח בידי מתנקש ארמני.
גפנר, גרשון (1892-1975) - יליד גליציה. למד חקלאות בגרמניה בבי"ס שייסד הברון הירש. ב-1910 החליט להתיישב בארגנטינה, אך שינה דעתו ועלה לא"י. הצטרף לחוות כנרת וב-1911 היה ממייסדי ה"קואופרציה" במרחביה ושימש שם מרכז המשק. בהיותו אזרח אוסטרי עזר רבות למגורשי ת"א בדרכם לגליל וטיפל באסירי "השומר" ובראשי היישוב שנכלאו בנצרת ובדמשק, ב-1919 -1924 מנהל חוות בלפוריה וממקימי מושב בלפוריה. ב-1924 הקים וניהל את כפר ילדים, שקלט יתומי פרעות באוקראינה. ב-1927 התיישב במגדיאל, צורף למח' ההתיישבות של הסוכנות היהודית והתמסר למפעל ההתיישבות ופיתוח החקלאות ברחבי הארץ.
דיזנגוף, מאיר (1937-1861) - שירת בצבא הרוסי. בשל פעילותו בקבוצת "נרודניה ווֹליה" המהפכנית נאסר ל-8 חודשים. בהשתחררו נפגש עם פינסקר וליליינבלום ונעשה פעיל בתנועת "חובבי ציון". למד בפריס הנדסה כימית. עלה ב-1892 לאחר שהברון רוטשילד הטיל עליו להקים בא"י ביח"ר לבקבוקי זכוכית בשביל יקביו. ביה"ח שהקים בטנטורה כשל ונסגר כעבור שנתיים. חזר לרוסיה ועלה שנית ב-1905. מיוזמי אחוזת בית ומ-1911 ראש ועד השכונה, מ-1918 ועד מותו ראש עיריית ת"א. במלה"ע ה-1 הקים את "הוועד להקלת המשבר" והתמסר להגנה על יהודי יפו-ת"א מפני התנכלויות השלטון העותמאני בת"א ואח"כ בחיפה ובדמשק.
דיין, שמואל (1968-1891) - עלה ב-1908. ב-1910 הצטרף לדגניה. פעיל ב"הפועל הצעיר". בשנות מלה"ע ה-1 פעיל בעזרה לגולים ולאסירים שעברו בדגניה. אחרי המלחמה ממייסדי תנועת המושבים ומ-1921 איכר בנהלל. פעיל במפא"י, במוסדות היישוב ובכנסת. אבי משה דיין.
הוז, דב (1894-1940) - בוגר מחזור א' של ג"ה. עלה ב-1906 מרוסיה עם הוריו שרה וברוך, אחיו יצחק ואחיותיו חוה ושפרה. חבר "ההסתדרות המצומצמת" ובתום הלימודים יצא מטעמה לעבוד בדגניה. ב-1916 התגייס לצבא העותמאני ונשלה לבי"ס לקציני מילואים בקושטא. הוצב כקצין ביחידת תקשורת טלגרף בדמשק. אביו, שבא לבקרו שם, נדבק במגפת טיפוס הבהרות ומת לאחר שובו ארצה. ד"ה, שבא להלוויתו בת"א, ובתוך כך עמד על מצוקת היישוב המדוכא בידי השלטונות, שהגיעה לשיאה בגירוש יפו-ת"א, לא חזר עוד לגדודו. אף שהיה עריק מבוקש - בייחוד בשל תפקידו הרגיש שמילא בדמשק - פעל במדי קצין תורכי במבצעי צבירת נשק באזורי הקרבות בדרום הארץ. משנגזר עליו עונש מוות בשל עריקתו הרחיק לתדמור עם משלחת חיפוש-מים צבאית בראשות נחום וילבושביץ, ואח"כ הסתתר בת"א הריקה עד הכיבוש הבריטי. עם א' גולומב היה מראשי תנועת ההתנדבות לגדוד העברי הא"י, שקם במסגרת הצבא הבריטי אחרי כיבוש יהודה, ושירת בו כסרג'נט-מיג'ור. הצטרף למפלגת "אחדות העבודה" עם ייסודה והיה ממייסדי "ההגנה" וראשיה וממניחי היסוד לטיס העברי (על שמו שדה דב). פעילותו במוסדות ההסתדרות ובסגנות עיריית ת"א ושליחויותיו המדיניות מטעם הסוכנות היהודית נקטעו כאשר נספה עם אשתו רבקה - אחות מ"ש - ובתו תרצה בתאונת דרכים ב-1940. עליו: תמר גדרון (עורכת), סוד קסמם; בגרא - עשרות ממכתביו וממכתבי רבקה שרתוק ואחרים אליו; ביוגרפיה בהכנה.
הוז, יצחק (1891-1957) - אחיו הבכור של דב הוז. למד במקווה ישראל, הצטרף ל"השומר". בשנות מלה"ע ה-1 עבד זמן-מה בדמשק בניהול העבודות הציבוריות של ג' וילבושביץ, ואח"כ בבאר-שבע. פעל ב"קבוצת הנשארים" ששמרה על ת"א בזמן הגירוש. כמה ממכתביו באותם ימים מובאים בגרא. אחרי המלחמה שירת במשטרת א"י בת"א ובב"ש. אח"כ - יזם ותעשיין.
הכהן, דוד (1897-1984) - עלה ב-1907 מרוסיה. בנו של מרדכי בן הלל הכהן. בוגר מחזור ד' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לבי"ס לקציני מילואים בקושטא. למד בלונדון בראשית שנות ה-20, בתקופת לימודיו של מ"ש, שם התגוררו יחדיו. הצטרף לתנועת העבודה והיה מראשי מוסדותיה הכלכליים. ממנהלי "סולל בונה", סגן ראש עיריית חיפה. בשנות מלחה"ע ה-2 שימש קצין קישור בין המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, שבראשה עמד מ"ש, ו"ההגנה", ובין הצבא הבריטי. תחנת שידור של "רדיו צרפת החופשית", ששידרה לסוריה ולבנון שבשלטון וישי, פעלה מביתו שעל הר הכרמל. ב-29.6.1946 ("השבת השחורה") נעצר עם מנהיגי היישוב, ובהם מ"ש, במחנה לטרון ל-4 חודשים. ח"כ מקום המדינה ויו"ר ועדת חו"ב של הכנסת בשנים 1969-1963. ב-1953 נתמנה שגרירה הראשון של ישראל בבורמה. ספריו: יומן בורמה; עת לספר (ושם פרק על שירותו בצבא העותמאני).
הכהן, מרדכי בן הלל (1937-1846) - "חובב ציון" פעיל, פובליציסט, סופר וממואריסט פורה. ביקר בא"י בראשונה ב-1889. ציר לקונגרס הציוני הראשון וראשון הנואמים שם בעברית. עלה ב-1907 מרוסיה והתיישב ביפו. עסק בסחר עצים. ממייסדי ת"א ואגודת הסופרים. עסקן וחבר מוסדות רבים ובכללם הוועד המפקח של ג"ה. במלה"ע ה-1 פעיל ב"ועד להקלת המשבר", יסד קופת מלווה לנצרכים, ריכז את פעולות הסיוע בחיפה ופיקח על מעבר ג"ה לשפיה בימי הגירוש. ממארגני "הוועד הזמני" ב-1918. חבר מערכת "הארץ" בראשיתו. ליומן שניהל בשנות מלה"ע ה-1 נודע ערך היסטורי ראשון במעלה (מלחמת העמים, מהדורה ראשונה 1929, שנייה 1981).
הנטקה, ארתור (1874-1955) - מנהל משרד ההסת' הציונית בברלין ולאחר פרוץ מלה"ע ה-1 בקופנהגן. עמד לימין מחייבי העברית בימי מלחמת השפות. בהשתדלותו ריסנה ממשלת הממלכה העותמאנית את יחסה הקשוח ליישוב היהודי בא"י. פעל להשגת הצהרה גרמנית מקבילה להצהרת בלפור הבריטית. אחרי המלחמה פעל בלונדון בהנהלה הציונית וב"קרן היסוד". מ-1926 בא"י. ניהל את "קרן היסוד" עד סמוך למותו.
הרצפלד, אברהם (1973-1888) - יליד אוקראינה. למד בישיבה בווילנה, אחרי פרעות 1905 הצטרף למפ' "הציונים הסוציאליסטים". נעצר וישב כשנתיים בכלא וילנה ואח"כ נדון למאסר עולם והוגלה לסיביר. כעבור 3 שנים ברח וב-1914 עלה לא"י והלך לעבוד בפרדסי פ"ת. התמסר לעסקנות ביישוב ובתנועת הפועלים היה פעיל בחלוקת קמח שנשלח מארה"ב למוכי הרעב בארץ. בעזרת ד' ילין וא' ענתבי הבריח מי-ם שיירת גמלים עמוסת קמח לפ"ת. נדד בנגב כמקשר עם עובדי הכפייה ("עמליה") וסייע להם במזון והלבשה. לאחר המעצרים הרבים של אישים ביישוב, שביצע השלטון העותמאני בעקבות פרשת ניל"י, יצא לדמשק והצטרף שם ליצחק בן-יעקב במבצעי סיוע לאסירים ובשחרורם. מפעילי פוע"צ, אחה"ע ומפא"י. ממייסדי ומנהלי "ניר", "יכין" והמרכז החקלאי. מיוזמי ומעצבי ההתיישבות החקלאית ברחבי הארץ בשנות ה-30 וה-40.
