מכתב 94 - צפורה... (מאירוב-שרת) - 16.1.1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 94 - צפורה... (מאירוב-שרת) - 16.1.1918
כותרת משנה  חלב, ג' שבט ע"ח

 

 

חלב,  ג' שבט ע"ח  [16.1.1918]

צפורה...

 

 

במה אחל? במצב הרוח או במעשיות?

 

למרות שהותי פה זה כעשרה ימים, עוד לא הספקתי לשַקֵע את העכור שהציף עלי הבוץ החלבי ולעמוד על טיבם של המים שיצטללו. ולעת-עתה הינם חיי פה כה בלתי מסודרים ואי הגיוניים, מבולבלים וריקים, עד אשר קשה לקבוע מסגרת ותוכנית להרצאתם.

 

בבואי נודע לי מייד, כי "אֶתְרַה" זו שנשלחתי אליה, לא משל ולא אגדה היא, כי אם דבר שבמציאות. המשרד עומד וקיים על מכונו, ודיותותיו מוריקות דיו ועטיו חורקים על גבי הנייר, והגרמנים שבו מתפלפלים ומתלהבים מחשבונות וַגוֹנִים וטוֹני המשא ורואים בחשבונות אלה עולם ומלואו, הצלת המולדת במובן הלאומי ויצירת ערכים במובן האנושי. עם יהיר, עם טיפש, עם מסכן! מן היום הראשון שׂנאתים, אותם עם פרצופיהם ושיחתם וכל הליכותיהם. אי-לזאת - למרות חולניות תחושתי בנוגע ליחס אלי בתור יהודי - ואת היותי יהודי יודעים כבר הכל, כי השתדלתי בזה - צריך אני להודות כי מתייחסים אלי באופן היותר טוב, מנומס וגם חביב. אולי עוזרת תורכיותי הרשמית בעדם מהבליט בנוגע אלי את יחסם אל היהודי. נחמתי!

 

העבודה אינה רבה כלל וכלל, ויש הרבה פנאי שאפשר לנצלו ביד רחבה. קצת התחלתי בזה ועוד אוסיף. אני מחכה לספר אנגלי שהזמנתי מקושטא, למען החל באנגלית.[1] מלבד זה אלמד ערבית לשמה. גרמנית לומד אני מאליו ע"י התרגום והשימוש התמידי בשפה, בפה ובכתב. גם נזדמן לי לחדש ולחזק את ידיעותי בצרפתית, כי אחד הגרמנים הכריחני לתת לו שיעור בצרפתית וגם המפקד, המיור הטיפש, רוצה עתה להשתתף, ואני מוכרח להתכונן לשיעורים ומזה צומחת טובה גם לי.

 

הנה כי כן, חושב אני לעבוד בארבע שפות בבת-אחת.

 

נשארה שאלה קשה לפיתרון - שאלת הספרים לקריאה. בהיותי בדמשק ובשחק לי התקווה להשתקע שם, התוויתי לעצמי תוכנית של לימוד וקריאה, פשוטה ומעשית. אבל היא הייתה ניתנת להיות מוצאה לפועל בדמשק ובשום אופן א"א למלאה בעיר-מדמנה זו, חלב. עוד אכתוב לגברץ לקושטא ואשתדל לקבל משם אלו ספרים.

 

ועם הכל עצוב ולא טוב, צפורה. קצת משפיע חוסר חדר, בלבול ביתר "שאלות החיים", כאוכל וכו', אבל זה יסודר בקרוב ואני בטוח כי לא יועיל להלך הנפש.

 

חברה קטנה יש פה, וכולם דווקא ילדים טובים שהיו רצויים לי תמיד. כרמין, שהוא עם כל זרותו בחור פיקח ומרגיש, והעיקר - חבר טוב. ביכמן, לוקצ'ר, צ'ק הירושלמי - בחורים טובים, שאפשר לשבת איתם שעה ולהזכיר נשכחות, גם להתלוצץ, גם להתחלק באופן שטחי ו"פופולרי" בדעות על ההווה והעתיד, גם לשיר עם בין-השמשות, אבלי... הרי את מבינה.

 

ויש פה עוד משפחה אחת - של המהנדס גליקשטיין, הוא ואשתו אנשים אהודים מאוד ועוד די צעירים בשבילנו, משמשים לנו אָח ובית-ועד. ושוב, אבל...

 

אם יעלה בידי לעניין את עצמי באיזו עבודה עצמית ולהתעמק ולהשתקע בה - אֶנָצֵל; ולא, אתמזמז וארד ירידה גדולה.

 

כמה שנים נלחם ומתאבק אני במזרח-המזויף הארור הזה.

 

בכותבי מילים אלו נזכרתי, כי גם בוחבוט "שלכם" פה. "ספרדי חדיש".

 

ועשרים אלף היהודים החלבים עם חכם-בַּשֵיהֶם ועם אדירי הכסף שלהם - אפס גדול ועגול.[2]

                                                           _____________________

 

לא טוב, צפורה, לא כן? ומתי יהיה טוב? ואיך יהיה טוב? לפעמים רוצה אני להזות, והדימיון אינו מתעלה, ואני זוקף זאת על התקרשותי, ותוגה עמוקה תוקפת את הלב.

 

כיתבי, צפורה.

