מכתב 93 - ליקירי ואהובי! (בני המשפחה) - 16.1.1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 93 - ליקירי ואהובי! (בני המשפחה) - 16.1.1918
כותרת משנה  חלב, ראשית שבט ע"ח, תאריך משוער

 

חלב,  ראשית שבט ע"ח  [משוער: 16.1.1918]

יקירי ואהובי!

 

 

הבטחתי לכם לכתוב רק אחר שאסתדר בחלב לגמרי, אבל ראיתי כי אם אמתין לסוף סידורי יעברו אולי ימים רבים ואטיל בכם דאגה רבה, וע"כ הנני מפר את דיבורי וכותב.

 

כמדומה לי, עבר כבר יותר משבוע לשהותי בחלב. נכנסתי כבר בעבודת האתרה והתמזרחתי בה, למדתי את העניין והכרתי את האנשים, גם אותי הם הכירו והתחילו גם להוקיר קצת. בכל אופן, היחס אלי הוא טוב מאוד, אדיב וגם די נפשי - למרות שנאתי ובוזי לגרמנים מוכרח אני להודות זאת. הכל מהללים את גרמניתי ומתפעלים ממנה ואינם רוצים להאמין כי לא הייתי בגרמניה. מובן שאין זה לשבחי כי אם לגְנָיָם של התורגמנים התורכים שקדמו לי. יש לי פה עוד עוזר אחד, ארמני, איש-צבא פשוט, המקל מעלי קצת את עול העבודה, שאינה רבה גם בלאו-הכי.

 

לו היו חיי החיצוניים מסודרים יותר, הייתי יכול לקמץ הרבה פנאי ולהפיק ממנו תועלת לאיזו עבודה עצמית, אבל לעת-עתה אין הדבר עולה בידי.

 

עדיין אין לי חדר. עלי לחכות עוד ימים אחדים עד אשר תעבור אֶתְרַה לבית חדש, אשר בו יָקצו לי חדר מיוחד. לעת-עתה מתאכסן אני בחדרו של לוקצ'ר הנחמד, בבית גליקשטיין בקומה התחתונה. גליקשטיינים בקומה הראשונה ואתרה - ראו זה מזל - בשנייה.

 

גם בעניין האוכל עוד אין אני מסודר וגם קשה יהיה הסידור. נראה.

 

בכלל, התקוות להפרחה החומרית נכזבו קצת. אתרה אינה מוסד של היילצירג,[1] וע"כ אין נוהגת בה תוספת המשכורת לתורגמנים. בכל זאת, אשתדל לסדר דבר זה.

 

על הכנסות מהצד אין מה לדבר, עבודתי משרדית גרידה ואין לזה שום הזדמנות.

 

בערבים מתאספת החברה העברית המקומית בבית הגליקשטיינים: ביכמן, לוקצ'ר, כרמין, יהודה רוגובסקי, צ'ק הירושלמי. שותים תה ומשוחחים.

 

גם פה יש "צרות" - יושבים יהודים אסורים, חולים ומתים אחד אחד, סובלים מקור ומרעב ואין כסף ואין אנשים שיטפלו בהם.

 

ויהודים רומינים[2] מגורשים עוברים ונוסעים לאנקורה [אנקרה] וגם מן ה-26[3] שנשלחו תחילה לאַדַנַה באה הידיעה, כי העבירום לאנקורה.

 

אני חושב שלו הייתם כותבים, הייתי כבר מקבל איזה דבר, ואם לא קיבלתי משמע שלא כתבתם. רבקה, אחותי, התאזרי שוב כוח ומשכי בעטך, היכנסי בעול.

 

סוף סוף לא טוב לי ודֵי עצוב.

 

לע"ע יהיה די. שלום לכם ונשיקות לכל אחד.

 

שלום.

שלכם, משה


[1]  המונח הגרמני, שנכתב עברית, לא נתחוור.