וילבושביץ, גדליהו (1865-1943) - מהנדס מומחה לקידוח בארות והשקיה ויזם חלוצי ובעל חזון. ראשון המהנדסים המוסמכים בא"י. יליד רוסיה, אחי מניה שוחט ונחום. פעיל ב"חיבת ציון". עלה בראשונה ב-1892 ושוב ב-1912. ממייסדי ומנהלי ביח"ר למכונות ויציקה של ליאון שטיין ביפו (ביח"ר זה פשט רגל ויעקב שרתוק, שאיבד את ההון שהשקיע בו, פרסם על כך את החוברת "הפנמה האי"ית"). ב-1911 הגיש לקונגרס הציוני ה-10 תוכנית להקמת תעשיות בארץ. ב-1914 התמנה מטעם ועד הסיוע האמריקני ליו"ר הוועדה לביצוע עבודות ציבוריות להקלת המשבר. ניהל את בניית הטכניון וביה"ס הריאלי בחיפה. המשיך בייזום ופיתוח מפעלים גם בשנות המנדט הבריטי. פרסם מזיכרונותיו ב"דואר היום", "דבר", "העולם" ו"אומר" (ר' בהקדמה, עמ' 21, על עבודות הפיתוח שביצע בדמשק, בכפוף לג'מאל פשה, אז העסיק זמן-מה את מ"ש כמזכירו).
זלוציסטי, ד"ר תיאודור (1874-1943) - רופא ועסקן ציוני בגרמניה. חוקר יהודי מזרח-אירופה וספרות יידיש. בשנות מלה"ע ה-1 עמד בראש משלחת "הצלב האדום" הגרמני וניהל את בית-החולים הצבאי שלו בקושטא, שם הסתייע בקשריו עם הקצונה הגרמנית לריכוך התנכלויות העותמאנים ביהודי א"י. עזר למגורשי היישוב שנקלעו לקושטא ולמגוייסים הא"יים. סמוך לפרסום הצהרת בלפור הוזמן עם עוד שני עסקנים ציונים מגרמניה למשרד החוץ הגרמני, שם נמסרה להם הצהרה-מתחרה על אהדת גרמניה ובעלות בריתה לשאיפות העם היהודי בא"י, בבקשה לעשות לה פרסום עולמי. עלה ב-1921, התיישב בת"א ונבחר להנהלת העירייה. לימים עקר לחיפה ועסק ברפואה. פרסם שני ספרי שירה. התמסר לחקר תולדותיו ועיזבונו של משה הס וכתב עליו ספר.
זליקוביץ-אבנר-נדיבי, אלימלך (1897-1957) - יליד רוסיה. עלה ב-1914. בוגר מחזור ה' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. שירת בחזיתות מקדוניה ועזה כמפקד פלוגה. כשנהדף הצבא העותמאני עד הירקון, ערק. מראשוני המתגייסים לגדוד העברי ומראשוני ארגון "ההגנה". ב-1921 נקרא ע"י אליהו גולומב להקים ולעמוד בראש ועדה לקביעת דפוסי ההדרכה והארגון של "ההגנה" ומאז היה ממעצבי ההדרכה, הארגון והתכנון של ה"הגנה". ב-1944 התמנה מנהל מח' השיכון של עיריית ת"א, שהקימה בימיו את שכונת יד אליהו (ע"ש א' גולומב). עם הקמת צה"ל נתמנה מפקד הממשל הצבאי בשטחים הכבושים בדרגת אלוף.
חביב, זרובבל (1894 -1987) - בוגר מחזור א' של ג"ה. ממקורבי "ההסתדרות המצומצמת". יליד ראשל"צ. בשלהי 1913 יצא ללמוד משפטים בקושטא עם בני כיתתו משה שרת, יצחק כהן ועקיבא גינזבורג, ב-1914 התמנה ע"י אהרון אהרונסון למנהל המלחמה בארבה באזור יריחו. גויס לצבא העותמאני, נשלח לנגב כסגן מנהל לעבודות חקלאיות בדרגת קצין. אח"כ ניהל גידול ירקות לצבא באזור לוד. התנדב לגדוד העברי. למד חקלאות בצרפת. פעיל בהתאחדות האיכרים. ציר לקונגרס הי"ט מטעם "הציונים הכלליים". נשיא המועצה המקומית ראשל"צ בשנים 1939 -1946.
חנקין, יהושע (1864 -1946) - יליד רוסיה. עלה ב-1882. ממייסדי ראשון לציון ומראשי המורדים שם בשלטון פקידות הברון. גואל קרקעות רב-פעלים, שבעבודתו הניח תשתית חיונית להתיישבות הציונית. מעובדי המשרד הארץ-ישראלי וועד הצירים. ניהל את חברת "הכשרת היישוב" ורכש למענה ולמען הקק"ל את שטחי רחובות וחדרה וכן את מרבית עמק יזרעאל. ב-1915 גורש ע"י ג'מאל פשה לעיירה נידחת באנטוליה; רעייתו אולגה, בת הביל"ויי מאיר בלקינד, התלוותה אליו מרצונה. בהשתדלות שגריר ארה"ב בקושטא הותר להם לשבת בבְּרוּסַה ומשם הורשו לחזור ארצה כשלושה חודשים לפני תום המלחמה. בהגיעם לת"א התנדב לגדוד העברי אך נדחה בשל גילו ואז חזר לעיסוקו ברכישת אדמות.
במכתב מ-10.3.1919 כתב מ"ש מת"א לבני משפחתו שבראש-פינה:
והנה הוצע לפני - ע"י טהון וחנקין - לעבוד בתור עוזרו של האחרון. נאמרו המון תשבחות לי, לכישרונותי, לידיעותי וכו' וכו', הובע 'ecce homo' [זה האיש]. צריך לדעת, כי חנקין - עם שכלו החזק ומרצו הכביר וניסיונו העצום בידיעת הארץ, הערבים, אופני הקנייה, הפוליטיקה וכו' וכו' - הוא אדם שאינו יודע קרוא וכתוב ממש. 'בֶּזְגְרַמוֹטְנִי' [בור (רוסית)]. השפה היחידה שהוא שולט בה באופן הגון היא... הרוסית. לכתוב אינו יודע בשום שפה חוץ מרוסית, החשובה כמובן כאפס לגבי עבודתו, הן פנימה הן חוצה. במוחו מגובב בניין ענקי: תולדות כל הקרקעות שביישוב, ממי, מתי ואיך ועל שם מי נקנו וכו'; אפשרויות של קניות בהמון מקומות; שאריות שונות שצריך לספחן; שלשלות היחסים בין בעלי הקרקעות וכו' וכו'. כל זה בבחינת תורה שבע"פ, וכל זה יאבד בבת-אחת ביום שלא יהיה חנקין. וכבר קרתה אבדה זו בגלוֹתוֹ לברוּסה. נוסף לזה - עומדת העבודה עתה להתרחב מי יודע כמה מונים. אומנם עכשיו אין אפשרות רשמית לקנות קרקע, אבל ראשית, מוצאים תחבולות כיצד לקנות גם נגד האסור, ושנית, חשוב מאוד לפרוש עתה רשת על כל הארץ, רשת של חקירת מצב הקרקעות ובעליהם - ריגול במובן ידוע - עם קשר אמיץ של הודעה למרכז. מובן שאין בכוח חנקין לבדו לנהל זאת, וכאן באה או צריכה לבוא העזרה שלי. אם לנסח את הדברים שנאמרו באוזני ולסכמם, יוצא: הזמינוני, ראשית, משום שאני יודע ערבית ותורכית (חשוב מאוד, כי כל תעודות הקרקעות בכל הארץ כתובות תורכית); שנית, משום שאני אדם משכיל ככלל ויודע עוד שפות ואוכל להיות מזכיר מושלם; שלישית, משום שהעניין חשוב מאוד ודורש איש ישר בהחלט, כי יש כאן אפשרות נוחה וקלה להתעשר על חשבון הציבור באופן היותר עדין ולא מורגש, ואני בעניין זה אדם בטוח לדידם.
חסן בֶק אל-בצרי - רופא צבאי. ערבי דמשקאי. התנדב לצבא התורכי במלחמת טריפולי והתקרב לאנוֶור. התפרסם לשמצה בימי טבח הארמנים. התמנה מושל צבאי של יפו אחרי חשיפת רשת הריגול ניל"י. התנכל ליהודי יפו-ת"א, ניהל נגדם חיפושים וחקירות והתאכזר לעצירים. ממבצעי גירוש יפו -ת"א בדצ' 1917. אחרי המלחמה נעצר בחלב ע"י הבריטים לפי מידע שמסר עליו אחד הגולים הא"יים, שהיה מקורבנותיו, נשלח למצרים ושם מת בכלא.
טהון, יעקב (1950-1880) - עלה מפולין ב-1907, שם היה ציוני פעיל וחבר ה"סיים". ממנהיגי היישוב, סגנו של ארתור רופין במשרד הא"י וממלא מקומו מאז הוגלה לקושטא ב-1916. ממנהלי חברת "הכשרת היישוב", לימים נשיא הוועד הלאומי. ממייסדי "ברית שלום".
