"ייתכן שמהלך ההיסטוריה היה שונה אם משה שרת היה נשאר בצמרת"
יעקב שרת
המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 17/4/09
כשראיתי את משאל "המוסף לשבת" [של ידיעות אחרונות] התפעלתי מכך שבכלל זוכרים את משה שרת. בדרך כלל הוא לא מוזכר כשמונים את ראשי הממשלה. הוא נשכח מהתודעה הציבורית, ואחת הסיבות לכך היא שהוא היה ראש הממשלה הראשון שמת, ועוד מת מזמן. בתשע השנים שלפני מותו גם לא כיהן עוד כשר בממשלה, לאחר שהודח על ידי בן-גוריון. רוב הישראלים נולדו אחרי שכבר מת, או היו צעירים כשזה קרה. למיליונים שעלו ארצה מאז, השם שלו לא אומר דבר.
אבי לא חתר אף פעם להיות ראש הממשלה, תפקיד שלרוב אנשים שואפים אליו ומכוונים את עצמם לקראתו. ראשות הממשלה נשרה לחיקו כשבן-גוריון הלך לשדה-בוקר. בן-גוריון המליץ על אשכול כיורשו, מפני שהשתייך כמוהו לקו הנצי. אבל המפלגה סירבה לקבל את דעתו, ושרת זכה בתפקיד. היה ברור לכל, גם לו, שהפרישה של בן-גוריון היא זמנית. הוא לא כיהן בתפקיד אפילו שנתיים, ולא זכה להטביע את חותמו. אחת הסיבות לירידתו מהבמה הייתה פרשת "עסק הביש", שבמסגרתה הכשילו אותו, אולי בכוונה. אחריה שרר מצב לא נורמלי, כשבן-גוריון חוזר לתפקיד שר הביטחון ומכהן תחת שרת כשהוא חזק ומשפיע ממנו.
לממסד הנצי היה אינטרס לגמד את שרת אחרי פרישתו. עשו ממנו הססן, פחדן, מוג-לב, דיפלומט עם צילינדר ועניבה. אם באמת היה כזה - למה היה חשוב לבן-גוריון להדיח אותו מתפקידו כשר החוץ אחרי שפינה את כס ראש הממשלה? העובדות שהודח מעידה את ההפך, שהיה חזק ושלבן-גוריון היה צורך להזיז אותו מהדרך.
אחרי כל זה, באמת כל הכבוד על המקום המכובד שאליו הגיע במשאל. הוא לא היה טיפוס כריזמטי, ולא היו לו דיוויזיות. איש של היגיון ולא של רגש, בניגוד לבן-גוריון שידע לטפח חזון ורגשות. אדם ענייני ורציונלי כמו שרת לא יכול להיות כריזמטי. העובדה שלא הצליח להטביע את חותמו גרמה נזק גדול לעם ישראל ולמדינת ישראל. ייתכן שכל מהלך ההיסטוריה שלנו היה שונה אם היה נשאר בצמרת, ולכן, האבידה אינה אישית או משפחתית - היא לאומית.
