דברים בכינוס מטעם הוועד הלאומי                                        ירושלים, 10.7.1938

 

[---]

[---] באחד באפריל 1938 חלה ריאורגניזציה בארגון הנוטרים שלנו. ראשיתה של ריאורגניזציה זו הייתה נעוצה בהחלטת הממשלה על קימוץ ניכר בהוצאותיה להחזקת הכוח הזה. נוכחנו לדעת שלא יעלה בידינו לבטל את ההחלטה וביקשנו דרכים כיצד לנצל קיצוץ זה לטובה, כיצד לכרוך יחד איתו תיקונים מסוימים שראינו בהם חשיבות מרובה להגברת כושר הפעולה של חיל-הנוטרים. ערך הקימוץ במספרים עגולים הוא בהורדת הסכום ממאה אלף ל-70,000 לירות לשנה. מדובר בסכומים שהיו מוצאים להחזקת החלק הפעיל בקביעות של חיל-הנוטרים, אלה שאינם עוסקים בשום עבודה אחרת, ולכן הם מקבלים משכורת קבועה של 6 לירות לחודש. הגענו להסכם שהממשלה תשלם את המשכורת מקופתה ולא כמו שהיה קודם-לכן בהשתתפות היישובים.

ראוי להסביר את הצד הכספי של השאלה, ומדוע לא ראינו ברכה בהתנגדות סתמית לכל קיצוץ. הוצאות הממשלה לצורכי-ביטחון עלו במידה עצומה במשך שלוש השנים האחרונות והדבר נתן את אותותיו בירידה תלולה של העודף הממשלתי. [---]

התפתחות זו אינה נעלמת מעיני המנצחים על פעולות-הטירור בארץ. אינני יודע אם הם יודעים אותה בדיוק - יש להניח שכן - אבל הם יודעים שהם מעמידים את הממשלה בפני מועקה כספית, והם מביאים זאת בחשבון.

הם יודעים שלא ינצחו את האימפריה הבריטית במלחמה פנים אל פנים [---] אבל הם רוצים להילחם עד הלירה האחרונה שלה. חשבונם הוא שהעודף יאזל לגמרי מקופת הממשלה, העניין יהפוך לשאלת פרסטיז'ה לממשלה הבריטית, והמשך המלחמה בטירור יצטרך להיעשות על-ידי הקצבות מהאוצר הבריטי. יש ידיעות כאילו ממשלת ארץ-ישראל דרשה כבר מהאוצר בלונדון שיעזור לה, ושלא כל הוצאות הצבא תיפולנה עליה. אומרים שהשנה כבר חל שינוי ויש הקצבה מהאוצר הבריטי לפעולות בארץ. אין זה בגדר נחמה, זהו תהליך המחמיר את המצב מבחינה פוליטית, באשר דברים כאלה אינם יכולים להישאר בסוד. ממשלת איטליה יכולה שלא לפרסם את הוצאותיה על כיבוש חבש, ממשלת בריטניה מחויבת לפרסם את הוצאותיה. הדברים מתפרסמים ויגיעו לדיון, ועד מהרה יתברר שהמהומות בארץ-ישראל עולות בכסף למשלם-המסים הבריטי. היו שנים שזו הייתה הטענה העיקרית של העיתונות האנטי-ציונית הבריטית, ואנו הצלחנו לסתור אותה משהתחילה פעולת-הבניין הרחבה בארץ. התחדשות הוויכוח הזה היא דבר שאינו רצוי לנו כלל וכלל.

[---] מכל זה משתמע כי שעה שהממשלה מודיעה לנו שהיא רואה הכרח בקימוצים, אין אנחנו יכולים להסתלק מן המאמץ לחסוך סכום מסוים בהגנתנו. ייתכן מאוד שאנחנו עומדים בפני הכרח לדרוש הגדלת ההוצאות בלי לראות מה תהיינה התוצאות הפוליטיות לאלתר, מפני שזו שעת-חירום. אבל ראינו בקיצוץ זה אפשרות להוציא מתוק מעז, דווקא משום שהממשלה הקטינה את מספר האנשים העומדים בקביעות על המשמר, אבל לא לקחה מאיתנו אף רובה אחד ולא שללה מאיתנו שום אפשרות שהייתה לנו להשתמש ברובים האלה בכל מקרה שנותקף; כלומר, הקיצוץ חל רק על מספר האנשים המקבלים משכורת מאוצר הממשלה, אבל לא פגע בכושר-ההגנה הכללי שלנו. [---] אולם גם הקטנת מספר האנשים העומדים בקביעות על המשמר הייתה בה פגיעה מסוימת. אמרנו: אם אתם מקטינים את המשמר העומד בקביעות, אתם מוכרחים להשלים את החסר על-ידי סידורים שלא יעלו לכם בכסף, והכוונה הייתה ראשית כל לסידורים ביחס לשימוש באנשי הרזרבה. [---]