טורנר, יצחק - תלמיד מחזור א' של ג"ה. בחופשת קיץ 1912, בגמר לימודי הכיתה השביעית, יצא עם חבריו לכיתה, א' גולומב ומ' כרמי, לעבודה בבן-שמן מתוך כוונה שלא לחזור ללימודים, אך היה יחיד שעמד בהחלטה והיה לפועל מצטיין. הצטרף ל"השומר" והיה ממייסדי קבוצת "הרועה". קשריו עם חבריו לספסל הלימודים לא נותקו ומכתביו אליהם עשירי מידע על התקופה (שניים מהם מובאים בקובץ השומר). גבורתו בהגנה על מלחמיה ומותו ממחלה באִבּוֹ הטביעו חותם עמוק על חבריו (ר' עליו ועל מותו בקובץ השומר, עמ' 303-301).
טריידל, יוסף (1927-1876) - מודד קרקעות ומהנדס פיתוח. עלה מגרמניה ב-1898. ב-1905 הקים עם א' אהרונסון משרד קרקעות למדידות ומיפוי. ב-1908 הורחב משרד זה ע"י א' רופין למשרד הא"י. מדד את קרקעות מרחביה ומגדל, שרכש המשרד הא"י, ופיקח על עבודות ייבוש והשקאה במרחביה, עמק הירדן והחולה (על האחים אוסקר, יוסף ואלפרד טריידל ובית משפחתם שבמושבה כנרת, ר' אלי שי, "אנשי בזלת", "מוניטין", 1986).
ייבין, שמואל (1982-1896) - היסטוריון וארכיאולוג. עלה מרוסיה ב-1906. בוגר מחזור ב' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. שירת עד סוף המלחמה, בין השאר בחזית מקדוניה. למד בלונדון ובברלין מדעי המזרח ואגיפטולוגיה. התמסר לחקירות ארכיאולוגיות בארץ ובשכנותיה וחיבר בנושא זה מאמרים וספרים. התמנה מזכיר מדעי של ועד הלשון בת"א ומזכיר מערכת האנציקלופדיה המקראית. מתרגם עברי ראשי בממשלת המנדט מ-1944. מראשי החברה לחקירת א"י ועתיקותיה. ניהל את מח' העתיקות של מדינת ישראל.
ילין, דוד (1864 -1941) - בלשן עברי, מומחה ליצירה העברית בימי-הביניים ועסקן ירושלמי רב-פעלים. ממייצגי היישוב היהודי לפני השלטון העותמאני. חלוץ הוראת העברית בירושלים. ממייסדי רשת החינוך העברית, שדחקה את מוסדות החינוך של חברת "עזרה" הגרמנית, ומנהל הסמינר למורים בי-ם. עם פרוץ מלה"ע ה-1 נתמנה נשיא הוועד המנהל את פעולות הקרן האמריקנית לעזרת יהודי א"י. בתחילת פב' 1917 הוגלה לדמשק. ממייסדי החברה לחקירת א"י.
יעקבוסון, אביגדור-ויקטור (1869 -1935) - מאז 1906 ראש משרד ההסת' הציונית בקושטא. התעתמן. בפב' 1915 עבר לברלין, ומשם נשלח לקופנהגן כדי לנהל את משרד הקשר בין הסת' ציוני גרמניה וההסת' הציוניות במדינות "ההסכמה" (מחליפו בקושטא היה ריכרד ליכטהיים). חבר הוועה"פ הציוני. מ-1925 נציג ההנהלה הציונית בפריס וליד חבר הלאומים.
יפה, יצחק (1896 -1916) - ב-1910 נשלח ע"י הוריו מרוסיה ללמוד בג"ה והצטרף לכיתת מחזור ד', כיתתם של עדה שרתוק-גולומב ודוד הכהן. נער מחונן ואהוד, אך דיכאוני. התגורר בפנסיון של משפחת הוז. עזב את ג"ה זמן קצר לפני סיום הלימודים והלך לעבוד במגדל. בשלהי 1916, כששכן בבית דודו בצלאל יפה בת"א, התאבד בירייה באקדחו של אלכסנדר וילבושביץ (שהתאבד באותו אקדח ב-1932). יומנו שכתב בשנים 1916-1912 (מה הם החיים? תשר, ת"א 1982) שופך אור על חייו ולבטיו ועל התקופה. על ימיו האחרונים ר' גם חביון, עמ' 123 -125.
ישפה, אברהם (1864 -1932) - יליד רוסיה. חובב ציון, משכיל עברי וסוחר אמיד. ביקר בא"י ב-1902 ורכש קרקעות בנס-ציונה. עלה ב-1905. פרדסו בנ"צ היה מהגדולים והיפים בארץ. ממייסדי "מרכז פרי הדר" ובנק "קופת עם". נציג יהודי יפו בעיריית יפו.
כבשנה (עצמון), יעקב (1982-1894) - בוגר מחזור א' של ג"ה. הוגה רעיון "ההסתדרות המצומצמת". עלה עם הוריו מפולין ב-1906. בתום הלימודים הלך לעבוד ולשמור בכנרת ואח"כ בבן-שמן, מגדל ויבנאל. שלל התגייסות לצבא העותמאני. בשל ליקוי גובר בשמיעתו בחר כמקצוע רפואת בהמות והשתלם בגרמניה. מ-1927 מדריך לגידול בקר ומראשי התחנה לחקר החקלאות ברחובות. כתב ספר על גידול בקר (1939). ידיד ורע למ"ש, רבקה ועדה שרתוק, א"ג וד"ה.
כהן, דוד - עלה בגיל 16 ב-1912. ניסה כוחו בשמירה בכרמי רחובות. הלך ללמוד בסמינר למורים של "עזרה" בי-ם ועבר לסמינר העברי בהנהלת דוד ילין. התעתמן, התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. הוצב בחזית חיג'אז ואח"כ בחזית עזה, משם ערק. נאסר עם חשיפת רשת ניל"י ונכלא בדמשק. משהוכחה חפותו חויל מחדש והוצב בחזית קווקז. ערק לקושטא, נתפס, הוגלה למרכז אנטוליה וחזר לשרת כתורגמן. כשהוטל עליו ללוות קבוצת שבויים רוסים נמלט איתם במסע רגלי לטיפליס ומשם עשה דרכו חזרה לקושטא בדרך הים ונתמנה שם ע"י משרד הג'וינט למזכיר משרד הסיוע בעיר. בתום המלחמה, כשהחלה חזרת הגולים ארצה והתחדשה העלייה, התמנה ע"י ועד הצירים למזכיר הסיוע וההדרכה לעולים. בשובו ארצה התקבל לעבודה בעיריית ת"א וניהל אחת ממחלקות המס.
כהן, יצחק-קדמי - בוגר מחזור א' של ג"ה, חבר "ההסתדרות המצומצמת", יצא עם מ"ש לקושטא בסוף 1913 ללמוד משפטים, אך העדיף לימודים באירופה ועבר ללמוד משפטים בלוזַן. בפרוץ מלה"ע ה-1 התגייס לליגיון הזרים הצרפתי. אח"כ סיים לימודי משפטים והשתקע בפריס. כתב ספרי מחקר והגות וזכה ב"פרס הגדול של האקדמיה הצרפתית". מ"ש, שהעריך את חריפות שכלו ורוחב אופקיו, עמד איתו בקשר עד פרוץ מלחמת העולם ה-2. נספה בשואה. שניים ממכתביו אל ז' חביב ומ"ש מגרמניה לקושטא, ב-1914, שמורים בארכיון עיריית ראשל"צ.
כרמי, משה (1952-1894) - יליד פ"ת. בוגר מחזור א' של ג"ה. ברוך כישרונות. התמסר לנגינה בכינור מנעוריו והיה לכנר מחונן. שירת בצבא העותמאני כמנצח תזמורת צבאית בירושלים ובדמשק ואח"כ ערק. בראשית שנות ה-20 השלים השכלתו בגרמניה. חבר עין חרוד מאז 1924. מורה ומחנך רב-השראה לתנ"ך, טבע וידיעת הארץ. רֵע קרוב למ"ש. קבצים לזכרו: דליות הגפן (ושם הספד של מ"ש עליו); ניגון והֵדו.
לֶדֶרֶר (גילדאי), מרדכי (1926-1866) - עלה מפולין ב-1907 ועבד כמחנך בבית יתומים בירושלים. סייע בהפעלת בית היתומים בשפיה, שהוקם למען יתומי פרעות קישינב. גייס כספים למימון לימודי המשפטים של ד' בן-גוריון, ישראל שוחט, י' בן-צבי ויוסף סטרומזה בקושטא, במטרה לחזק את יכולת ההגנה המשפטית של היישוב. עבר לת"א כדי לנהל את פנימיית ג"ה, שהוקמה למען תלמידים שנשלחו ע"י הוריהם מרוסיה ללמוד בארץ ובשנות המלחמה, משנותק הקשר ביניהם, דאג לצורכיהם. בעת גירוש יפו-ת"א סייע בהעברת התלמידים לשפיה. אחרי המלחמה יצא לחו"ל להביא בני נוער ללמוד בארץ ובתוך כך מת.
לוי, יעקב (1956-1898) - פדגוג, סופר ומתרגם. עלה יחידי ב-1914 בלי רשות הוריו. בוגר מחזור ה' של ג"ה. תלמיד אהוב על י"ח ברנר. ערק בתקופת הצוערות בביה"ס לקצינים שליד קושטא והסתתר במושבה מסילה חדשה, שם נשא אחת מבנות המקום. אחרי המלחמה התמסר לחינוך והוראה במסילה חדשה, קושטא ובולגריה. הלך ללמוד בפריס פדגוגיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה. בשובו ארצה התמסר לעבודה חינוכית בקרב מורים. ערך את כתב-העת "החינוך". תרגם וערך ספרות מדעית וכתב ספרי לימוד.
