שליחות לאוסטרליה - מלבורן-סידניי - יום ב', 27/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - מלבורן-סידניי - יום ב', 27/5/1957

 

 

יום ב',  27/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - מלבורן-סידניי

 

 

קמנו ב-5.30. השכמנו בגלל טיסתה המוקדמת של צפורה חזרה לסידניי. נקבעה לה פגישה עם חוג נשים לכוס קפה של בוקר והיא הוכרחה להקדים שוב. בקושי הושג בשבילה מקום במטוס זה ואילו עלי הוטל לקיים את הסידור הקודם ולטוס בשעה יותר מאוחרת. ליוויתיה למשרד חברת הטיס וחזרתי למלון. התארזתי בלי חיפזון ופרעתי כל מיני חובות. בין השאר טילפנתי לשאול לשלומו של לייבלר, ראש הקהילה, פליט מבלגיה, אשר לאחר אותו ערב שסעדנו בביתו ואחר כך ישב לי ראש באסיפת "מגבית", לקה בהתקפת לב קשה ונפל למשכב. אשתו, הדוברת עברית, חניכת אנטוורפן, אמרה כי הוטב לו (הוא מת בינתיים). כן גיליתי את גיסתו של עמיאסף, אלמנת אחי אשתו, גויה גמורה, אשר בישרה לי בטלפון כי האזינה למישדרי ברדיו ומאוד ישרו הדברים בעיניה. אספתי מספרי טלפון של כמה חנויות ספרים והגעתי לאחת שיש בו אותו ספר "העין השלישית" אשר ראיתיו בטסמניה. טלפנתי לג'ייקובסון והבטיח לקנותו ולהביאו לנמל האוויר.

שוב בא סם וין הנאמן להובילני. ידע כי אני מאוכזב מרמת התרומות הכללית וביקש ללמד סנגוריה על אֶחיו יהודי אוסטרליה ומכלל זה על עצמו. טען כי לא הרי יהודים אלה כהרי אחיהם באמריקה מזה ובדרום אפריקה מזה. אין הללו נהנים מפטור-מס כראשונים ולא ממס-הכנסה בלתי-תלול כאחרונים. אלא לוקים הם משתי הקצוות שמיסיהם כבדים ומפטור אינם נהנים ולמעשה מפרישים התורמים הגדולים את תרומותיהם מהונם ולא מהכנסותיהם.

בנמל האוויר מצאנו "סגל-חבורה": ג'ייקובסון, קיפֶּן, רוזבי. הפרידה הייתה ברוב חמימות. במטוס לסידניי נזדמן לידי יהודי ששמו וַרהפט, ממשפחה ידועה מיסוד המעלה אשר הסבה שמה לאמיתי - אחד מהם היה איתי בצבא התורכי ואחר כך פגשתיו פעם כמנהל בי"ס בחדרה ודומני עודנו בהוראה. ורהפט זה ירד, או הוּרד, בעודו נער והצליח לשכוח כמעט לגמרי את הדיבור העברי. לעומת זה לא השכיל להגיע לרמה גבוהה באנגלית. נראה כי הוא נחבא אל הכלים, מרבה לקרוא ולמד אנגלית רק מן הקריאה ולא מן השמיעה. משום זה מיבטאו האנגלי מקורי ביותר ויש מילים היוצאות מפיו בהיגוי המטשטש לגמרי את זהותן, תוך אדיקותו בכתיב ואי-הזדקקותו לקרי. הוא ביקר בארץ בימי המדינה ונתמלא התפעלות למראה יסוד המעלה המחודשת. המליץ לפני מאוד על ספר אחד המסכם את חיי אוסטרליה והתפתחותה ושלח לי אותו אחר כך למלון במתנה.

מנמל האוויר, עם טראוורס ופרידמן, ישר לארוחת צהריים מטעם ההסת' הציונית, אליה הוזמנו חברי ממשלת ניו-סאות-וולס וחברי בתי הפרלמנט שלה. שוב נשאתי מידברותי, החל מהאקליפטוס. במקום רה"מ שנעדר ענה לנאומי אחד השרים (ממפלגת העבודה, השלטת במדינה זו) ואחריו החרה ראש הסיעה הליברלית, Q..C אחד ששמו שיהאן. זה הפליג בשבח ישראל דווקא בשל מיבצע סיני וללא ספק הביע רחשי לבם של המונים גדולים בארץ זו. אמר כי התפעלותם מישראל הגיעה לשיאה אשתקד ("admiration reached its peak"). הם העריצו את הפעולה החריפה והתקיפה שנקטנו כלפי אויבינו ("The sharp and peremptory way in which you dealt with your enemies"). הם עצמם הינם גזע לוחם ("race fighting a") ולכן הם מעריכים תכונות כאלו אצל אחרים.