השגנו כמה תיקונים חשובים מאוד עקב הריאורגניזציה הזאת. מהם שכבר הונהגו מקודם, אבל רק באופן חלקי וארעי, ועכשיו הפכו לסידורים ארציים או כמעט ארציים, ומהם שמקודם ניהלנו עליהם משא-ומתן ועכשיו הוצאו לפועל לראשונה.

התיקון הראשון - מינוי של בעלי דרגות בתוך הכוח הזה, סרג'נטים וקורפורלים. 635 האנשים שנשארו בקביעות על המשמר נתחלקו ל-334 נוטרים מן השורה, 241 קורפורלים ו-60 סרג'נטים. (הנוטר מהשורה מקבל 6 לירות לחודש, הקורפול 7, הסרג'נט 8.) 241 קורפורלים הם כמספר נקודות-היישוב עליהן יש להגן. [---] 241 נקודות אלה, שבכל אחת מהן ישנו קורפורל, נתחלקו על-ידי תוכנית ארצית כללית ל-50 אזורי-הגנה. בראש ההגנה הגלויה בכל אזור הועמד סרג'נט. על-ידי עצם מינוי בעלי-הדרגות האלה נקבעה מסגרת קבועה ששיוותה אופי מתמיד לכוח-ההגנה הזה. כל הסרג'נטים ורוב הקורפורלים קיבלו אימון במחנות-הצבא בארץ. [---] בכלל הורחבה מסגרת האימון, והיא כוללת עתה פעולות-שדה, פעולות הגנה והתקפה בהרים ובשדות. גם פעולה זו נעשית בהדרכת מאמנים מן הצבא ומן המשטרה הבריטית.

התיקון השני - הפיכת ההגנה הגלויה שלנו מהגנה נקודתית להגנה אזורית, דהיינו, יצירת חטיבות טריטוריאליות של הגנה. הנוטרים של כל הניידות השייכות לאזור מסוים רשאים לפעול במסגרת האזור כולו לפי פקודת הסרג'נט שלהם.

התיקון השלישי - יצירת פלוגות נודדות. לא זו בלבד שיש לסרג'נט הקבוע באזור סמכות לגייס להגנת כל נקודה באזור את אנשיו מכל יתר הנקודות, אלא ישנו מספר אנשים אשר עצם תפקידם הוא [---] לשוטט, לסובב באזור וגם בין האזורים בתור משמר נודד קבוע. זו הייתה דרישה שהצגנו בראשית גיוס הנוטרים והיא נתמלאה כמו רוב הדרישות באיחור. הפלוגות האלה נודדות באוטומובילים. אינני יודע אם לכל 10 הפלוגות כבר יש אוטומובילים, אבל לשמונה יש כבר, ומהם ארבעה משוריינים. 10 מהסרג'נטים עומדים בראש המשמרות הנודדים. בכל משמר 10 אנשים, זאת אומרת שבפעולה זו עוסקים כמאה איש.

[---] בלחץ תביעת הנקודות ותביעותינו מהממשלה נתנו לנו מדי פעם סמכות לגיוס נוסף, [---] במשך הזמן גדל המחנה, וכיום יש לנו מלבד 635 הנוטרים הקבועים רזרבה של 4420 אנשים אשר הושבעו. כוח-הנוטרים כולו מונה איפוא 5055 איש. [---]