לוי, ד"ר יצחק (1950-1866) - עסקן יישובי רב-פעלים. יליד קושטא (אמו: שרה דילמדיגו). למד פילוסופיה ואגרונומיה בגרמניה. התמנה ע"י יק"א למנהל מושבות יהודה ויקב ראשל"צ. יישב את סכסוך הקרקעות בין האריסים הדרוזים ומתיישבי מטולה. ב-1905 יזם רכישת קרקעות הסולטאן ("ג'יפטליק") בערבות יריחו ובעמק הירדן, אך המוסדות הציוניים לא אישרו צעד זה. משלהי 1904 ניהל את סניף בנק אפ"ק בי-ם. סייע בייסוד ביה"ס "בצלאל". חבר המועצה העליונה של "התורכים הצעירים" ומשלא מומשה הבטחת המהפכנים למנותו נציג ירושלים בבית-הנבחרים העותמאני, בשל היותו יהודי, פרש. ממייסדי הגימנסיה העברית בי-ם. יריבו של אלברט ענתבי. בפרוץ מלחה"ע ה-1 פעיל בתנועת ההתעתמנות. לקח חלק במאמצים לייבא ארצה חיטה מעבה"י לשבירת הרעב. בתחילת אוקט' 1916 גורש ע"י ג'מאל פשה לקושטא. חזר ארצה ב-1919. חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי, סגן ראש עיריית י-ם וסגן נשיא ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים. מייסד שכונת תלפיות.
לוין, שמעון (יליד 1874) - עלה מבלורוסיה ב-1888 עם הוריו ו-11 אחיו ואחיותיו. למד במקווה ישראל. אח"כ סיים בי"ס חקלאי בצרפת. הועסק בניהול החקלאי של עין זיתים והיה פעיל ציבורי בצפת. נשלח ע"י פקידות הברון ללמוד גידול ורדים וטבק בארצות הבלקן. ב-1906 הצטרף לבית- חרושת "עתיד" בחיפה. ממייסדי שכ' הדר הכרמל. במלה"ע ה-1 עבר לדמשק והיה שם גזבר "ועד ההגירה" שבראשות מ' דיזנגוף.
לוּקַצֶ'ר ("לוקה"), ירחמיאל - יליד טשקנט. בוגר מחזור ו' של ג"ה. אישיות כריסמטית ורבת תהפוכות. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לבי"ס לקציני מילואים בקושטא. שירת כתורגמן ודר בחדר אחד עם מ"ש בשרתם בחלב. חבר "השומר". אחרי מאורעות מאי 1921 התנקשו הוא ובנימין ביבמן, חברו ללימודים ולצבא, בתופיק בֵי, מפקד משטרת יפו, שנחשב אחראי לרצח י"ח ברנר וחבריו ביפו, והרגוהו. השתייך לפלג שמאלי קיצוני חשאי ב"גדוד העבודה" ("הקיבוץ"), שהקים ישראל שוחט עם חיסול "השומר", כדי להוות גוף מתחרה ל"הגנה" שקמה תחתיו. ב-1924 הלך לגרמניה להתמחות בלוחמה זעירה ובשובו הקים בי"ס צבאי ב"גדוד". השקפותיו הקצינו והוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית (פק"פ) והיה מעורב בפעולתה החתרנית במאורעות 1929. ב-1931 עקר לברית-המועצות ונראה שנרצח שם ב"טיהורי" סטלין. על אישיותו הכריזמטית ר' "על ארוחת צהריים אחת" מאת מניה שוחט, המספרת על התנהגותו של "צעיר יפהפה, עליז ומלא חיים, ויחד עם זה אמיץ לב ונאמן" זה בימי הרעב בכפר גלעדי ב-1923 (ארכיון כפר גלעדי; מובא ברנה שרת, קומה אחא - דרך רבקה שטורמן במחול, הקיבוץ המאוחד 1988).
ליכטהיים, ריכרד (1963-1885) - עסקן ציוני בגרמניה. ד"ר לכלכלה. פובליציסט. עורך ראשי של "דִי וֶלְט", ביטאון ההסת' הציונית. מ-1912 נציג ההנהלה הציונית בקושטא, תחילה ליד ד"ר אביגדור יעקובסון, אח"כ, מ-1913 עד 1917, לבדו. הושיט סיוע רב-ערך ליישוב בא"י ולמגוייסים הא"יים. אחרי המלחמה מילא תפקידים שונים בהסת' הציונית. הצטרף לצה"ר של זאב ז'בוטינסקי אך נטש מפלגה זו כשפרשה מההסת' הציונית. בפרוץ מלה"ע ה-2 פעל בז'נווה כנציג ההסת' הציונית וכמקשר בין א"י והיהודים בארצות הכיבוש. בארץ מ-1943. בספרו שאר ישוב (הספרייה הציונית, 1954), תיעד גם את תקופת פעילותו בקושטא.
מאירוב (שרת), צפורה (1973-1897) - עלתה מרוסיה עם משפחתה ב-1912. בוגרת מחזור ג' של ג"ה, שם הכירה בראשונה את מ"ש. הקשר האישי ביניהם נוצר בחברון כאשר היו שניהם "ראשי אוהלים" בטיול המחלקות הגבוהות של ג"ה בפסח 1913 ונמשך כאשר מ"ש הורה תורכית בג"ה בחוזרו מלימודיו בקושטא בפרוץ מלה"ע ה-1. עם סיום לימודיה הצטרפה לקב' חברות, שקמה ביוזמת רחל ינאית-בן-צבי כדי לסייע בענייני הגנה וביטחון והופעלה בידי א' גולומב, וכן הייתה שותפה לקבוצת בחורות שהתמסרו להוראה לילדי עולי תימן, שמשפחותיהם עלו ב-1911 בעקבות מסע ש' יבנאלי. לקבוצת ההגנה היו שני מרכזים - רחובות ועין-גנים. צ"ש עברה לרחובות וגרה שם עם חברותיה רחל קטינקא ורחל פפר. השלוש עסקו בהובלת נשק בעגלות בין שני המרכזים, ולפרנסתן עבדו בבציר ובקילוף שקדים. הד לפעילויות אלה עולה ממכתב ד' הוז לרבקה שרתוק מ-30.5.1917, שם נאמר: "תאמרי בבקשה לצפורה כי תיתן לך נייר של חופש-חייל מהניירות הגדולים העטופים בנייר כחול [שסיפק לה מ"ש]". עם גירוש יפו-ת"א עברה עם משפחתה לחיפה ואח"כ הצטרפה לקבוצת הפועלות שעל שפת הכנרת וכעבור שנתיים לקבוצת כנרת. ב-1921 עברה למקווה-ישראל ללמוד חקלאות, שבה ראתה את ייעודה, אך הקשר בינה ובין מ"ש, שהתחזק והלך, הביאה ב-1922 ללונדון, שם עשה מ"ש בלימודים, והם נישאו באותה שנה. באנגליה המשיכה בלימודי חקלאות והתמחתה בתעשיית מוצרי חלב במכללה חקלאית ברדינג. לאחר שוב הזוג ארצה ב-1925 המשיכה לעבוד שנים אחדות בחקלאות בנחלת-יהודה. עם לידת שלושת ילדיה ומאז התמנה מ"ש למנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ב-1933 עמדה לימינו וניצחה על אירוח מתמיד של אישים מקומיים וזרים בביתם הפתוח, בהסתייעה בשליטתה ברוסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. בחורף 1942/43 יצאה דרך דמשק ובגדאד בשליחות היישוב לטהרן, לשם הגיעו אז מברית-המועצות פליטים יהודים אזרחי פולין ובהם ילדים ובני נוער רבים ללא הורים ("ילדי טהרן"), ועשתה שלושה חודשים בארגון קהילת הילדים ובהעלאתם ארצה. בשנות ה-50 הראשונות התנדבה להורות עברית לעולים חדשים מבלי שהללו ידעו כלל שהיא אשת שר חוץ וראש ממשלה (ר' אריה גלבלום, "המורה לעברית", "מעריב" 26.10.1955). בסוף ימיה, בטקס שבו הוענק לה אות "יקיר ירושלים", אמרה: "חיי היו צמודים לחיי בעלי עם עיסוקים קטנים או גדולים בשטחי חיים שונים".
מאירוב (אביגור), שאול (1978-1899) - בוגר מחזור ו' של ג"ה. עלה מרוסיה עם אמו ואחותו צפורה, לימים רעיית מ"ש, ב-1912. בשנות מלחה"ע עבד בהכנת עצים לרכבות הצבא העותמאני וכך קיבל "וַסיקה". מראשוני קבוצת כנרת וחברה עד סוף ימיו. השתתף בהגנת תל-חי. חבר מרכז "ההגנה" ויד ימינו של אליהו גולומב בהנהגתה. ממקימי "שירות הידיעות" (ש"י) של ה"הגנה" ומפעילי הרכש ותע"ש. עמד בראש "המוסד לעלייה ב"', שבמבצעי ה"בריחה" וההעפלה מאירופה ומארצות המזה"ת העלה לפני קום המדינה כ-100 אלף איש, ולימים בראש "נתיב", הגוף הממלכתי החשאי שטיפל ביהדות ברית-המועצות. במלחמת העצמאות סגן שר הביטחון. ספריו: עם דור ההגנה א-ב; עם רעייתו שרה: קובץ עם גור על בנם אברהם ("גור"), שנפל במלחמת העצמאות. יוזם ספר תולדות ההגנה ומעורכיו הראשיים. ביוגרפיה בהכנה.
