ציוני דרך כרונולוגיים
 1894 - נולד ב-15 באוקטובר (א' סוכות, ט״ו בתשרי תרנ׳׳ה) בחרסון, אוקראינה, לאמו פניה לבית לב, מורה, ולאביו          יעקב צ׳רטוק, ביל"ויי, סופר ופובליציסט שעלה ב-1882 וחזר לרוסיה ב-1886.

 

1906 - משפחת צ׳רטוק-שרתוק עולה לארץ-ישראל ומתיישבת בכפר הערבי עין-סיניה, על דרך רמאללה-שכם, שם חכרה אחוזה מידי אפנדי ערבי.

 

1908 - המשפחה עוקרת לתל אביב. משה שרת לומד במחזור הראשון של גימנסיה ״הרצליה״ ומסיים את חוק לימודיו בהצטיינות ב-1913. בגימנסיה למד תורכית, צרפתית, גרמנית, והשתלם בערבית.

 

1913 - לימודים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת איסטנבול.

 

1914 - מלחמת-העולם הראשונה קוטעת את לימודיו של משה בבירה העותמאנית. בשובו לארץ מלמד תורכית בבתי ספר בתל אביב ונמנה עם פעילי תנועת ההתעתמנות, שקמה למנוע גירוש אזרחי מדינות אויב מארץ-ישראל.

 

1916 - מתגייס לצבא העותמאני עם כ-120 בוגרי גימנסיה הרצליה ובית המדרש למורים בירושלים, נשלח לקורס קצינים באיסנטבול ובסיומו מוצב ליחידת רגלים עותמאנית כמתורגמן ליד מפקדה הגרמני. היחידה לוחמת במקדוניה ואחר-כך בדרום עבר-הירדן. עם התפרקותה מוצב משה שרת במפקדה בחלב, סוריה, שם הוא משרת עד תום המלחמה.

 

1919 - מתמנה למזכירו של יהושע חנקין, מנהל המחלקה לענייני ערבים ולקרקעות בוועד הצירים. מצטרף עם גיסיו-לעתיד אליהו גולומב ודב הוז למפלגת ״אחדות העבודה״ עם ייסודה.

 

1921 - יוצא לבריטניה ללימודים ב״בית הספר לכלכלה של לונדון״. בתקופת לימודיו מתמסר לאיסוף כספים ולרכש נשק ל״הגנה״, סוקר עבור ההנהלה הציונית את העיתונות הערבית במזרח התיכון ומפרסם מאמרים בשבועון ״קונטרס״ של ״אחדות העבודה״. ב-1922 נושא שם לאישה את חברתו צפורה מאירוב.

 

1925 - חוזר לארץ-ישראל. מצטרף למערכת ״דבר״ עם ייסוד היומון כאחראי לעמוד החדשות וב-1929 מקים ועורך את שבועון ״דבר״ באנגלית.

 

1930 - מצטרף למפלגת פועלי ארץ-ישראל (מפא״י) עם הקמתה, פרי איחוד מפלגות ״אחדות העבודה״ ו״פועלי ציון״.

 

1931 - מתמנה בשליחות מפא״י לעוזרו של חיים ארלוזורוב עם התמנותו לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ועובר לגור עם משפחתו בירושלים.

 

1933 - לאחר רצח חיים ארלוזורוב, מתמנה לראש המחלקה המדינית של הסוה״י ומכהן בתפקיד זה עד קום מדינת ישראל. בשנים אלה ניהל את המאבק המדיני עם שלטון המנדט בתחומי עלייה, התיישבות וביטחון.

 

1936 - בשנות המרד הערבי 1939-1936 (מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט) והשבתה ושיבוש העבודה בנמלי יפו וחיפה משיג מממשלת המנדט אישור להקמת נמל תל אביב; מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה המלכותית בראשות לורד פיל ומצדד בפתרון החלוקה לפי הצעת הוועדה; מקים את ״משטרת היישובים העבריים״ - הזרוע החוקית של ה״הגנה״; עומד בראש מפעל ההתיישבות ״חומה ומגדל״.

 

1939 - החל מפרוץ מלחמת-העולם השנייה עומד בראש תנועת ההתנדבות של בני היישוב לצבא הבריטי, שהגיעה לשיאה הצבאי והמדיני בהקמת ״החטיבה היהודית הלוחמת״ (״הבריגדה״) ב-1944, שלחמה בחזית איטליה.

 

1945 - דוד בן-גוריון, משה שרת ומשה סנה מחליטים באוגוסט להקים את ״תנועת המרי העברי״ - קואליציה של ה״הגנה״, אצ״ל ולח״י למאבק אלים בשלטון המנדט.

 

1946 - מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה האנגלית-אמריקנית במרס. ב-29 ביוני (״השבת השחורה״) נעצר בידי השלטונות הבריטים ונכלא במחנה לטרון עד 5 בנובמבר.