[---] התיקון הרביעי הוא ביטול המחיצות בין סוגי הנוטרים השונים (א', ב', ג', ד'). מעכשיו יש רק סוג א' ורזרבה. הממשלה נושאת בתשלום מלא גם לגבי חלק מהרזרבה ובחלק אחר צריכים היישובים להשתתף. אולם לגייס רשאי הסרג'נט או המפקד של אותו המחוז את מי שהוא מוצא לנחוץ מתוך אנשיו. הרחבת הרזרבה והגמשת גיוסה נתנה אפשרות להרחיב במידה רבה מאוד את מסגרת ההגנה החוקית שלנו [---] ועוד, עד עתה היו נוהגים לגייס אדם לחודש ימים לפחות. גיוס לחודש ימים פירושו תשלום של 6 לירות. לכן הייתה הממשלה מסרבת לגייס. עתה השגנו אפשרות של גיוס ליום בתשלום יומי. כך אפשר לגייס היום עשרה אנשים ולשלח אותם למחרת וכעבור שבוע שוב לגייס אותם או לגייס אחרים. זה מכניס גמישות רבה בסידור העניינים ויתר אפקטיביות לגבי השימוש בכוח. המסגרת הזאת עדיין מתרחבת עם יצירת נקודות חדשות, ועם הוכחת הצורך ברזרבה יותר גדולה.

במקביל התחילה להיווצר רזרבה חדשה, המשמשת למעשה תוספת לכוח-הנוטרים, על-ידי גיוס שוטרים מיוחדים בערים. בירושלים גייסנו כ-900 איש והם מהווים רזרבה שמתוכה אפשר לגייס מאות אנשים בכל יום לשמירה ברחובות ביום ובשכונות הנידחות בלילה. הכוח הזה עובד בהתנדבות ובחילופין, והוא רשאי להשתמש בנשק הרזרבי של כוח-הנוטרים. הכנסת החומר האנושי שבא בחשבון להגנה בכלל לתוך מסגרת ההגנה הגלויה היותה הרחבה גדולה מאוד לגבי ירושלים. בנידון זה נעשתה פעולה בימים האחרונים גם בתל-אביב. קיבלנו אפשרות לגייס שם 50 שוטרים נוספים. כלל הכוח יחד עם 950 אלה מגיע איפוא ל-6005.

אבל מלבד זה ישנם בארץ כ-250 נוטרים פרטיים, שחברות ומוסדות וגם מפעלים שונים (חברת-האשלג, חברת-החשמל, מחצבות ונקודות יישוביות אחרות) קיבלו רשות לגייס ולצייד בנשק צבאי על חשבונם. יש לנו איפוא 6255 נוטרים להגנה עצמית של היישוב. ולרשותנו כ-4000 רובים.

אבל בזה לא מסתכמת השתתפות היהודים בפעולות המלחמה בטירור בארץ. ישנם כמובן יהודים במשטרה הרגילה. ויש עוד שלוש פורמציות לשיתוף היהודים בפעולות של מלחמה כנגד הטירור. קודם-כל הגדר. על מחנה הפועלים - 800-700 איש - המקים את גדר-התיל שומרת פלוגת נוטרים יהודים שגויסה לצורך זה באופן מיוחד. לרשותה 310 רובים, 200 בידי אנשים העומדים תמיד על המשמר ועוד 100 רובים שהפועלים רשאים להשתמש בהם [---] בשעת התקפה גדולה. קיומה של פלוגה כזו בירכתי הגליל העליון בין הרים, אשר מי יודע אם דרכה בהם רגל יהודית מאז החורבן, אומנם איננה פותרת את שאלת הביטחון בגבעת-עדה, בראש-פינה או אפילו בירושלים ובתל-אביב, אבל במסגרת הכללית של כוחנו ומעמד ההגנה שלנו בארץ, והכנתו לתפקידים החמורים שעוד נכונו לנו, יש בזה כיבוש חשוב מאוד. אנשים אלה מתאמנים בסביבה קשה ובלתי-רגילה, שחשוב לנו מאוד להשתלט עליה, וחשוב שיהיו לנו אנשים המכירים אותה והיודעים להתמצא בה. ניתנת לנו בכך אפשרות חשובה של אימון והכשרה. הכוח שאנשים אלה מבליטים, רמת הארגון שלהם, רמת ההכשרה שהם משיגים על-ידי התמסרות לתפקידי ההגנה בתנאי לחץ, דורשים משמעת רצינית מאוד, ודריכות בלתי-פוסקת. כל אלה נתנו תוצאות המנחילות לנו כבוד גם בעיני השכנים הערבים וגם בעיני השלטונות האזרחיים והצבאיים. תעמוד לפנינו השאלה מה לעשות בפלוגה זו המתגבשת ונעשית כוח חשוב, לאחר שייגמר עניין גדר-התיל. [---] יש בממשלה אנשים המבינים את חשיבות הכוה הזה והם מחפשים מסגרת לשמור עליו גם להבא.