מטמן-כהן (מטמון), יהודה ליב (1869 -1939) - מחנך מובהק ואיש ציבור. ד"ר לפילוסופיה וביולוגיה. חבר אגודת "בני משה" (שנודעה לה השראה על "ההסתדרות המצומצמת"). חינך ברוסיה לחיבת ציון, לימד עברית בעברית וייסד בתי ספר עבריים. התמחה בשיטות לימוד חדישות. עלה ב-1904. הורה תהילה בראשל"צ אך חידושיו לא התקבלו שם ואז עקר ליפו, ייסד את ג"ה עם 17 תלמיד והיה מנהלה הראשון. חבר "פועלי ציון" בחו"ל ו"אחדות העבודה" בארץ. מורה יחיד בג"ה שהזדהה עם תנועת העבודה. הנהיג יחד עם חיים בוגרשוב את מסורת טיולי התלמידים להכרת הארץ. דגל בהתעתמנות ורשם את ג"ה כמוסד עותמאני. בשנות המלחמה, משגורשו מהארץ עמיתיו לניהול ג"ה, ב"צ מוסינזון וח' בוגרשוב, שנשארו נתיני רוסיה, ניהל את המוסד לבדו ועם גירוש ת"א ניצח על מעברו לשפיה. עמד בקשר עם התלמידים שהתגייסו ודאג לסייע להם חומרית.
נדב, יצחק - איש "השומר" (1890 -1963) - יליד ירושלים. בן לאב מראשוני עולי תימן ולאם ילידת אלז'יריה. התרועע עם אנשי העלייה השנייה אלכסנדר זייד ומשה גבעוני, שעלו לירושלים ללמוד סתתות אצל התימנים בחסות פרופ' בוריס שץ, ובהשפעתם ובהשפעת י' בן-צבי, שעמו התחבר ביפו, גזז פיאותיו והצטרף ב-1906 לפוע"צ וב-1908 ל"בר גיורא" ואח"כ ל"השומר". מכובשי אדמת "פולה" שבלב עמק יזרעאל ואח"כ מפעילי "ההגנה". ב-1916 שהה בדמשק ושם התיידד עם מ"ש. כתביו: "מהחדר התימני לשדות מסחה", ספר השומר, דביר 1957; זיכרונות איש "השומר", ת"א 1986.
נדב, צבי (1891 -1959) - יליד עין זיתים. המשפחה חזרה לרוסיה והוא עלה ב-1906 כאיש פוע"צ. מראשוני "השומר". בזמן המלחמה אחראי על השמירה ביהודה. סייע ליוסף לישנסקי איש ניל"י להימלט מידי התורכים ולכן נאסר, הובל לדמשק ומשם הוגלה בקבוצה של 29 א"יים, חלקם אנשי "השומר", למזרח אנטוליה על גבול קווקז. ברח ברגל לאודסה וחזר ארצה בתום מלה"ע ה-1. ממייסדי גדוד העבודה ופעיל ב"הגנה". כתביו: "מזיכרונותי", קובץ השומר; מימי שמירה והגנה, "מערכות" 1954; כך התחלנו, הקבה"מ 1958.
נחום, חיים (1872 -1960) - רב. יליד תורכיה. למד בפריס יחד עם כמה מבני ארצו, שחוללו את הפיכת "התורכים הצעירים" ב-1908 ומייד אח"כ נתמנה ע"י השלטון החדש ל"חכם-בַשי" של הממלכה העותמאנית. הודות לקשריו המצוינים עם השלטון עלה בידו לסכל גזירות אנטי-יהודיות ובמלה"ע ה-1 מנע גירוש יהודי ירושלים. ב-1915 התמנה רב ראשי במצרים וב-1931 היה חבר הסנט שם. עסק בתולדות יהודי מצרים ובחקר הגניזה הקאהירית. החוקר אברהם ברַוֶור, שעשה את שנות מלה"ע ה-1 בקושטא כרב ומנהל בי"ס, כתב עליו: "חיים נחום לא היה תלמיד חכם ולא היה מלומד, אלא דיפלומט פיקח שידע להתהלך גם עם ביה"ד של רבנים מהדור הישן וגם עם השליטים" (אברהם ברוור, זיכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק 1966, עמ' 530).
סטרומזה, יוסף - עורך-דין בגליל וביפו. לימד תורכית בג"ה ואח"כ בביה"ס לקצינים בבעל-בק. ב-1913 למד משפטים בקושטא והתגורר שם בחדרם של ד' בן-גוריון וי' בן-צבי. ליווה כעו"ד את מניה וישראל שוחט ויהושע ואולגה חנקין לדמשק, שם הועמדו למשפט ונדונו לגלות באנטוליה.
סיטקוב, יששכר (1951-1888) - עלה מאודסה ב-1908. ב-1909 הצטרף ל"השומר". ב-1915 מהנאסרים בקשר לפרשת ניל"י, שהועברו לכלא לדמשק וככל הנראה נמנה עם קבוצת הכלואים ששוחררו אך הוגלו לתורכיה. ב-1919 נסע לאודסה, גויס לצבא הרוסי, ערק וחזר ארצה. ראשון רוכשי אדמות לקק"ל באזור באר-שבע. פרדסן ברחובות. לימים נציג הגוש האזרחי במפקדת "ההגנה". ביוזמת התאחדות האיכרים ארגן העלאת מאות פועלים מפולין, שנמנעו מהצטרפות להסתדרות הכללית ("עליית סיטקוב"). פעיל ברכש ובהקמת חיל הנוטרים עם אליהו גולומב ויהושע גורדון. אחרי קום המדינה - מפקח במש' הביטחון על התעשייה הצבאית.
עזריהו (אוזרקובסקי), יוסף (1945-1872) - מורה ומחנך. חובב ציון מנעוריו. עלה כ-1893 ועבד כשנה וחצי במושבות יהודה. ממשתתפי המרד בראשל"צ נגד פקידות הברון. חזר לרוסיה ושירת שם בצבא 4 שנים. ציר לקונגרסים ה-5 וה-6. עלה שנית ב-1901 ולימד ברחובות ובביה"ס לבנות ביפו. חבר מרכז המורים. ב-1914 התמנה מנהל ביה"ס הריאלי בחיפה תחת א' בירם, שהתגייס. נאסר בתחילת 1918 ונכלא בנצרת כאשר עקב מלשינות נתגלה במוסד מורה שהחזיק תעודת פטור מגיוס מזויפת, ואף נחשד בקשר עם חבורת ניל"י בשל מגעים שקיים עם אהרון אהרונסון בנושאי לימוד, אך שוחרר כעבור זמן-מה. מנהל מחלקת החינוך של הוועד הלאומי 1937 -1941. אשתו שרה לבית מאירוב, דודתה של צפורה מאירוב, לוחמת חלוצה לשוויון זכויות הנשים בא"י (ר' ספרה: פרקי חיים, הוצ' מ' ניומן, ת"א תשי"ז.
על פרשת מאסרו של דודה י' עזריהו, כתבה צפורה מחיפה לרבקה בצפת:
זה ימים אחדים, מיום ה', יושב דודי אסור ומתי יצא לחופשי אינו ידוע. אסרו אותו בעד טיפשות. אנו בטוחים שיצא לחופשי בימים האלה אך יכול גם לקרות שהעניין יימשך וישב כמה וכמה זמן" (17.1.1918); "שבו ימי הרעה. דודי אם גם יתרפא הפעם ממחלתו [מאסרו] לא יתרפא לזמן רב, כי המיקרובים הגורמים למחלתו הם רבים מאוד. בימים האחרונים נגעה הרעה גם בבית מטמן. אחי דוד שלנו חלה במחלת הדוד. בעֵדה העברית פה פשטו המְרגלוּת והמלשינות והן עלולות להביא לחורבן נוסף. המצב מתחמר והעיקר שאין בחיפה אנשים עסקנים מהמדרגה הראשונה. אין מי שישתדל ואין מי שיפצה פיו. העדה המקומית היא כל כך ענייה באנשים, כ"כ מפורדה (18.2.1918).
ענתבי, אלברט אברהם (1919-1869) - עסקן ושתדלן ירושלמי רב פעלים ("אחד האנשים הנמרצים והערומים ביותר שהכרתי מימי" - רופין, עמ' 233). נולד בדמשק. התחנך בפריס. מנהל ראשי של כל מוסדות כי"ח ("אליאנס") בא"י אחרי ניסים בכר. ב"כ יק"א והמשרד הא"י בארץ. רוכש קרקעות. בפרוץ המלחמה, במגעיו הרצופים כנציג היישוב עם ג'מאל פשה ואחרים בממשל העותמאני הפגין תבונה ותעוזה ולבסוף שילם על כך בהגליה לדמשק. ב-1918, לבקשת עסקני היישוב הלך לקושטא לטפל בפליטי א"י. כעונש על צעד זה גויס ונשלח כטוראי לחזית במזרח תורכיה, שם חלה כעבור כמה חודשים בטיפוס ומת.
פאיס, ברוך - יליד רוסיה. תושב דמשק ובעל עסקים שם, לרבות שותפות עם יהודי דמשקאי, ס' אוּרפלי, באחזקת רשת החשמל בעיר ובקבלנויות למינהל ההנדסה והבינוי של דמשק, ועם שמעון לוין בניהול בית-מסחר. התמסר בהתנדבות לחינוך ילדי הקהילה היהודית ועמד בראש ביה"ס היהודי הפרטי "רושדייה".
