עם החטיבה היהודית
מתוך מכתבו של קצין בריטי לא-יהודי הנמנה עם החטיבה היהודית הלוחמת
פורסם ב"דבר" 1/6/1945
— — דברים מעניינים אירעו כאן. ראשית, ביקורו של מר שרתוק. גם האדיש ביותר בתוכנו לא יכול היה שלא להתרשם מהלהט שבו קידמו את פניו האנשים ומן הקירבה הנפשית אשר בינו לבינם. - - - נאה מכל היה טקס הדגל, אשר נכחתי בו. הרבה ממה שאמר שרתוק הלך לאיבוד בשבילי. משהו הבינותי: "זהו רגע גדול בהיסטוריה היהודית". אכן היה זה רגע גדול. הנוכחים הראו לעין כל מה גדול היה הרגע. המתיחות והרבגוניות של הרגשות הבהיקו מכל קלסתר־פנים רב־הבעה — אהבה, כבוד, גאווה, מסירות. הדגל נפרש, המחצצר תקע את תרועתו. הקהל קפא בעמידת דום והקצינים, החל מהבריגדיר ועבור מטה על פני כל שלבי דרגותיהם עד ללייטנאנט הצעיר, העניו, הלא־יהודי — הצדיעו, ראשיהם נישאים אל־על, צופים אל הדגל כשהרוח הקלה חוטפת את ריבוע המשי ומגוללת אותו לרווחה — גאה, נהדר. קורא תגר) — השראה להווה, מטרה לתקוות העתיד. והם שרו את "התקוה' - בלווית תותחים רועמים. מקלעים יורקים אש במרחקים וצפצוף צופרים צרחני מקרוב. לבי נצבט. גרוני נחנק - אני שהנני אנגלי ולא יהודי, אני השונא שוביניזם, הדוגל בציניות....