דבר נוסף הוא גיוס משמר-הרכבות שהחל בשבועות האחרונים. לעת-עתה גויסו 240 איש לשמירת הקו בין לוד וחיפה. לכתחילה, בימי הגנרל וייוול, כאשר עלה במחשבה עניין הכנת הכוח הזה הייתה הנחה שהכוח ייקרא לפעולה יחד עם הצבא במצב פרוע בארץ, כאשר כל השלטון יעבור לצבא, אולם זה יהיה מטופל אז בהמון עניינים ולא יוכל להפריש כוח מספיק לשמירת הרכבת. [---] אבל הדברים התגלגלו אחרת, כי רבו מעשי-החבלה ברכבות והכוח גויס על-מנת לעמוד על המשמר בלי הצבא ובלי שלטון צבאי אלא בעצמו. הם פועלים 7-6 אנשים מתוך פילבוקס [מצדית]. זה אורח-חיים קשה מאוד: שינה בלתי-מספקת ובלתי-רצופה; בכל ערב צריך לנסוע למקום השמירה ובכל בוקר לחזור; את שעות-הפנאי יש להקדיש לאימונים; המשכורת היא 6 לירות לחודש; והאנשים צריכים לדאוג לעצמם למזונות. אבל לקריאת הגיוס נענו כל אלה שנדרשו, והכוח נכנס לפעולה בזמן. והרי זה לא רק הגנת הנפש והרכוש של היהודים בארץ, זוהי הגנה על התחבורה, על נכסי-המדינה הכלליים, העוברים לא רק בנקודות יהודיות ולאו דווקא באזורי-התיישבות יהודיים; בקו הזה יש גם אזורים ערביים. זוהי איפוא כניסה לשדה חדש לגמרי של פעולה צבאית יהודית.

הפורמציה השלישית והאחרונה חשובה עוד יותר. הוחל בהקמת כוח המיועד להתקפה, למלחמת-תנופה בכנופיות, כמעט בלי קשר עם איזו נקודה או אזור יהודי. כוחות אלה פועלים בחלקי הארץ שיש בהם גם יישוב יהודי, אבל הם נכנסים אגב פעולתם לאזורים ערביים טהורים. אנחנו מקווים שמהתחלה זו ייפתח פתח לשיתוף נמרץ ורחב יותר של יהודים בפעולה נגד הטירור. לעת-עתה נוצרו שלוש יחידות כאלה במקומות שונים בצפון הארץ, בכל יחידה 25 איש. יחידות אלה פועלות בשותפות עם הצבא ותחת פיקוח קצינים בריטים, המעוניינים למזלנו להוכיח את הצלחת היהודים בפעולות אלה. אולי משום כך הגיעו ליצירת הכוח הזה. לעת-עתה הוכתרה פעולת היחידות האלה בהצלחה גמורה, בייחוד זו של היחידה הוותיקה, אבל גם של השנייה. לא היה כמעט לילה של פעולה שלא הייתה בה התנגשות, ולא הייתה כמעט התנגשות שלא הפילו בה חללים. היו קרבות שהתנהלו בתנאים טופוגרפיים קשים נגד כוחות גדולים, ונדרשה מידה גבוהה מאוד של העזה. הבחורים שלנו יצאו בכבוד מניסיון זה. תחילה הייתה התנגדות מצד השלטונות האזרחיים, אבל הצבא אמר שזהו חומר אנושי מתאים למארבים, להתחקות אחר הכנופיות ולהתקפה עליהן, וכך נוצרה מסגרת זו. על פריצת החומה שהוקמה סביבנו על-ידי השלטונות האזרחיים ושהגבילה את השתתפותנו לחובות הגנתיות בלבד ועל האפשרות שניתנה לנו ענתה גם למלחמת-תנופה, אנו חייבים תודה באופן אישי למפקד הצבא הנוכחי בארץ. הצעות כאלה עלו גם בתקופות קודמות והן נדחו לא רק על-ידי השלטונות האזרחיים, אלא גם על-ידי שלטונות הצבא.

לסיכום: 6880 איש נמצאים עכשיו בפעולה או עומדים הכן לפעולה ויש לרשותנו 4576 רובים שניתנו על-ידי הממשלה. אוצר הנשק הזה מהווה כוח בפני עצמו ומשמש גם בסיס להרחבת הפעולה.

