דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני - ירושלים, 11.1.1938
שם הספר  יומן מדיני 1938
שם הפרק  דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני - ירושלים, 11.1.1938

 

 

דברים בישיבת הוועד הפועל הציוני                                                   ירושלים, 11.1.1938

 

[---] בנובמבר האחרון נודע לנו ממקורות מוסמכים על סדר-היום שקבעה לה הממשלה ביחס להגשמת תוכנית החלוקה. אז נקבע שבערך כעבור שנה אפשר יהיה לגשת להכרזה על הקמת ממשלות זמניות או ממשלה זמנית (אם אחד הצדדים לא יהיה מוכן להגשים את התוכנית). במצב-דברים זה חל בחודשים האחרונים שינוי גדול שקיבל ביטול באיגרת האחרונה של מיניסטר-המושבות אל הנציב[1]. אם כי אין להניח ששינויים אלה כבר הגיעו לכלל הכרעה סופית בממשלה, ברור שחל שינוי בצירוף הדעות בממשלה ביחס לתוכנית החלוקה והקמת המדינה היהודית. [---]

גם המתנגדים לנו וגם ידידינו בחוגי הממשלה הבריטית מסכימים ביניהם, שבמצב-הדברים הנתון הקמת מדינה יהודית היא המכסימום שבריטניה יכולה לעשות למען היהודים ולא המינימום. [---] אך הכוחות הלוחצים על בריטניה אינם לוחצים דווקא נגד החלוקה, אלא נגד עצם המפעל היהודי. [---] קודם-כל, המשך הטירור הערבי בארץ למרות כל האמצעים שאחזו נגדו. [---] לפני זמן-מה היה בארץ אורח[2] שיחסו אלינו ידידותי בהחלט, אבל הוא גם השתדל לברר לעצמו באופן מפוכח, כמדינאי בריטי, את מצב הדברים כאן. הוא אמר לנו, שלאימפריה יש ניסיון במלחמה נגד נחשולי טירור, למשל באירלנד ובהודו. [---] יש שתי דרכים למלחמה בטירור וצריך לאחוז בשתיהן כאחת [---] מצד אחד נקיטת אמצעים צבאיים נמרצים והטלת עונשים חמורים. אבל בזה כאמור אין די. אי-אפשר לנצח טירור אם אין שוללים ממנו את תמיכת דעת הקהל, אם לא מנתקים מעליו את הציבור שעומד מאחוריו. וזאת אפשר לעשות רק על-ידי הבטחת

ויתורים או איזו רפורמה מדינית שתספק את תביעותיו של אותו ציבור. [---] ברור שגישה כזאת לשאלה עלולה להיווצר גם בקרב ידידים ועל אחת כמה וכמה בקרב צוררים [---]

הלחץ הערבי על בריטניה נגדנו פועל ישר וגם בעקיפין [---]. למשל, בריטניה אינה רוצה לתת לאיטליה דריסת-רגל במזרח התיכון שתאפשר לה לקומם נגדה את העולם הערבי. [---] אך בחוגים צבאיים בבריטניה נשמעות דעות, כי ייתכן שבריטניה לא תוכל להחזיק מעמד במקרה של מלחמה בים התיכון, ותצטרך לשוב לדרך הישנה סביב כף התקווה הטובה. זה מביא לשינוי בעמדת בריטניה בים התיכון גם בשנות-שלום [---] ערכה של ארץ-ישראל כנקודת-משען לבריטניה הועמד בסימן-שאלה בחוגי הצבא והצי - גם כאשר הארץ היא במצב בלתי-יציב - ולדעתם ייתכן שמוטב להקים את עמדותיה של בריטניה במזרח הים התיכון בנקודות כמו קפריסין למשל, שאין בהן סיבוכים פנימיים. גם התסבוכת במזרח הרחוק מאיימת על בריטניה באובדן פרסטיז'ה ובאובדן עמדות אימפריאליות. [---] וכיום אין בריטניה יכולה להוציא אוניות מהים התיכון ולשלחן למזרח הרחוק במקרה שתצטרך לעשות פעולה נמרצת שם. אומנם אין היא יכולה להוציא את אוניותיה בגלל הסכנה האיטלקית, אבל סכנה זו מחריפה מפני שהיחסים עם הערבים אינם מסודרים, ואחת הסיבות היא ארץ-ישראל. המסקנה היא איפוא שצריכים לחסל את המאזן השלילי של בריטניה בנקודה זו במהירות האפשרית, ובדרך של השלמה עם הגורם הלוחץ.