פיינברג-שוהם, צילה - בוגרת מחזור א' של ג"ה. בת הבילו"יי ישראל (לוֹליק) פיינברג ואחות אבשלום. ב-1914 יצאה ללימודים בברלין, השיגה שם תעודת התעתמנות ונשארה שם כל שנות המלחמה. ברשות בתה תמר שוהם מכתבים מאותם ימים, שטרם נחשפו. התכתובת בינה ובין מ"ש בשנות מלה"ע ה-1 לא שרדה (2 ממכתביה לבן מחזורה זרובבל חביב שמורים בארכיון ראשל"צ).
פינס, יחיאל מיכל (1843 -1913) - עסקן יישובי רב-פעלים. סופר, מחלוצי העברית והחינוך העברי. עלה מרוסיה. מ-1878 בירושלים. תמך בביל"ויים. רכש את אדמות גדרה. הקים בירושלים את "שיבת החרש והמסגר", מפעל לייצור תשמישי קדושה ומזכרות מעץ זית, בשביל קבוצת הביל"ויים שהלכה לשם הישר ממקווה ישראל ובתוכה גם יעקב שרתוק, שעמו התיידד.
פלדמן, אהרון (עבר הדני) (1972-1899) - בוגר מחזור ו' של ג"ה. גלה עם הגימנסיה לשפיה. התנדב לגדוד העברי, למד בהולנד גידול בקר ואח"כ עבד בגליל. מחבר סיפורים, ספרים ועורך קבצים. בספרו: עם במלחמתו - שלושים שנות מלחמתנו מגליפולי עד החי"ל, מוקדש פרק ל"התנדבות לצבא התורכי" (עמ' 56-48) ובו קטעי עדויות משל מ"ש ואחרים.
פפר, נחום (1887 -1936) - עלה ב-1906 מחרסון, עיר הולדתו של מ"ש. אחי רחל. סיים לימודי הנדסה בצרפת. התגייס לצבא התורכי. עבד עם י' חנקין ברכישת אדמות ומיפוי. הניח יסוד לקרטוגרפיה הא"י. חבר הפוה"צ. מראשוני "ההגנה". בהיותו מהנדס בחב' הנפט העיראקית נהרג בטיסה מבגדאד, בהתרסק מטוסו בעמק יזרעאל.
קטינסקי, ברוך-בנדט (1955-1785) - יזם וסוחר. למד בישיבת וולוז'ין יחד עם ח"נ ביאליק. נחשב לעילוי. רעייתו - גוטה שרתוק, אחות יעקב וזאב. עלה ב-1906 עם רעייתו וגיסיו והתיישב עמם בעין-סיניה. לקראת ההתיישבות קיבל סמיכה לשחיטה מהרב א"י הכהן קוק, אז רבה של יפו. מבוני שכונת נחלת בנימין ופעיל במוסדות העיר. ר' עליו בזיכרונות בתו ציונה רבאו, בתל-אביב על החולות, מסדה, 1973; אני תל-אביבית, תרמיל 1984.
קטינסקי-שרתוק, גוטה (1880 -1967) - אחותו הצעירה של יעקב שרתוק. גדולה ממ"ש ב-14 שנה ועמדה איתו בקשר הדוק. באחד ממכתביו כתב לה: "היית בעיני כהתגלמות רוח אבי ונשמת אמי". עליה: בספרי בתה ציונה רבאו (ר' לעיל בערך קטינסקי, ברוך).
קלוגאי, יצחק (1988-1888) - עלה ב-1913 מרוסיה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בבעל-בק. שירת במעבדת הרופא הצבאי התורכי בנצרת. פעיל במפ' פוע"צ. השתלם בכימיה בארה"ב. פרופ' בטכניון ומורה בביה"ס הריאלי בחיפה.
קַלְוַוריסקי-מרגלית, חיים (1867 -1947) - יליד פולין. הוסמך כאגרונום באוניב' מונפליה. עלה ב-1895. הורה במקווה ישראל. נתמנה אחראי מטעם הברון לכל מושבות יק"א בגליל התחתון. רכש קרקעות רבות בגליל, לרבות שטחי דגניה, כנרת ומגדל. יזם את הקמת חוות סג'רה והיישובים יבנאל, כפר תבור, בית גן, מלחמיה, ובשנות המלחמה - את אילת השחר, מחניים, תל חי וכפר גלעדי. החדיר את "השומר" לשמירת יישובי הגליל. בשנות מלה"ע ה-1 ישב בראש-פינה ועשה לריכוך מדיניותו של ג'מאל פחה כלפי היישוב היהודי. בשיא פרשת ניל"י איים ג'מאל לתלותו, ואילו הוא שכנע את ג'מאל כי אנשי "השומר" ואיכרי הגליל, שנאסרו באותם ימים, חפים מפעילות חתרנית. שקד על יחסי שכנות טובים עם היישוב הערבי. ב-1931-1923 מנהל הלשכה הערבית בהנהלה הציונית. ממייסדי "ברית שלום". רעייתו אסתר הייתה אחות עקיבא גליקשטיין, ברל כצנלסון כתב עליו: "היה פקיד אצל הברון אולם בקרבו חיתה נשמת חלוץ" (איגרות, ד, עמ' 20).
קלימקר, דב (1865 -1947) - נולד בקישינב. למד כימיה בסורבון. ב-1900 הגיש להרצל תוכנית להקמת תעשיות בא"י. עלה ב-1903. ביהח"ר לשיורי יין, שייסד בראשל"צ, היה ביהח"ר הפרטי הראשון בארץ בענף הכימיה. ייסד ביח"ר לייצור שמן במוצא תחתית. ניהל ביח"ר לשמן בבן-שמן. ב-1913 חכר והפעיל בחיפה את ביהח"ר "עתיד" (לימים "שמן"). אבי רחל שוורץ.
קלמן צבי (1899 -1964) ויוסף - אחים ילידי אוקראינה. עלו ב-1912. צ', בוגר מחזור ה' של ג"ה, התגורר זמן-מה בבית משפחת שרתוק בת"א ומ"ש הכינו לכניסה לג"ה. שני האחים (י' היה בוגר מחזור ד' של ג"ה) התגייסו לצבא העותמאני ונשלחו לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. בביקוריהם במושבה מסילה חדשה התוודעו לשתי אחיות מבנות המקום, לאה ורבקה, ונשאון. שניהם נמנו עם בכירי המחנכים בזרם העובדים.
קרופסקי-אריאב, חיים (1895 -1957) - עלה מליטא ב-1912. בוגר מחזור ד' של ג"ה. חבר ועד אגודת "הדור הצעיר". התגייס לצבא העותמאני ונשלח לבי"ס לקציני מילואים בקושטא. הורה בבי"ס צבאי בדמשק ואח"כ שימש תורגמן באזור אדנה-חלב. אחרי חשיפת רשת ניל"י הורחק לחזיתות ארם-נהריים וקווקז והשתתף בכיבוש ארמניה מידי הרוסים. שימש תורגמן ראשי בחתימת חוזה שלום בין תורכיה והרפובליקה הארמנית ביֶרֶוַון ועל כך הוענק לו אות הצטיינות. אח"כ שימש קצין במשטרה הפוליטית בטבריז שבשליטת העותמאנים. בתום המלחמה הוצע לו תפקיד במשרד הצבא בקושטא, אך הוא סירב ושב לא"י. היה מזכיר ראשי בוועד הצירים, מזכיר כללי של ההנהלה הציונית ובשנים 1931-1929 מזכיר כללי של הסוכנות היהודית. מ-1931 מזכיר התאחדות האיכרים. מראשי "האיחוד האזרחי" ו"ברית הציונים הכלליים". ממייסדי ביה"ס החקלאי בפרדס- חנה ויומון "הבוקר".
קרסנטשיין, גנרל קְרֶס פון - מפקד חזית דרום א"י. ראש מטה של ג'מאל פשה בירושלים ("הבנה מיוחדת למצבנו גילה ראש מטהו של ג'מאל פחה, הגנרל קרס. לו אנו חייבים תודה על המתקת כמה גזירות קשות של ג'מאל, אף שוודאי לא עניין קל היה לו מגעו-ומשאו עם ג'מאל" - רופין, עמ' 254).
רוזנטל (רזיאל), יצחק (1967-1893) - יליד רוסיה. עלה ב-1911. תלמיד ג"ה מ-1913. התעתמן. אחד מחמשת חברי קבוצת המתנדבים הראשונה, שנשלחו לאימוני קצונה בבעל-בק. השתחרר משם עקב צליעתו, חזר ללימודים בג"ה והלך עם תלמידיה לשפיה בגירוש 1917. ייסד בחיפה את הצרכנייה הקואופרטיבית הראשונה בארץ. ממייסדי קופת חולים הכללית ו"אחדות העבודה" ואח"כ "האיחוד האזרחי". מנהל הביטאונים "הקונטרס" ו"האדמה". ציר לאספת הנבחרים הראשונה. חבר מפקדת "ההגנה".