[---]

עומדים לגייס עכשיו גם יחידת-רוכבים כפרית למשטרה הרגילה. זאת תהיה פלוגה מיוחדת עם ארגון ארצי, עם מפקד ארצי, ועם מחנה מרכזי שעוד לא ברור איפה יהיה. [---] עוד לא ברור מה יהיה חלקנו בכוח זה. [---] אנחנו מנהלים על כך משא-ומתן. הודענו לממשלה בעל-פה ובכתב שאנו דורשים לכל הפחות שוויון של יהודים וערבים ביחידה הזאת, שיהיו בה גם בריטים. אם תתקבל הדרישה שלנו יהיו בה כ-320-300 יהודים רוכבים (היחידה תהיה בת 900 איש). יש דרישות מצד הערבים להגדיל את חלקם שלהם במשטרה ולפרוק נשק מהיהודים. שמענו על איזו פרופורציה המקטינה את המספר שלנו, אבל גם כך יהיה המספר קרוב ל-250 יהודים רוכבים. זה יהיה שוב מבחן רציני לספק אנשים בתנאים מיוחדים - לינה בכפרים, תנועה בלתי-פוסקת ומשכורת מצומצמת כנהוג במשטרה - ונצטרך לעמוד בו [---]

אם מצד אחד אפשר לציין התקדמות חשובה מאוד בהגנה הגלויה שלנו, השבחת הארגון והאימון, יצירת בסיס קבוע ופריצה לשדות-פעולה חדשים לגמרי, הרי מצד שני עובדה ניצחת היא שהטירור הערבי בארץ לא זו בלבד שלא פסק או נחלש, אלא שאף נתגבר בזמן האחרון. הטירור לבש צורות חדשות. הוא הסתלק מדרך אחת של פעולה, אך הרחיב דרכי-פעולה

אחרות שבהן עסק למעשה מלכתחילה. אין כיום כנופיות גדולות המתגרות בצבא, [---] חלה דצנטרליזציה אולי גם בפיקוד והוקטנה היחידה הערבית הלוחמת. לעומת זאת ניכרת הרחבה רבה בהיקף הפעולה. באזורים שלמים, בייחוד בצפון הארץ ובמרכזה, עומדים למעשה כל הכפרים לרשות הפעולה הזאת אם מרצון ואם מאונס. שינוי שני הוא ששוב אין כוח-האדם מבחוץ מהווה את עיקר כוחן של הכנופיות, [---] עתה רוב אנשי הכנופיות הם מקומיים. ישנה אולי תוספת מסוימת של מגויסים מבחוץ, ישנם אולי בין המפקדים אנשי-חוץ, אבל ישנם גם מפקדים שהם אנשי-הארץ. ייתכן שיש בזה משום נסיגה לגבי הגיוס מחוץ-לארץ, אבל נסיגה זו הביאה לאפשרות של אופנסיבה. [---] גיוס אנשים מבחוץ פירושו תשלום משכורת, ההוצאות מצטרפות לסכומים גדולים, ומקור הכספים, אם לא יבש לגמרי, הרי דלל במידת-מה. ואילו גיוס של מקומיים הוא יותר זול. [---] נעשית תעמולה רבה בכפרים, וכן פעולות הסתה וארגון. אחד הקלפים החזקים שמשתמשת בהם התעמולה הערבית הוא עצם העובדה שהמאורעות נמשכים זה למעלה משנתיים ועדיין לא הצליחה הממשלה לשים להם קץ; סימן, שאם יחזיקו מעמד וימשיכו בפעולה, יהיה הניצחון לצידם והארץ תהיה לערבית. דברים אלה מוצאים מסילות ללב הערבים. התעמולה מלווה גם אמצעי-לחץ, טירור פנימי, סחיטת כספים, גם מסירת שמות טירוריסטים למשטרה כדי שלא תהיה להם אחר-כך דרך-נסיגה והם יהיו נידונים לחיי כנופיות מי יודע לכמה זמן. [---]

[---] יש מסבירים כי לקראת בואה של "ועדת-החלוקה" ולקראת גמר הקציר נעשו על-ידי הערבים הכנות רציניות ביותר, ולפי תוכנית המארגנים צריכה הייתה להיות התלקחות הרבה יותר חמורה. עצה זו סוכלה כנראה על-ידי פעולות הצבא, על-ידי מניעת משלוחי-נשק גדולים [---] שעלה בידי המשטרה הבריטית לגלותם; גם המריבות בין מפקדי הכנופיות הקטינו את הצלחתם.

