[1]  המכתב מסלט לא נמצא.

[2]  עם שבטי הבדווים השונים, שלחמו אם ביוזמה עצמית ואם ביוזמה בריטית נגד העותמאנים (ר' על כך במכתב 86).

[3]  בניגוד לקביעה זו של מ"ש (בהמשך לדבריו "סכנה אין" במכתב 77), אומר ד"ה במכתבו למ"ש מ-15.8.1917, מדמשק: "את מכתבך קיבלנו ואומנם הרגע הרגיעתני בהרבה. יותר מאחרים דאגתי לך, כי ידעתי בקֵירוב את מצב העניינים בסביבת מעאן ואדע כי דווקא במקום זה הסכנה מרובה יותר מאשר בחזית קבועה ומסודרת" (אמ"ש; גרא, עמ' 192).

[4]  מ"ש נוקב כאן פעם ראשונה בשמו של רודולף שירהולץ, מפקד יחידתו מאז ימי חזית מקדוניה.

[5]  "כדי לספק חומר הסקה עבור קטרי הרכבות בכל רחבי תורכיה, העסיקו הרבה אלפי חיילים בגדודי עבודה מיוחדים, לא רק ליד חדרה ופרדס-חנה אלא גם בעבר-הירדן המזרחי, בהרי אדום ובגלעד. היה כדאי אפילו לבנות קו רכבת מיוחד מאחת התחנות של קו עמון [עמאן] -מעון [מעאן] אל היער הגדול והמרוחק של שוֹבֶּק שבהרי אדום. [---] הקורא את ספרו של לורנס על המרד הערבי לא יבין בשום פנים מה חשיבות הייתה להרי אדום כל כך עד כי היה כדאי לתורכים לעמוד ולהילחם אל האזור הזה בחירוף נפש, כפי שמתואר אצלו. אילולי העצים הרבים של היער בהר אדום, ואשר בגללם החזיקו כל כך הרבה חיילים כדי לספק חומר בעירה לרכבות ההולכות לדמשק ומשם לצפון עד הרי אמנוס, ולדרום אל מַדינה, לא היה מקור אחר לעצי היער ששימש חומר דלק. [---] אם נראה את המלחמה שבהרי אדום ומואב לאור הדברים האלה, יובנו הרבה דברים סתומים בקרב על אבה-אל-ליסאן בין מעאן ועקבה מכאן, וסלע אדום מכאן. עוד היום, כ-50 שנה אחרי המלחמה ההיא, אפשר לראות את המסילה המיוחדת אל היער ואת השטח המגדל את עציו מחדש (אורכו כ-60 ק"מ משובק עד קרוב לוואדי מוסה וגם ליד נַקְב-עַשְתַר). כמה מחברינו נשלחו כקצינים עם גדודיהם לאזור זה ועמדו כאן עד הרגע האחרון. מהם נפלו בשבי ומהם עזבו את המערכה לאזור אחר" .אשבל, עמ' 32).

[6]  כנראה בעקבות מכתב זה כתבה רבקה לעדה מפ"ת לר"פ:

קיבלתי מכתב בהרב והוא שולח לי העתקה ממכתב ארוך שהוא קיבל ממשה. מעאן מחוברת עם דמשק ע"י רכבת ומשה שלח לדמשק מכתב עברי ארוך ומפורט ע"י חייל אחד, מכתב שמיועד לכל קהל הקוראים [ר' להלן מס' 82]. כפי שרואים אתם, משה בריא ושבע רצון. שירהולץ נמנה למפקד גליל מעאן ומשה יהיה איפוא במקום קבוע  (אין תאריך; אמ"ש).