רופין, ד"ר ארתור (1876 -1942) - סטטיסטיקן, דמוגרף וכלכלן. יליד גרמניה. עלה ב-1908 כדי לפתוח את "המשרד הא"י" - נציגות ההסתדרות הציונית בארץ. אישיות מרכזית בתכנון ומימוש ההתיישבות החקלאית לצורותיה. מיוזמי שיגור שמואל יבנאלי לתימן ב-1911 להעלאת יהודים משם. מייסד "הכשרת היישוב" ו"רסקו". בפרוץ מלחה"ע ה-1 חבר הוועד להקלת המשבר. לקראת סוף ספטמבר 1916 גורש לקושטא ע"י ג'מאל פשה למרות היותו נתין גרמני, ומשם הושיט סיוע חיוני ליישוב ולצוערים האי"ים. ב-1919 חזר ארצה, הניח יסוד כספי לבנק הפועלים, ניהל את ההתיישבות בעמק יזרעאל. ממייסדי "ברית שלום" ובשנים 1933 -1935 חבר הנהלת הסוכנות. כתב ספרי מחקר. יומנו תומצת ותורגם מגרמנית לאנגלית ולעברית (פרקי חיי).
שוחט, ישראל (1961-1886) - עלה ב-1904. ממייסדי "בר-גיורא", "השומר" ו"ליגיון העבודה" (ארגון פועלים כמו-צבאי). הלך ללמוד משפטים בקושטא וסיים ב-1912. בפרוץ מלה"ע ה-1 הציע לשלטונות העותמאנים להקים ארגון צבאי שיסייע להם בהגנת הארץ; ההצעה עוררה חשד והוא ורעייתו מניה (וילבושביץ) הוגלו לברוסה שבמערב אנטוליה. ב-1917 הותר לו לצאת מתורכיה כדי לייצג את פוע"צ בוועידה סוציאליסטית בי"ל שעמדה להתכנס בשטוקהולם. בשובו ארצה אחרי המלחמה השתתף בייסוד "אחדות העבודה" וההסת' הכללית אך סירב לשלב את "השומר" ב"הגנה". הפעיל בתוך "גדוד העבודה", שהיה ממייסדיו, ארגון הגנה חשאי ("הקיבוץ"). ב-1925 יצא למוסקבה במטרה לשכנע את ראשי המפלגה הקומוניסטית השלטת לתמוך במאבק נגד הבריטים בא"י. פעילותו החוץ-ממסדית עוררה נגדו חשדות והסתייגות וגרמה לדחיקתו לשולי הזירה הציבורית. פעל כעורך-דין וכיהן כמזכיר "הפועל". לאחר קום המדינה היה שנים אחדות מנכ"ל משרד המשטרה.
שוורץ, צבי (1991-1896) ורחל שוורץ-קלימקר (1994-1897). תלמידי מחזור ג' של ג"ה. בשנות מלה"ע ה-1 הורו במרחביה. ב-1917, לקראת לידת בתם רות (דיין), עברו לזמן-מה לחיפה. יצאו ללונדון בראשית שנות-20 ולמדו שם בימי לימודיו של משה שרת בעיר זו. צ"ש סיים שם לימודי משפטים והיה לעו"ד. לימים שופט וחבר בית הדין העליון. בתם הצעירה ראומה - רעיית הנשיא השביעי עזר וייצמן.
שושן-אדום (שושני), סעדיה (1971-1889) - עלה מרוסיה ב-1904. ממארגני השמירה בת"א בימי הגירוש ב-1917. ממייסדי "הקבוצה היפואית", קבוצת הגנה חשאית שהיוותה גרעין ל"הגנה". לימים מראשי ה"הגנה". בראשית דרכו הציבורית חבר הפוה"צ. פועל דפוס ולימים בעל דפוס "שושני" ונשיא ארגון בעלי בתי דפוס. ממייסדי הת' בעלי התעשייה. חבר מועצת עיריית ת"א וסגן ראש העירייה כנציג "הגוש האזרחי". יוזם מגבית "כופר היישוב" בימי מאורעות 1936.
שיינקין, מנחם (1924-1871) - רב ומשכיל עברי, פעיל ציוני מנעוריו. בוגר אוניברסיטת אודסה בפילולוגיה. עלה ב-1906. פעל רבות למען ג"ה. ממייסדי ומרחיבי אחוזת בית, והוא שהציע לקרוא לה "תל-אביב". בכרך א' של כתביו עדות רבת עניין על בהלת היציאה מת"א למצרים באוק'-1914 (עמ' 56-48) ועל השינוי שחל ביחסו של ג'מאל פשה ליישוב אחרי הקמת גדוד נהגי הפרדות במצרים (אחרי גירוש מנהל ג"ה ב"צ מוסנזון וראשי פוע"צ ד' בן-גוריון וי' בן-צבי מן הארץ, "כשפנו אליו 'פועלי ציון', ענה להם: 'יכולים אתם לנסוע ולהיכנס לליגיון'" [שם, עמ' 62]). נהרג בתאונת מכונית בארה"ב במהלך מסע תעמולה ציוני.
שמיון, אברהם (1894 -1976) - בוגר מחזור ב' של ג"ה. עלה מפולין ב-1910. בסיימו את ביה"ס לקצינים בבעל-בק נשלח לחזית המצרית. בדרך קפץ מן הרכבת וערק. הצטרף ל"קבוצת הנשארים" בת"א והשתתף בשמירה על העיר. ממייסדי קבוצת גבע. מ-1932 בירקונה. מראשי "ההגנה" ומפקדיה ומתכנן רשת ה"סליקים" של הארגון. בחצרו שבירקונה פעל בית מלאכה לנשק של "ההגנה". חבר קרוב של עדה גולומב ורבקה ודב הוז.
שפירא, אברהם (1965-1870) - דמות ססגונית, איש השמירה וההגנה בפ"ת ורוכש קרקעות מידי ערבים. אחרי חשיפת רשת הריגול ניל"י היה מן המגורשים שהועמדו למשפט צבאי בדמשק. משיצא זכאי הוגלה לתורכיה. במאורעות 1921 פעיל בהגנת פתח-תקווה.
שפירא, צבי - יליד שפיה, 1894. למד משפטים באוניברסיטת קושטא בשנים 1914-1911. התנדב לצבא העותמאני ונתקבל לביה"ס לקציני הצבא הסדיר. במלה"ע ה-1 נלחם כלויטננט בחזיתות שונות, לרבות בדרדנלים. לימים קצין במשטרת ישראל ותובע כללי שלה, ואח"כ עו"ד.
שרייבר (שריב), צבי (1897 -1971) - בוגר מחזור ה' של ג"ה. התגייס לצבא העותמאני ונשלח לביה"ס לקציני מילואים בקושטא. הוצב בחזית עזה לקראת קרב עזה השני. ביוזמת דב הוז עסק באיסוף נשק מאזור החזית ושיגורו ליהודה. זמן-מה לפני כיבוש עזה בידי הבריטים ערק והצטרף ל"קבוצה היפואית". מפעילי "אחדות העבודה" ואח"כ מפא"י, ציר לאסיפת הנבחרים וחבר הכנסת הראשונה. פעיל במוסדות הכלכליים של ההסתדרות הכללית, ממייסדי "ניר" ומנהליה ולימים יועץ כספי במשרד הביטחון וחבר הנהלת "כור". זיכרונותיו על שירותו בצבא העותמאני ועריקתו בהשפעת דב הוז הובאו ברשימתו "עם הנץ ההגנה - לדמותו של דב הוז בעשור למותו", "מולד", אוק' 1950; מערכות ס"ה, ינואר 1952).
שרת, משה (1894 -1965) - עלה עם משפחתו ב-1906. המשפחה התיישבה בכפר עין-סיניה שעל דרך רמאללה-שכם ועקרה כעבור שנתיים ליפו. סיים בהצטיינות את המחזור הראשון של ג"ה ב-1913. חבר ההסתדרות המצומצמת. ב-1914 הלך ללמוד משפטים בקושטא. חזר ארצה לחופשת קיץ שבמהלכה פרצה מלה"ע ה-1, ואז הורה תורכית בג"ה, ביה"ס לבנות וסמינר לווינסקי בת"א. ב-1916 מראשי תנועת ההתעתמנות. בשנה זו יצא לעבוד בדמשק ושם התגייס לצבא העותמאני בהקדימו מעט את חבריו הגימנזיסטים, ונשלח לבי"ס לקצינים בקושטא. שירת במקדוניה, דרום עבה"י-חיג'אז וסוריה עד תום המלחמה. הצטרף ל"אחדות העבודה" עם ייסודה והשתתף בעריכת ביטאונה "הקונטרס". ב-1919 נקרא לעבוד בוועד הצירים ליד י' חנקין, שעסק ברכש קרקעות, ובמסגרת זו יצא למסעות בעבה"י. ב-1920 הלך ללמוד בלונדון כלכלה מדינית ושם נישא ב-1922 לחברתו צפורה מאירוב, שהצטרפה אליו. הזוג חזר ארצה ב-1925 כאשר נקרא מ"ש להצטרף ל"דבר" עם ייסודו ובנוסף ערך את השבועון "דבר" האנגלי. ב-1931, בהיכנס חיים ארלוזורוב לניהול המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, התמנה לעוזרו וב-1933, אחרי רציחתו, נבחר ע"י הקונגרס הציוני הי"ח למלא מקומו ומילא תפקיד זה עד קום המדינה, אז התמנה שר החוץ הראשון של ישראל. במסגרת הנהלת הסוכנות ניהל מדינית את השגת זיכיון החולה, הקמת נמל ת"א, התיישבות "חומה ומגדל", הקמת הנוטרות, הגיוס לצבא הבריטי והקמת החטיבה היהודית הלוחמת, הפעילות מול ועדות החקירה שנשלחו לארץ, השגת החלטת עצרת או"ם ב-29 בנובמבר לחלק את א"י לשתי מדינות, יהודית וערבית, וקבלת ישראל לחברות באו"ם. עם הקמת המדינה חבר כנסת ושר החוץ הראשון (1948 -1956) וב-1954 -1955 ראש הממשלה השני. ביוני 1956 אולץ להגיש את התפטרותו בעקבות אולטימטום שהציג ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון על רקע מחלוקת מתמשכת ביניהם בסוגיות פעולות הגמול ומלחמת מנע ועם ההכנות למלחמת 1956 במצרים (פועלו כרוה"מ ופרשת יחסיו המורכבים עם דב"ג מתועדים במפורט ביומן שכתב בשנים 1953 -1957 ויצא לאור במלואו ב-1978: יומן אישי, 8 כרכים). משפרש מהזירה המדינית עמד בראש בית ברל, ניהל את הוצאת "עם עובד" וייסד במסגרתה את מפעל "ספרייה לעם". מ-1961 עד מותו היה יו"ר הנהלת הסוכנות. משנתקף במחלת הסרטן כשנה לפני מותו ציווה לקוברו בבית הקברות הישן בתל-אביב ליד אחותו רבקה ורעיו דב הוז ואליהו גולומב ולא הרחק מקברי אביו ואמו. כתביו: משוט באסיה; בשער האומות; אורות שכבו; מחברת תרגומי שירה; יומן מדיני (1942-1936); יומן אישי (1957-1953). ביוגרפיה של משה שרת מאת גבריאל שפר יצאה לאור באנגלית ("אוקספורד יוניברסיטי פרס" 1996, 1080 עמ'), ועומדת לצאת בעברית.