 

כיתבי עברית ומיסרי מכתביך לד"ר בירם; הוא בא בוודאי לעתים קרובות לחיפה. את הסעיפים המעניינים אותי אין צורך לפרט. את תדעי אותם בעצמך. גם בקשי את שמואל [סבוראי] לכתוב.

 

אמרי שלום רב לחברים, לשאוּל - אם זה נוח לך.

 

המתכתבת את עם רבקה?

 

שלום, צפורה.

 

צפורה, מה את חושבת ברגע זה?

 

צפורה: אני אומר את השם, כך, סתם.

 

משה

 

את צבי נדב[3] ויתרם שלחו לאנגורה [אנקרה].

 

מעני:Feldpost. Etra - Aleppo, Dolmehahen, Off. Stellv. Mussa



[1]  נראה, כי בנוסף ליצר לימוד שפות, שפיעם בו, נתחוורה למ"ש החשיבות המיוחדת שבידיעת אנגלית נוכח כיבוש יהודה בידי הבריטים והאפשרות שא"י כולה תיפול בידיהם. גבירצמן, שממנו ביקש מ"ש לשלוח לו ספרי לימוד, כתב לו מקושטא: "את הספרים לא יכולתי להכין להזדמנות זו [---] אבשלום לא נענה לבקשתי לטפל בעניין זה [---] בשבוע הבא בטח אסדר את ענייניך ואשלח לך גם שעון ועטים" (8.2.1918); "את הספרים שביקשת יכולתי אומנם לשלוח לך, אך לפי דברי חנה [הכהן, בת מב"ה, עברה בחלב במחצית הראשונה של פברואר בדרכה מחיפה לקושטא, שם הצטרפה אל ד"ר א' רופין] לא תישאר בחלב זמן רב" (18.2.1918); "הקיבלת את חוברות היהודי ['יודישע רונדשאו'], את המתודה האנגלית?" (14.5.1918). (אמ"ש).

[2]  החיילים הא"ים התרשמו קשות מרדידות חיי הרוח ומהיעדר רגש לאומי בקרב קהילות יהודי המזרח, שעמן באו במגע. מרדכי בן-הלל הכהן, שדעתו על יהודי קושטא ומנהיגם הרוחני חכם חיים נחום הובאה במכתב 38 הע' 3, כתב דברים נוקבים על קהילת דמשק בעשותו בעיר זו בינואר 1916, ודומה שהם חלו גם על קהילת חלב (השנייה בגודלה בסוריה: מנתה באותם ימים כ-15 אלף נפש, באוכלוסייה של כרבע מיליון, ובה גם עשירים גדולים):

שמעתי על אודותם לא-טובות. הם מתערבים בין הערבים וקשה מאוד להכיר ולהבדיל בין עברי-ספרדי לערבי; ומה שהשאירה ההתבוללות הערבית אוכלת בכל פה הצרפתיות - החינוך בבתי ספר של כי"ח - ואחרי שני הגורמים האלה יבוא הגורם היותר אכזרי: העניות הגדולה של ההמונים בארצות המזרח, והיא מעבירה את האנשים על דעתם, וההכרה הלאומית אצל אחינו הספרדים פה כמעט איננה. ההכרה הזאת חיה פה רק בלב קומץ קטן של יהודים אשכנזים, ואחד מהם, מר ברוך פאיס [ר' מכתב 5 הע' 7] עובד זה שנים אחדות פה עבודת נדבה במקצוע החינוך העברי. ביקרתי היום את הגנים ואת ביה"ס ונוכחתי לראות את התנאים הקשים [---] עלובה קהילה גדולה של 20-15 אלפים יהודים, שגם אגודת החניכים של התלמידים הבוגרים ביפו צריכה לתמוך בה, והחניכים שלחו מקרבם צעיר להיות מורה בדמשק. וחומר חינוך פה מצוין. פנים יפים כאלה, פנים בריאים ומלאים כאלה שראיתי בביה"ס עוד לא ראיתי בא"י (מב"ה, 2.1.1916, עמ' 216); ביקרתי עוד הפעם את בתי הספר ושוחחתי בארוכה עם המורים הצעירים [---] מצוינים הם אחינו ילידי רוסיה בכל מקום בואם והימָצאם בהכרתם הלאומית ובעורק הציבורי הדופק בהם בכל עוז באשר יבואו. הנה פה, בדמשק, מר פאיס [---] הוא לבדו יצא למלחמה נגד האדישות הלאומית של אחינו הספרדים, שטבעו וטובעים בים של עניות נוראה והתבוללות ערבית או צרפתית, ולרגלי זה עזבו ונטשו את שדה החינוך של ילדיהם הגדלים פרא. [---] והוא מביא [מיפו] מורים צעירים, מתחנן לפני נדיבים באירופה ובאמריקה לעזור לו, אם כי מקרב הספרדים, גם מבין העשירים פה, אין עוזר לו. [---] האופיצרים מבני הנעורים העברים [---] חסרים להם בדמשק סביבה עברית. אצל הספרדים אינן מוצאים את זו והם מתאבקים בעפר רגלי המשפחות האשכנזיות האחדות הנמצאות בדמשק, ושמחים המסכנים מאוד לקראת כל מילה עברית, ספר עברי, אורח עברי אשר רוחו כרוחם והמבין לחפציהם ולתקוותיהם (שם, 5.1.1916, עמ' 219-218).

[3]  ר' עליו במכתב 93 הע' 3.

 

העתקת קישור