מהארוחה למלון. צפורה הסתדרה בינתיים בחדר קטן שנתמלא עד מחנק מזוודות וצרורות וחבילות. מזוודה חדשה ומבריקה שקניתי - הספיקה רצועתה החיצונית להיעקר, עדות לטיב עבודה לקוי בבית החרושת האוסטרלי או לטיפול פרוע במיטען מצד עובדי חברת הטיס האוסטרלית, או לשניהם גם יחד, שכן שניהם אופיינים לארץ זו, שהיחס לעבודה איננו בה מהמצפוניים ביותר, וזה מרוב תעסוקה ורווחה וביטחון כלכלי וחברתי. נסעתי איפוא לאותו חרושתן יהודי מווינה, אשר ספק כף למראה העלוב של תוצרתו, שהינה כה משובחת בעיניו, ונאנח אף הוא על מנהגי ארץ זו שנקלע לתוכה, והחליף לי מייד את המזוודה באחרת.

צפורה הופיעה עטורת זר ניצחון. ביקרה במשפחה יהודית מיוחדת במינה - שלוש אחיות זקנות, כולן בגפן, שייכות לשיכבה תרבותית גבוהה, משום שלא מצאו בני זוג מתאימים להן בין היהודים ומיאנו להינשא לגויים נותרו בבתוליהן וכך הן מבלות אחרית ימיהן בצוותא. עשירות הן מאוד ומסוגלות לנדיבות כשדבר מה כובש את לבן. צפורה פנתה אליהן בעניין "עינבל" וקיבלה מהן תרומה של 200 לי"א.

ארזנו בעצבנות, הן משום קוצר הזמן והן מפני קושי המשימה - למיין את החפצים ולהפריד בין אלה שניקח איתנו לניו-זילנד ואלה שנשאיר פה למשמרת עד שובנו. באמצע המלאכה הטרדנית הופיע איש יט"א ודיווחתי לו על מיבצעי מלבורן האחרונים. לארוחת ערב במלון היזמנו את זאב ועליזה דובר. האוכל שהוגש היה גרוע שבגרוע - בשר שלא הייתה בו שליטה גם לסכין גם לשיניים וכשביקשתי להחליפו ברך ממנו הביאוהו חזרה שרוף עד שחור וקשה כמקודם.

זאב פתח סגור לבו על מכס נורוק - אדם נפלא, אציל מידות ובעל לב זהב, אך נעדר כל יכולת של ניתוח מדיני והדרכה לכפופים לו. נתון כולו להשפעת איינפלד ומקומם בזה את ההסתי הציונית. לא הסתגל להיגיון הממלכתי של מישרתו כנציג מדינה ומבלבל את התחומים בין סמכותו כנציג דיפלומטי ובין התערבותו בעניינים יהודיים מקומיים.

היהודי הרוסי הטוב גורֶביץ, איש חרבין, בא להובילנו למסיבת פרידה בבית ההסת' הציונית, הנקרא "מעון". לשמחתי נערכה המסיבה בעמידה ואפשר היה לשוחח קצרות עם רבים במקום ארוכות עם שניים בלבד. נאם ניומן ועניתי. מכס פרייליך כבר לא היה - נסע עם סשה לארה"ב לריפוי. הניח מכתב בו העריך רמות את שליחותי. גמלתי לו בהרימי על נס בנאומי את פועלו הוא בהקמת התנועה הציונית ביבשת נידחת זו ובעמידתו על משמרתה זה עשרות בשנים. אנו עתידים אומנם עוד לחזור לסידניי בשובנו מניו-זילנד, ומפה נפליג למרחקים הביתה, אך שליחותנו כאן ובאוסטרליה כולה נסתיימה על ידי מסיבת פרידה זו.

בחבורה גדולה יצאנו לנמל האוויר וכאן נתברר כי אין לנו כרטיסים. מסרו אותם לידי בעוד מועד - תחת לשמור אותם למועד הנכון - וכנראה עשו זאת ברגע שהיה ראשי טרוד במשהו, ודאי בהכנת נאום, ולא השגחתי בהם וזרקתים עם חומר בלה לתוך סל. על לא כל דבר גרמתי עוגמת נפש רבה לטורחים בי, שהוכרחו להוציא כרטיסים חדשים ולהחתימני על כתב אישור כי אכן אבדו הכרטיסים הקודמים.

קרוב לחצות יצאנו בלוויית מרדכי מסידניי לאוקלנד - העיר הצפונית שבאי הצפוני של ניו-זילנד. ישנתי כשלוש שעות.

נאומי היום – ה-41 ו-42.

 

העתקת קישור