יאללה, נפרמט!
מס' מאמר
40

 

יאללה, נפרמט!

יגאל סרנה

ידיעות אחרונות, 16.11.2012

 

איזו תערובת דליקה היא השילוב של רקטות מעזה ופריימריז בליכוד, חיסול ג׳עברי מהחמאס ושר ביטחון שמפלגתו לא עוברת את אחוז החסימה. אש. או כמו שסיכם בטוב־טעם הליכודניק החדש מהשב״ב, דיכטר: ״אני אולי לא חזק ברשימות פריימריז, אבל ברשימות חיסול אני מספר אחד״, והציע מיד לפרמט את עזה. איזו מחשבה מדינית רעננה. היישר מגנזך המדינה.

כי התשוקה הזו לחסל ולנקום, להדביר ולפרמט, שיצאה לדרך ביום רביעי בשם הקוד ״עמוד ענן״, או בשם הפייסבוקי ״מלחמת אחוז החסימה״, מבצע אוירי, קרקעי, שישים קץ לירי אחת ולתמיד, היא רפלקס ישראלי עתיק כמדינה עצמה. שריר טבעתי לא רצוני שהולך אחורה עד דוד בן־גוריון ומשה דיין האקטיביסטים, שדחפו לפעול כמעט בכל מחיר מול שר החוץ המתון משה שרת – שידע כי עין תחת עין מוביל רק לעיוורון. עיוורון וחללים, שכול וחורבן.

אני עובר עכשיו על יומני שרת הישנים ומגלה מה גדולה פה בדידותו של הרץ המתון למרחקים ארוכים. מה קשה פעולתו של המתנגד לתגמול האוטומטי – קיביה, כנרת, עזה...

בעיקר בעזה, שק החבטות הנצחי. כי מהי עזה?

עזה היא החטא הקדמון שלנו. היא יתומת הסכסוך. היא רצועה מדברית זעירה, יבשה וצפופה כשכונת עוני ברזילאית, מחנה פליטים עצום וביתם של יותר ממיליון וחצי מגורשי ובורחי 48', נכדיהם וניניהם. ביליתי בה לא פחות מאשר בעוטף עזה וראיתי את ילדיה: רכים ונפחדים כילדי שדרות. מוכים משמיים פי כמה מהם. כמה שלא תפורמט עזה בפצצות חכמות ובפוליטיקאים טיפשים, תמיד היא תשוב ותצוץ מן הגיבוי. עד היום שבו גם היא תחיה ככל האדם.

כמה מעטים בעת האש הקולות הלא־דיכטריים. יש קבוצה אמיצה בדרום שדורשת לדבר, ויש איש נדיר כיצחק פרנקנטל שאומר: ״כן, הם רצחו את אריק שלי, בני הבכור, אבל צריך לשבת ולדבר עם הנהגת החמאס״. אך מדינת הניצולים, מרגע שהוקמה, חיה עם אותה פנטזיית שרדנים מופרכת על מכה אחת ניצחת. על ״תנו לצה״ל לנצח״, שישתיק את האחר לנצח. כאילו אפשרי הדבר.

אם ידם של ביבי וברק, ומנהיגי החמאס־ג׳יהאד מן העבר ההוא, תהיה על וסת האש עד הקלפי, מסכנים יהיו תושבי הדרום, מסכנים העזתים. מסכנים נהיה כולנו. כי האש החורכת מבצרת רק את שלטונם של הפירומנים, שאין להם כל עניין בפתרון או באופציה אחרת זולת רקטות ופירמוט, חיסול ופלישה, כיפת ברזל צולעת, גראדים, סקאדים ופאג׳רים, שאחריהם כיפת פלדה, שאחריה כיפת טיטיניום. כך עד קץ הימים או עד קץ החיים. תלוי מה יבוא קודם.

 

העתקת קישור