[2]  עניין "היהודים הרומינים" המגורשים לא נתחוור, אך אפשר שמדובר בגירוש נתינים רומניים מא"י (ב-30.8.1916 הכריזה הממלכה העותמאנית מלחמה על רומניה ואז חל שינוי במעמד נתיני רומניה בממלכה). אפשר גם שמדובר ביהודים רומנים שהמשיכו לקיים את נתינותם העותמאנית שנים רבות אחר השתחררות רומניה מהשלטון העותמאני ב-1878 (כדי לפטור עצמם באורח זה משירות בצבא הרומני), ולכן גורשו לתורכיה (ר' אברהם ברור, זיכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק, 1966). ר' גם מכתב 97.

[3]  למ"ש בחלב הגיעו ידיעות מקוטעות על מגורשים א"יים מדמשק לאנטוליה, וזה רקען: "בעקבות הלשנתו של [יוסף] לישנסקי [על חברי 'השומר'] התחולל גל מאסרים בארץ, שפגע במאות אנשים: חברי 'השומר', חשודים בריגול ו'פרארים'. [---] בסוף נוב' ובראשית דצ' 1917 התנהלו החקירות [בדמשק]. [---] הנאשמים, שרובם יצאו תחילה זכאים [להוציא נעמן בלקינד ולישנסקי שנדונו למוות], אך הורשעו שוב אחרי ביקורת פסק הדין ע"י ג'מאל פשה, נשפטו לתקופות מאסר שונות או לגירוש לקושטא ולאנטוליה" (סת"ה, א, עמ' 378-376); רוב העצירים שוחררו או השתחררו בדרכים שונות (בעיקר הודות לפועלם של יצחק בן-יעקב מדגניה ואברהם הרצפלד [ר' על שניהם בנצ"ב]), 48 מתו בכלא ממחלות (בלה רוזנפלד, ספר העלייה השנייה, עם עובד, 1941 [עורכת ברכה חבס] עמ' 655, ור' שם כל הפרק "בשנות מלחמה ומצוקה" ובו זיכרונות הרצפלד). 29 מעצורי דמשק, ובהם אברהם שפירא ואיש "השומר" צבי נדב (ר' נצ"ב), יצאו זכאים אך הוגלו לקושטא. במכתב גבירצמן מקושטא, מ-8.2.1918, למ"ש בחלב, נאמר: "29 האסירים שוהים כאן. מצבם די טוב, מקבלים את כל צורכיהם מד"ר ארתור [רופין] ואין להם כל חשק לצאת מבית הסוהר, כי אז סכנת הצבא צפויה להם. כפי הנראה יצאו בימים אלה מבית הסוהר" (אמ"ש). במכתב מאוחר יותר, מ-4.5.1918, מדווח גבירצמן למ"ש כי ביקר 7 מן הגולים (נקובים בשמותיהם), שסודר להם אשפוז בביה"ח של "הצלב האדום" בקושטא בניהולו של ד"ר זלוציסטי, "כולם בריאים ושמנים כבר אך עוד לא הוצאו מביה"ח ויישארו עוד זמן רב שם... אחדים שהיו בבי"ח אחר קיבלו 4 חודשי חופש, אך נמצאים בבולוק שלהם תחת השגחה" (אמ"ש). ואומנם חלקם של ה-29 או אף רובם חוילו, עברו אימונים צבאיים כלשהם, נשלחו מזרחה ואחר טלטולים הגיעו לארזרום: "למחרת נודע, כי שולחים אותנו [מדמשק], [---] הפלוגה הזו של האסירים מנתה 29 איש, ביניהם החברים שלנו [להלן שמות 7 חברי "השומר" ו-8 אחרים] [---] והנה נודע לנו כי בקרוב ישלחו אותנו בתוך גדורים אחרים לחזית טרנס-קווקז, להילחם נגד הארמנים שמרדו בתורכים" (צבי נדב, "מזיכרונותי", קובץ השומר, ארכיון העבודה, 1937, עמ' 407, 413, ור' שם על גלגולי הקבוצה עד אֶרְזֶרוּם ועל שובה, לבסוף, מארץ גזרה).

 

העתקת קישור