[1]  מכתב רבקה מפ"ת לאמה בר"פ (רוסית, ללא ציון תאריך), השופך אור על הגעת מ"ש לראשל"צ ומעברו משם לדרום עבר-הירדן, נתגלה על הדפסת הספר ושובץ פה במקוצר:

ממוצ'קה יקרה,

ראשית על משה. הוא בראשון. הגיע אלי פעמיים, בלילות, במחיר ויתור על שֵנה. עובד קשה מאוד, בקדחנות ממש, כמתרגם. הצלחתי להגיע אליו לראשון רק פעם אחת, אבל אז היה ביפו. החטיבה שלו הופקדה על הגנת יפו וחופי הסביבה, וזה שימח אותי. משה היה אמור לגור בת"א, והמפקד שלו שירהולץ, יחד עם כל סגל הפיקוד, הלכו לסייר ביפו. משה חזר משם רק למחרת, מפני שקיבל חום מרוב עייפות ורכיבה מופרזת, ונשאר לנוח בבית שושן-אדום. כשחזר לראשון קיבל חופשה ליום ראשון, ויום זה בילינו שנינו יחד בבית לובמן. הוא נהנה להסתובב בחלוק, ובינתיים כיבסתי וגיהצתי את מדיו. בערב הודיעו שלמחרת תגיע המפקדה לחיפה, ומשה יישאר בראשון עד שהחטיבה תבוא ליפו, אבל בבוקר הגיע צו חדש - לנוע לי-ם. משה רכב על סוס עד רמלה ומשם נסע במכונית. הפרידה הייתה חפוזה ומעיקה. למרות שלא הרבינו להיפגש, חשנו מחדש בקרבה שבינינו, והנה עכשיו שוב הייתי בודדה. כעבור ימים אחדים נודע לי, שהחטיבה תמשיך דרכה למעאן. שוב התחדשו הפחדים והמועקות מימי קושטא. בדמיוני כבר ראיתי את משה צועד במדבר. בערב נודע שד"ר טהון נוסע לי-ם במרכבה שלו, והחלטתי להצטרף אליו כדי לברר אצל משה את כל הפרטים ולהשתדל שישתהה בי-ם, מפני שטרם החלים לגמרי. חשבתי גם שבזמן זה אולי יתאפשר למצוא לו תפקיד בי-ם או בדמשק. חשתי אחראית לגורלו לפניך ולפני כל המשפחה. משה שמח לקראתי. ניסיתי לשכנעו לקבל חופשת מחלה, אך הוא הסביר שהדבר בלתי אפשרי: הוא כבר בריא לגמרי, הרופא לא יֵענה לו, ושירהולץ לא יסתדר בלעדיו. ובכלל משה דחה את הצעתי כמיותרת. לדעתו המסע למעאן אינו מסוכן והוא דווקא מעניין אותו מאוד. אין שם פעולות צבאיות גדולות, אלא רק תקיפות של לוחמים בדווים. משה סיפר, ששירהולץ רוצה להיחלץ מפיקודו של ג'מאל, מפני שהלה פגע בו, ולכן פנה לקצין בכיר בקושטא בבקשה להסתפח אליו. משה אינו רוצה להצטרף אליו צפונה. ברצונו לקבל חופשה, לבלות בבית ולהחליט מה לעשות. עקרונית הוא מעוניין להישאר בתפקיד בדמשק, וכבר כתב על כך לבהרב. עכ"פ, משה החליט שלא לעזוב יותר את פלסטינה. נוכחתי שהוא בריא, מצב רוחו טוב למדי ויחסיו עם המפקד, עם עמיתיו ועם השרת המסור שלו, טובים".(אמ"ש).