אייכמאן מאיץ בי לצאת מייד לקושטא הודענו באורח טלגראפי לחברינו באיסטנבול על בואי הקרוב וקיבלנו תשובה: ״יבוא יואל, חיים מחכה לו״. ברי היה לנו, שאין הדברים אמורים אלא בחיים וייצמן, נשיא ההסתדרות
הציונית! משמע, האנשים באיסטנבול הבינו במה המדובר. לקחתי את המברק מאיסטנבול והלכתי אל אייכמאן. ״אדוני האוברשטורמבאנפירר, העניין מתקדם. נשיא הסתדרותנו מחכה לי
באיסטנבול״. ״אם כן, למה אתה יושב עוד כאן, מר בראנד?״. ״עדיין לא קיבלתי ממך רישיון מסע ולא תעודות-מסע״. ״נכון, עוד לא נתנו לך כלום, אבל העניין כבר סודר. התייצב לפני
האוברשטורמבאנפירר קרומיי והוא ימציא לך הכל. יכול אתה ללכת״. ״אדוני האוברשטורמבאנפירר, יש לי עוד בקשה חשובה. בעוד אנו נושאים-ונותנים כאן, מושמדים אנשינו בערי-השדה. אנו מקבלים
יום יום ידיעות מדאיגות. אם רוצה אתה שאיסטנבול תתייחס להצעתך ברצינות, צריך אתה
לעשות מייד משהו כדי להפסיק את פעולות ההשמדה״. ״כל הדברים האלה הם אגדות-זוועה, מר בראנד. עברתי עכשיו את הארץ לאורכה
ולרוחבה ובכל מקום נתקלתי רק בקרונות המובילים צורכי-מזון אל מחנותיכם. אל תבלבל
ראשי במעשיות כאלה״. מלא חימה היה. לא יכולתי להשיג מאומה והחלפתי את הנושא. ״אדוני האוברשטורמבאנפירר, הובטח לנו שנוכל לשלוח מייד 800 אנשים לחוץ-לארץ.
אם הדבר יוצא אל הפועל, תהא זאת התחלה טובה מאוד לשיחותינו באיסטנבול״. אייכמאן נתן עלי קולו: ״זה שלושה
שבועות מדברים אתם על המשלוח הזה. הסכמנו ודרשנו מכם את הרשימות. שלוש פעמים כבר
דיברנו על כך ועדיין הרשימות אינן״. בזה צדק. פשוט פחדנו לנקוב שמות באוזני אנשי הגסטאפו. עיכבנו הגשת הרשימות עד שהתחילו הגירושים, ושוב לא הייתה לנו ברירה. ״הביאו לי סוף-סוף את הרשימות. האנשים יועברו מכאן לוינה. שם נטען
אותם על ספינה ונסיעם בדאנובה אל נמל קונסטאנצה. דאגנו לאונייה״. תחילה דיברו על 600 אנשים בלבד. קרומיי הוסיף מצדו 200. אייכמאן כבר
דיבר על 1000 עד 1200. לבסוף עלה מספר האנשים ל-1686, שהגיעו למעשה לחוץ-לארץ לא
דרך קונסטאנצה ותורכיה, אלא דרך ברגן-בלזן ושווייץ. הצלתם של אנשים אלה הייתה אחת
מהצלחותינו המובהקות ביותר, שזכינו לה הודות למאמציהם הנועזים של ידידי, ובייחוד
של ד״ר קאסטנר, אחרי צאתי לאיסטנבול. ציידנו את
האנשים האלה בסרטיפיקאטים מזויפים. מעולם לא חששנו למה שעלול לקרות את האנשים האלה
לפני שערי ארץ-ישראל. לא העלינו על הדעת, שמעצמה איזו-שהיא תחסום בפני אנשים
הנמלטים מן התופת את הדרך למולדתם. במשך כל השיחה עם אייכמאן נכחו שטורמבאנפירר קלאגאס,
והאוברשטורמבאנפירר בכר. בכר היה מנהל ענייני המשק של ס.ס. בבודאפשט. מילא אחרי כן
תפקיד נכבד מאוד במשא-ומתן שלנו. שניהם לא השמיעו אף מילה אחת ולא גילו שום סימן,
שיש להם עניין בדבר. לבסוף שלחני אייכמאן אל קרומיי. בלכתי קרא אחרי: ״הזדרז, מר בראנד. עליך לנסוע מייד ולשוב מהר, שאם לא כן - ייחרץ גורל
אנשיך כאן. בּנת? כבר אמרתי לך שמר גרוס נוסע איתך. הוא יודיעני בדיוק, מה פעלת שם״. קרומיי הקביל פני ברשמיות: ״כן, הכל כבר מוכן אצלי, מר בראנד. עוד השבוע תוכל לנסוע״. הרהבתי עוז לפנות אליו בבקשה אישית: אדוני האוברשטורמבאנפירר, אני יוצא עכשיו לדרך ומניח כאן אחרי את אמי
הזקנה, את אישתי ושני ילדי. קיבלתי מידך תעודת-חסות, שלא יאונה לי כל רע בימים
טרופים אלה. האם תוכל לתת משהו בדומה לזה למשפחתי בזמן היעדרי, ולו רק לשם הגנה
מפני תנואתם של ז׳אנדארמים הונגארים?״ ״הבה לי את תעודתך ונקוב בשמות בני משפחתך ואוסיף אותם כאן״. עשיתי כדרישתו. ״עכשיו יוכלו בני ביתך לצלם את התעודה, כדי להישמר מפגיעות רעות ברחוב״. |