שרתוק, גאולה (1939-1903) - בת-זקונים של פניה ויעקב שרתוק, אחות רבקה, משה, עדה ויהודה. תלמידת מחזור ט' של ג"ה. תלמידה מעריצה וקרובה של יוסף חיים ברנר, שהיה מורה לספרות. חברת גבעת ברנר. מתה בלדתה ב-1939 את בנה - פרופ' הרי גולומב. ר' עליה ב"משלה ועליה", חוברת לזכרה, הוצאת המשפחה, 1988.
שרתוק (צ'רטוק), ולודיה-זאב (1877 -1948) - אחי הבילו"יי יעקב צ'רטוק. התיישב עם אחיו וגיסם ברוך קטינסקי ב-1906 בכפר הערבי עין-סיניה, שם חכרו שלושתם אחוזה. כעבור שנתיים עברו ליפו ואח"כ לת"א. מראשוני אחוזת-בית ומרוכשי אדמות חולון. איש עסקים. תמך באחיו ואחרי מותו ב-1913 - במשפחתו. בגירוש יפו-ת"א גלה עם משפחתו ומשפחת אחיו לראש פינה. על מגרש של יעקב שרתוק בשדרות רוטשילד 23 בתל-אביב בנה למשפחתו ולמשפחת אחיו בית ב-1923, שם ישבו הוא, אשתו אנה ובנו דב בקומה השנייה ובקומה הראשונה - פניה אלמנת האח יעקב, ובתה עדה, שנישאה לאליהו גולומב ומשפחתה. דירה זו הפכה למוקד פעילות של ראשי "ההגנה" ובין השאר נתקבלה בו ההחלטה על הקמת הפלמ"ח והעמדת יצחק שדה בראשו. הבית משמש מאז 1961 מוזיאון תולדות ההגנה. חזותו ושניים מחדריו העיקריים נשתמרו על רהיטיהם המקוריים.
שרתוק (צ'רטוק), יעקב (1860 -1913) - אבי משה שרת. יליד פינסק, בהיותו סטודנט בוורשה היה עד לפרעות 1881 ובהשפעתן הצטרף לתנועת ביל"ו וכינה את עצמו "יעקב יהודי". עם חברי ביל"ו הראשונים עבד במקווה ישראל ואח"כ ב"שיבת החרש והמסגר" בירושלים, אז התיידד עם יחיאל מיכל פינס ועם אליעזר בן-יהודה. עזב את הארץ ב-1886. השתקע באודסה, שם נשא לאישה את פניה לב, מורה (אחותה של פניה, אלכסנדרה, נישאה כעבור זמן-מה לאגרונום אברהם זוסמן, אבי המשורר עזרא זוסמן). עם אשתו עקר מאודסה לחרסון, שם נולדו חמשת ילדיהם: רבקה, משה, עדה, יהודה וגאולה. בחרסון שימש כתב יומון אודסאי והיה בעל בית-מלאכה לניירת משרדית וחנות למכירת התוצרת, שנוהלה בידי אשתו. עסק בצורכי ציבור ורכש מעמד של דמות מופת חינוכית ומוסרית בקרב הדור היהודי-לאומי הצעיר בחרסון. נשא הרצאות על נושאי מסורת יהודית והיסטוריה יהודית ואת חלקן פירסם בחוברות ברוסית. תרגם את "מלחמות היהודים" של יוסף פלביוס (מגרמנית) לרוסית והוציא ספר זה לאור בסנט-פטרבורג ב-1900, מוקדש ליחיאל-מיכל פינס ולאליעזר בן-יהודה. ב-1906, נוכח גל פרעות בדרום רוסיה, שפקד גם את חרסון, עלה ארצה, הפעם כבעל משפחה ויחד עם אחיו ולודיה-זאב ואחותו הצעירה גוטה ובעלה ברוך-בנדט קטינסקי. הקבוצה המשפחתית התיישבה בכפר הערבי עין-סיניה שעל דרך רמאללה-שכם, שם חכרה אחוזה מידי הבק אל-חומייני, דודו של המופתי חג' אמין אל-חוסייני. כעבור שנתיים עקרו שלוש המשפחות ליפו ומשם לתל-אביב, שם נכנסו ילדי יעקב לגימנסיה הרצליה. י"ש שימש חבר הוועד המנהל של הגימנסיה והיה חבר בית-משפט השלום של ת"א. מת בהתקף קצרת בגיל 53. אשתו פניה האריכה ימים עד 1952. עליו: הפרק "בית יעקב" ביומן אישי; שולמית לסקוב, הביל"ויים (הספרייה הציונית, 1979) לאורך הספר וסיכום בעמ' 420-416; אלתר דרויאנוב (עורכת שולמית לסקוב), כתבים לתולדות חיבת ציון ויישוב א"י (אונ' ת"א והוצאת הקבה"מ, 1982 -1988). על רעייתו פניה שרתוק-לב (1860 -1952) ר' הפרק "ממה" בדוד הכהן, עת לספר.
שרתוק (שרת), יהודה (1979-1901) - מורה, בלשן, מוסיקאי ומלחין. רביעי בחמשת ילדי פניה ויעקב שרתוק. בוגר מחזור ח' של ג"ה. חבר פלוגת קיבוץ עין חרוד. ממקימי "רביעיית העמק" בעין חרוד בראשית שנות ה-20. חבר קיבוץ יגור מ-1927. השתלם בנגינת כינור ובמוסיקה בברלין. פעל לשילוב תרבות עברית וביטוי מוסיקלי בחיי הרוח של החברה הקיבוצית ובעיצוב חגיה. מחבר ומלחין "הגדת פסח נוסח יגור", מסכת "בימי המצור והדמים" וכן מסכות לט' באב ולחגיגת בר-מצווה ועוד. הלחין משירי ביאליק, רחל ואחרים (לחנו ל"ואולי" מאת רחל נודע ביותר). הקדיש שימת-לב מיוחדת להעשרת תרבות המקהלה וליקט וערך את 8 חוברות "עֲנוֹת" להדרכת מקהלות. עורך "איגרות ברל כצנלסון", כרכים א-ג (עם עובד, 1976-1961) המצטיינים בעושר הארות.
שרתוק (גולומב), עדה (1970-1897) - השלישית בילדי פניה ויעקב שרתוק. בוגרת מחזור ד' של ג"ה. בשנות מלה"ע ה-1, כשהייתה המשפחה בגירוש בראש-פינה, ניהלה עם אחותה רבקה מעון ליתומי מלחמה בצפת. הייתה חברת קבוצת כנרת. נישאה לאליהו גולומב ב-1922. אחרי מותו ב-1945 ועד קום המדינה ריכזה את הטיפול באנשי "ההגנה" שנעצרו ונאסרו בידי הבריטים.
שרתוק, רבקה (1893 -1940) - אחותו הבכירה של משה שרת. בוגרת מחזור א' של ג"ה. מלווייני ההסתדרות המצומצמת. דמות מרכזית ודומיננטית בחבורת בוגרי ג"ה. חבריה הקרובים - בני כיתתה דב הוז (שלו נישאה ב-1921) ואליהו גולומב. את שנות מלה"ע ה-1 עשתה בראש- פינה, שם התיישבה המשפחה לאחר גירוש יפו-ת"א ב-1917, ובצפת, שם ניהלה עם אחותה עדה מעון ליתומי מלחמה. ב-1921 יצאה עם אשהּ לווינה וללונדון, שם השתלמה בנגינה. הורתה בביה"ס "בית לויים" ו"קונסרבטוריה עברית" בת"א. ב-1940 נספתה בתאונת דרכים עם בעלה ובתה תרצה (על שם הנספים נקרא קיבוץ דורות - דב ורבקה ותרצה). עליה: סוד קסמם; בית בת"א - סיפורה של משפחת הוז, ימי ראשית 1920-1905.
