יום ו',  20/9/1957

בבוקר הגיעוני הדים מהרצאת אמש - סיפוק רב והרגשה של פקיחת עיניים וגילוי נצורות, גם הערכה נלהבת לטיב ההרצאה ולרמתה.

יצאתי לפני 8 ותוך שעה וחצי הייתי בת"א. סמינר הקיבוצים סיפק את המכונית. עשיתי זמן-מה ב"עם עובד" ועברתי למפלגה, שם טיפלתי בענייני "בית ברל" תוך שיחה עם ניסיהו וידלין. לארוחת צהריים הוזמנתי לכפר המכבייה - מחנה אוהלים שהוקם לאיכסון משלחות חו"ל וגם משתתפי המכבייה מהארץ. יש במגרש זה גם בנייני קבע אחדים שהוקמו על ידי המכבי הישראלי. הכוונה היא כי גם ארצות אחרות יקימו ביתנים וכי המחנה כולו, משיהפך קבע ישמש לאכסון שיירות נוער מחו"ל, יהודיות ולא יהודיות, שיבואו לסייר בארץ.

בשעת הארוחה אירעה תקרית. בהגיש המלצר צלחת סלט קם לפתע שכני והקיש בראשו אל קרקעית הצלחת. התוצאה לא איחרה לבוא: רוטב הסלט נשפך על כותנתי ומיכנסי. מילא, לכותונת היה תחליף בדירתי אבל זוג המכנסיים היה יחיד לי בת"א ומכיוון שעלי להופיע מחר בבוקר באסיפה גדולה שלחה הנהלת המכבייה מכונית לירושלים להביא לי חליפה אחרת. נהג זה הובילני תחילה חזרה לדירתי ובדרך הזכירני נשכחות. בימי מלחמת העולם השנייה הוא היה בן למשפחת פליטים שנמלטה מיוגוסלביה לאיטליה. חיילי הפלוגות הארץ-ישראליות אספו נוער מהמחנות וסידרו שלושה מרכזי הכשרה. ב-1944, אגב סיור במחנות פלוגותינו, ביקרתי גם במרכזים אלה. הוא זוכר היטב כי כשבאתי אליהם הגיש לי אחד הבחורים תה ומרוב התרגשות רעדה ידו והכוס נשפכה עלי ואמרתי אז כי זוג מכנסיים זה שנרטב הוא יחיד לי. כן הזכירני איך פגשתי בתחנת לוד קבוצות חלוצים אלה מאיטליה בעלותן לארץ ואיך רקדו סביבי הורה ברחבת התחנה. מאורע זה זכרתי היטב. בינתיים התגלגל בחור זה בקיבוצים וסופו שנפצע במלחמת השיחרור ונקטעה אחת מרגליו מעל לברך והותקנה לו גף וגם מכונית ניתנה לו ועליה עכשיו פרנסתו. אחות שטיפלה בו בבית החולים נישאה לו אחר כך ויש להם עכשיו ילד בן שנה. גם הוריו עלו לארץ והכל שפיר ואין לי לרחם עליו עקב מומו, כי הוא התרגל ומהלך עכשיו כמעט כהלכה.

לארוחת ערב נסעתי אל הילדים בצהלה ומשחזרתי כתבתי יומן וקראתי בספרו של ברטראם וולף והוספתי דעת. עריכת ג'ילאס נפסקה משום שהמתרגם שפיר לא גמר עריכת תרגומו.