אומנם יש לבריטניה ברית עם צרפת, וצרפת לא תלחץ על בריטניה במידה שיכולים ללחוץ הערבים, אבל צרפת יכולה ללחוץ באופן ידידותי. צרפת אינה מעוניינת בהמשך המפעל שלנו בארץ-ישראל במידה כזאת שהיא תיהפך לגורם הלוחץ על בריטניה לטובתנו. יש רגלים להשערה הפוכה. אומנם יש לנו ידידים בצרפת, וביניהם ידיד אחד גדול שעמד בראש הממשלה[3] ונשאר עדיין בעל השפעה, והוא מוכן לעזור ועוזר לנו בהזדמנויות חשובות מאוד, אבל יחסו אינו קובע את האינטרס של צרפת בתור מדינה. צרפת גם היא מעוניינת בשלום עם הערבים. אומנם אם תנקוט בריטניה שיטה מסוימת של עזרה לנו, בין אם יהיה זה על-ידי הקמת מדינה ובין אם בדרך אחרת, אין לשער שצרפת תתנגד, שהרי היא קשורה בהתחייבויות בין-לאומיות ויש לה גם יחסים איתנו, והיא יכולה גם להפיק תועלת מסוימת מדרך זו. אבל אם בריטניה לא תנקוט שיטה כזו, אין לקוות לעזרת צרפת בעניין זה. כיום, עד כמה שניתן לנו לראות, אין צרפת נלהבת ביותר לא להקמת המדינה ולא לעלייה גדולה של יהודים לארץ-ישראל. כיוון שבריטניה הלכה בדרך זו, מוצאת לה צרפת אפשרות לנצל את הדבר לטובתה; אולם ניצול זה איננו מסייע לנו ביותר, באשר היא יכולה עכשיו לומר לערבים בסוריה ובמקומות אחרים: ראו, בניגוד לבריטניה מוכנה צרפת לתת לכם עצמאות ולכרות עמכם ברית. אם יש עכשיו לצרפת קושי עם הסורים בשאלת אישור החוזה הצרפתי-סורי, יכולה היא לומר: עליכם להודות לנו בעד מה שאנו מוכנים לתת לכם, שכן בריטניה אינה מוכנה לכרות חוזה עם ארץ-ישראל כולה כארץ ערבית, והיא עומדת לחלק אותה. [---] מצד שני, אם צרפת תדע שהקמת המדינה היהודית זו עובדה, היא תשתדל שהתוכנית תהיה לטובתה, והיא עשויה להיות מעוניינת שהגליל ייכלל במדינה היהודית, כדי שהוא והלבנון יהוו שני שטחים משיקים, אחד פרו-אנגלי והשני פרו-צרפתי. אבל אם תוכנית זו תיפול לא תהיה צרפת למשען לתוכנית החלוקה ואף לא לכל מדיניות אחרת לטובתנו.

[---]

 

הערות

[1]  איגרתו האחרונה של מיניסטר-המושבות אל הנציב - הכוונה לאיגרתו של שר-המושבות הבריטי אורמסבי-גור (ראה כרך א', עמ' 392, הערה 1 מ-21 ביוני 1936) מיום ה-23 בדצמבר 1937 אל הנציב העליון סר ארתור ווקופ. באיגרת מציין שר-המושבות את הסכמתה העקרונית של הממשלה הבריטית להצעת החלוקה של "הוועדה המלכותית", אך קובע כי הצעות-חלוקה מעשיות תועלינה רק לאחר ש"ועדת-החלוקה", אותה מגדיר שר-המושבות כ"ועדה טכנית", תסיים את חקירותיה בארץ-ישראל ותציע תוכניות-חלוקה שתתחשבנה בכל הבעיות הכלכליות והלאומיות של ארץ-ישראל. לבסוף קובע שר-המושבות, כי על הממשלה יהיה לאמץ אחת מתוכניות-החלוקה שתוצענה עי-ידי "ועדת-החלוקה". תוכנית זו תוגש לאישור חבר הלאומים. לפני שיוכרז על הקמת מדינות עצמאיות בארץ-ישראל יהיה צורך להקים מנגנוני ממשל עצמי מתאימים בכל אזורי החלוקה. "אי לכך", מסיים שר-המושבות, "כל פעולה שתינקט בזמן הקרוב לא תהיה אלא בעלת אופי ניסיוני וזמני".

[2]  אורח בארץ, מדינאי בריטי מידידינו - בן, וג'בוד ויליאם (Benn, Wedgwood William). 1960-1877. מדינאי בריטי, תחילה ליברלי ולאחר-מכן איש הלייבור. שר לעניינו הודו 1931-1929; שר האווירייה 1946-1945. ביקר בארץ ב-1938. מאז 1941 לורד סטאנסגייט (Lord Stansgate).

[3]  ידיד גדול בצרפת שעמד בראש ממשלה - בלום, ליאון (Blum, L'eon). ראה כרך י', עמ' 460, הערה 1 מ-18 בפברואר 1937.

 

העתקת קישור