אבל המצב כמות שהוא חמור למדי. כספים המצטרפים לסכומים לא קטנים נאספים בארצות שונות בעולם הערבי והמוסלמי, שליחים חודרים עד לפינות נידחות. כל זה מצטרף לחשבון, לא רק כספי, אלא גם פוליטי. יש התעניינות בגורלה של ארץ-ישראל הערבית, והנכונות לעמוד לימינה הולכת וגדלה. [---] המהומות בארץ מקבלות אופי של מלחמה פרטיזנית. תחילה דומה היה שהכנופיות עולות על דרך של פעולה צבאית סדירה, וזה יאפשר לצבא ללחום בהן. אך לעת-עתה נכזבו סיכויים אלה. זוהי מלחמה פרטיזנית לפי תכסיסיה, אבל לא לפי מטרתה. מלחמה פרטיזנית היא כרגיל נגד צבא או כוח זר. כאן מתנהלת מלחמה פרטיזנית של יישוב ביישוב, וזהו הדבר החמור ביותר.

הממשלה מתלבטת כל הזמן בקביעת תכסיסי הלחימה. היא אומנם ניסתה להתאים את תכסיסיה על-ידי חלוקת כוח הצבא ליחידות יותר קטנות מאלה שהוא רגיל להפעיל, ופיזורן בשטח. נתפסו אזורים וכפרים, אך פעולה זו לא נתנה לעת-עתה תוצאות ממשיות. [---] כנראה, מפני שהצבא אינו מוכן להתחלק לקבוצות קטנות מאוד, והחיילים אינם מאומנים בסוג זה של מלחמה. [---] טעם נוסף הוא שפיזור היחידות לא היה מלווה בפעילות לילית מתמדת. תפקידם של המשמרות היה להפגין שהנה יש צבא, למנוע כניסת כנופיות לערים, לטעת אמון באנשי הכפר וביטחון שאינם מוכרחים להיכנע לכנופיות. אבל לא התנהלה פעולה לילית מתמדת כמו זו הנעשית על-ידי הפלוגות המעורבות של הצבא ושלנו בכמה אזורים בצפון.

לכך יש להוסיף את המצב הגרוע במערכת השלטון האזרחי, שיש בה אלמנט ערבי ניכר מאוד, הן בקרב המשטרה והן בין קציני-המחוז, אלמנט אשך ליבו עם האויב. אותם יחידים שגילו נאמנות לשלטון הוֹגוּ מן המסילה אחד-אחד, ושרידיהם חרדים עכשיו לחייהם שעה-שעה. האלמנט הבריטי בשלטון נתון במשבר פנימי מתמיד, של אי-רצון להילחם, ושל חוסר אמונה בהצלחה. [---] הקמת הגדר בצפון, למשל, הייתה מלווה התנגדות פנימית בתוך השלטון האזרחי, ספקנות ולעג ליוו את עצם הרעיון ושללו מראש את אפשרות ההגנה הטמונה בו, והאיש שהציע זאת היה מוכרח לנהל מלחמה עקשנית משך חודשים עד אשר ניצח את יריביו.

שליחותו של טגארט הייתה בכללה לברכה. הוא גמר את הצעותיו והיה מוכן לפקח על הגשמתן. העובדה שניתן לו ללכת אומנם אינה סימן לטובה, אבל בכלל יש סימנים להטבת המצב: יש יותר קואורדינציה בין השלטון האזרחי ובין כוחות-הצבא, לבולשת נכנסו כוחות חדשים, נבנתה הגדר וסודרו המשמרות הנודדים, עומד לבוא צבא נוסף לארץ, ויש יותר נכונות להפעיל יהודים למלחמה בטירור.