 

1947 - מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה המיוחדת לארץ-ישראל של האו״ם (אונסקו״פ). מנהל את המערכה בעצרת או״ם על אישור הקמת מדינה יהודית ב-29 בנובמבר, ואח״כ במועצת הביטחון נגד הפלישה הערבית.

 

1948 - עם הקמת המדינה מתמנה לשר החוץ.

 

1949 - נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא״י. מנצח על המשא-ומתן על שביתות-נשק עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. נושא נאום בכורה בשם ישראל בעצרת או״ם עם התקבל המדינה כחברה באו״ם.

 

1952 - מנצח על המאבק הפוליטי הפנימי סביב כניסת הממשלה למשא-ומתן עם מערב-גרמניה על השילומים ועל המשא-ומתן עצמו. ב-10/9/1952 חותם בלוקסנבורג יחד עם ראש ממשלת מערב-גרמניה ד"ר קונרד אדנאואר על הסכם השילומים.

 

1953 - ממלא מקום ראש הממשלה דוד בן-גוריון שהתפטר.

 

1954 - ב-26 בינואר מקים ממשלה בראשותו וממשיך לשמש שר חוץ. ביולי מתחוללת פרשת ה״עסק הביש״ במצרים - מבצע נפל של אגף המודיעין של מטכ״ל צה״ל, שבוצע מאחורי גבו של ראש הממשלה ונועד לסכסך בין ממשלות מצרים ובריטניה כדי למנוע חתימת החוזה האנגלי-מצרי לפינוי בסיסי בריטניה בתעלת סואץ. היחסים המחריפים עם מצרים שמים קץ למגעים חשאיים שנקשרו בין ראש הממשלה שרת והנשיא נאצר לשיפור היחסים בין שתי המדינות.

 

1955 - עם התפטרות שר הביטחון פנחס לבון בעקבות ה״עסק ביש״, חוזר דוד בן-גוריון לכהן כשר ביטחון תחת ראש הממשלה משה שרת. היחסים בין שני האישים מחריפים על רקע התנגדות שרת להסלמת המתיחות בין ישראל ושכנותיה וליוזמות הרמטכ״ל משה דיין ושר הביטחון החדש לבצע פעולות גמול נרחבות במטרה לגרור את מצרים למלחמה. בנובמבר, בעקבות הבחירות לכנסת ביולי, חוזר בן-גוריון לכהן כראש ממשלה. שרת נוטה שלא לכהן בממשלה החדשה בראשות יריבו, אך נעתר ללחצי צמרת מפא״י וממשיך לכהן כשר חוץ.

 

1956 - ב-18 ביוני מדיח ראש הממשלה את שר החוץ שרת מן הממשלה על רקע ההתקשרות החשאית של משרד הביטחון עם משרד הביטחון הצרפתי, שהתנהלה מאחורי גבו של שר החוץ והוליכה לרכישת כמויות גדולות של נשק צרפתי תמורת הסכמת ראשי הממסד הביטחוני בישראל לעמוד לימין צרפת במלחמתה במורדי אלג'יריה ובנאצר התומך בהם, וביתר שאת על רקע התגבשות תוכניות צה״ל למלחמת מנע במצרים. ב-21 בספטמבר נענה משה שרת להצעה לבקר בארצות דרום-מזרח אסיה כשגריר של רצון-טוב. מלחמת המנע (״מבצע קדש״) פורצת ב-29 באוקטובר ומפתיעה אותו בעת שהותו בבירת הודו.

 

1957 - עומד בראש הוצאת ״עם עובד״ של ההסתדרות הכללית. משיק את ״ספרייה לעם״, מפעל הדגל של ההוצאה.

 

1961 - נבחר ליושב-ראש ההסתדרות הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. שולל בישיבת מרכז מפא״י ב-5 בפברואר את תביעת דוד בן-גוריון להדיח את פנחס לבון מכהונתו כמזכ״ל ההסתדרות (״נאום הפחד והחשבון״).

 

1965 - בוועידת מפא״י העשירית ב-12 בפברואר מותח ביקורת קשה על התנהלות דוד בן-גוריון (״נאום כיסא הגלגלים״) ועומד לימין ראש הממשלה לוי אשכול, המסרב לתביעת דוד בן-גוריון להמשיך לעסוק בפרשת ה״עסק ביש״.

 

מת ממחלת הסרטן ב-7 ביולי (ז' בתמוז תשכ״ה). נטמן, לפי צוואתו, בבית הקברות הישן של תל אביב, שם קבורים סבתו, אביו ואמו ושתי אחיותיו וגיסיו רבקה ודב הוז, עדה ואליהו גולומב. לימים נקברה רעייתו צפורה לידו.