אבל למרות שינויים לטובה אלה, הרי עלינו להיות מוכנים לתקופה ארוכה של טירור בארץ, מכיוון שאיננו שליטים על הכוחות הבריטיים המנהלים את המלחמה, גם לא על בחירת תכסיסיהם, אף כשהם מתכוונים באמת ובלב תמים לאותו דבר שאנחנו מתכוונים לו, ובוודאי שאיננו שליטים על כוחות הטירור הערבי. [---]. עלינו לזכור שהממשלה הבריטית, שהיא ממשלה דמוקרטית ושמצבה בעולם קשה, לא תאחז בכל האמצעים ולא תעשה מה שעשתה איטליה בחבש. [---] היא על-כל-פנים לא תשתמש באמצעי-דיכוי כגון הרעשת כפרים, השמדת חלקים גדולים של האוכלוסייה, וכיבוש הארץ מחדש מתוך הנחה שכל היישוב הערבי הוא אויב. דבר זה אומנם איננו למעלה מכוחה האובייקטיבי של בריטניה, אבל היא לא תשתמש בכוח כזה, אם יש למישהו אצלנו הכוונה לדרוש מהממשלה שתשים קץ לטירור אחת ולתמיד, עלינו להביא בחשבון שהבריטים אינם חושבים כי הבטחתם לנו מחייבת אותם לכך [---]. עלינו להיות מוכנים איפוא לכך שביסודו של דבר זהו בשבילנו מבחן של אופי ושל יכולת פנימית להחזיק מעמד. ספק אם ניתן למנוע מעשים כמו חטיפת אנשי גבעת-עדה, רצח הארבעה מעין-ורד או יריות באיכרי ראש-פינה בצאתם לעבודה. [---] אנו דורשים לצייד את כל היישוב בנשק. אולם היו מקרים שאותם שלושת או ארבעת האנשים שיצאו לעבודה היו מזוינים. לאנשי ראש-פינה, למשל, היו 4-3 רובים, ובכל-זאת לא הספיקו לפעול, כי נתקלו במטר יריות, [---] אנחנו מצווים על אמצעי-זהירות ועל אמצעי-פעולה, אבל ספק אם תיתכן מניעת התנפלות מן המארב, אין אפשרות להבטיח את כל פינות הערים וסימטאותיהן. היו ארצות שנוגעו בטירור ממין זה והוא נמשך שם שנים רבות.

[---] ביסודו של דבר, מה שעשוי להפסיק את הטירור זוהי התגברות ההכרה ביישוב הערבי שהוא איננו מביא לידי תוצאות. דווקא התגברות תנועת הטירור שאנו עדים לה עכשיו - גיוס המוני בכפרים -. ספק אם תוכל להתמיד זמן רב באשר הכפריים עלולים להתעייף יותר מהר מאשר שכירים שאומנותם ומקצועם בכך. נכון אומנם שיש רזרבואר גדול, יש כאלף כפרים ערביים בארץ, ואפשר לנסות פעם בסביבה זו ואחר-כך בסביבה אחרת, וכך עשויים הדברים להתמשך.

אולם יש גם דברים התלויים בנו, פעולות שנוכל אנו לעשות תוך משמעת בשטח ההתגוננות, בשכלול כושר הפעולה, שכלול הכלכלה שלנו ובכיבוש עמדות התיישבותיות חדשות. [---] יישובים חדשים אומנם יוצרים מטרות חדשות להתקפות, כמו חניתה ומקומות אחרים, אבל הם גם עושים

רושם מוסרי עצום על מחנה האויב. לא זו בלבד שהם מפגינים את אי-הכניעה שלנו לטירור, אלא שהם מוכיחים כי הטירור איננו משיג את מטרתו.

[---] אם יעלה בידינו למנוע בעד היסטריה בתוכנו, גם לנוכח הקורבנות שנופלים, ולא ייווצר רושם שהיהודים מתייאשים, שהיהודים נתונים בפחד, שאיבדו עשתונותיהם, אלא להיפך, שאנו מחזיקים מעמד, הרי נוכל גם לתבוע יותר מהממשלה. אם נצליח להתגבר על ההיסוסים הרבים ועל החששות הפוליטיים של השלטון, אם יעלה בידינו להניע את הצבא לפעול בשיטה אחרת ולהסתייע יותר בכוחות יהודיים, ואם אפשר יהיה להקיף אזורים שלמים של הארץ ברשת של יחידות הפועלות בלי הרף לילה-לילה - יכול להיות שנצליח להעביר את מרכז-הכובד מהגנה להתקפה ולהפוך את הפחד מפני הכנופיות [---] לפחד מפני הכוח הבריטי ומפני הכוח המעורב. גם אז לא נוכל למנוע רצח יהודים מן המארב, אבל נקטין את מספר הקורבנות ונקצר את תקופת הטירור.

[---]