״ויקם מלך חדש״
מזהה  63
שם הספר  9999999999 בשליחות נידונים למוות
מספר פרק  36
שם הפרק  ״ויקם מלך חדש״

 


״ויקם מלך חדש״

 

לאחר ימים מספר נזדמנתי עם לאופר בקפה ״ביאריץ״.

״מר בראנד, עלי למסור לך ידיעה סודית: ברור כשמש, ששמידט ואנשיו ייאסרו היום. לא תהא בכך משום הקלה בשבילכם. למעשה הרי הם פושעים, שכל כוונתם רק לנצל אתכם. לאיש מכם לא יאונה כל רע. קאסטנר לבדו יושם במאסר-חסות ליום אחד״.

לעתים רחוקות התרגשתי כשם שהתרגשתי הפעם:

״מר לאופר, איני רוצה לדעת כלום מכל העניינים האלה. כל זה אינו נוגע לי. אף אין אני יכול להמשיך ביחסי איתך״.

נפטרתי ממנו ורצתי אל תא-טלפון כדי לצלצל אל קאסטנר. לאופר רץ אחרי ואמר לי, בעוד אני מחייג את המספר, כי איחרתי את המועד ולא אשיג עוד את קאסטנר. אף על פי כן ענה לי קאסטנר מייד. הזהרתיו, אבל הוא הרגיעני. אומנם שוטרי-החרש נמצאים עכשיו בביתו, אלא שהם מבטיחים, לו כי ישוחרר עד מהרה. לקחתי מונית ונסעתי אל דירת קאסטנר. את קאסטנר כבר לא מצאתי.

שוב הלך לאופר בעקבותי:

״מר בראנד, אתה מתרגש לשווא. שום דבר לא יקרה לקאסטנר. דיברתי על כך עם האֶר פון קלאגאֶס. אין אנו רוצים, אלא שלא ירוץ אל ההונגארים בשעת הפעולה נגד אנשי שמידט״.

עייף ויגע שבתי הביתה. לאחר כמה רגעים בא באנדי גרוס אחר כך עלו ויניגר ושולץ, אשר גרוס הזמינם, כנראה, אלי. בנוכחותו של באנדי גרוס נבצר ממני להזהירם. פרץ ראֶוואֶס יצא אל שער הבית, כדי להזהיר את החברים, שיבואו במקרה אלי. באנדי גרוס היה במצב-רוח מצוין, ועסק במזיגת קוניאק לכוסות, בהישמע קול המצילה. פתחתי את הדלת ובו-ברגע כיוון איש לבוש אזרחית אקדח אל חזי. למעלה מתריסר אנשים מזוינים פרצו אל החדר: ״ידים שאו!״ ויניגר הפיל את כוסו. כולם קפצו ממקומם.

״פקידים מן המדור הפלילי הגרמני אנו, הרי תעודותינו!״ הצהירו שני סוכני הריגול הנגדי, אך לשווא.

נשקם נלקח מהם. הוסענו כולנו בארבע מכוניות פרטיות, שעמדו ליד הבית, אל מלון ״פאנוניה״. ויניגר, שולץ ובאנדי גרוס הוכנסו מייד פנימה על-ידי שוטרי-חרש של הס.ס. אני ואישתי חיכינו עוד כמה רגעים. השומרים שהופקדו עלינו הניחונו ללכת, בתנאי שלמחרת, בשעה 10 לפני הצהריים, אתיצב לפני כבוד האוברשטורמבאנפירר פון קלאגאס. בו בלילה נאסרו גם ד״ר שמידט, סאֶדלאצ׳ק וכמה סוכנים אחרים משירות הריגול הנגדי. באנדי גרוס שוחרר מייד ובא אלי כשהוא קורן כולו.

״אנוכי ביימתי את הפעולה הזאת. העניין ׳דופק׳ להפליא״.

״האם נתת דעתך על פירושו של דבר, באנדי? מי יעביר עכשיו את מכתבינו לחוץ-לארץ? אומנם, חמסנים הם האנשים האלה, אבל הם עזרו לנו״.

״אנשי שמידט שוב לא יִסכנו לנו, ואף לא יקבלו עוד אשרה לחוץ-לארץ. מכאן ואילך ילך הכול למישרים. יכולים אתם לסמוך עלי. עכשיו מצוי אני ליד המקור ממש״.

עזבתיו והלכתי לישון. בלילה ההוא ישנתי שנת מרמיטה. איחרתי לקום וכשקמתי צריך הייתי למהר אל קלאגאס.

המונית הביאתני אל ה״שוואבנברג״. במסדרון נתקלתי בבאנדי גרוס. פתחתי בשיחה, אבל סמל הס.ס. נתן עלי קולו:

״בלום פיך. איך אתה מעיז? אין זה מקום לפטפוטים״.

חלשה דעתי. עכשיו אסור אני - אמרתי בלבי. כעבור עשר דקות הובאתי אל הראש.

האוברשטורמבאנפירר פון קלאגאס, מנהל המחלקה הבודאפשטית של שירות הביטחון הראשי הגרמני, היה אדם-של-צורה, גבה-קומה ובעל פנים נעימים. עכשיו הכרתיו: הוא שעמד ליד אייכמאן, בשעה שזה מסר לי את הכסף השווייצי. על האֶר פון קלאגאס זה התהלכו שמועות מוזרות ביותר. רבים אמרו, שהוא ידידם של יהודים. עובדה היא, שלאחר צאתי לאיסטנבול היה תמיד מגיש עזרה כל-אימת שאישתי או חברים אחרים של הוועדה היו פונים אליו. קאסטנר ואישתי הודיעו לי אחר כך, שמעולם לא דרש פון קלאגאס כסף ולא קיבל כסף. יש אומרים שהיה מאוהדי הקבוצה, שהכינה את מרד ה-20 ביולי נגד היטלר. אולם תפקידו בהיאסר בנו של הורטי סותר דעה זו. על כל הפרשה הזאת - בפרק האחרון של ספרי.

הוא קיבל את פני באדיבות.

״אתה מר בראנד״ קראנו לך כדי שתאשר את הודעותיך״.

לא הבנתי על מה הוא מדבר. לא השמעתי כל הודעות.

״מה הן הודעותיך שנרשמו בפרוטוקול נגד האֶר ד״ר שמידט ואנשיו?

״אדוני האוברשטורמבאנפירר, לא מסרתי שום הודעות בעניין זה״.

״האומנם לא מסרת הודעות, מר בראנד? ״

״לא, אדוני האוברשטורמבאנפירר. איש לא חקר אותי״.

האומנם לא מסרת שום הודעות, מר בראנד? ״ - חזר ושאל פון קלאגאס כמה פעמים.

עמדתי על כך, שלא אמרתי כלום. ברגע זה נכנס לאופר אל החדר ואמר משהו לפון קלאגאס. הלה הכיר בטעותו:

״אומנם, כן הדבר, מר בראנד טעיתי. לא אתה, אלא מר גרוס הוא שמסר את ההודעה, אבל יש כאן עניין אחר, שעליך להבהירו. זמן קצר לפני כניסת צבאותינו לבודאפשט מסרת מכתב לידי אוברלויטננט באדיוֹני להוליכו לאיסטנבול. מה היה כתוב שם?״.

לא ידעתי כיצד להיחלץ מן המְצר. במכתב הזה הודענו לאנשינו באיסטנבול על המפנה בשאלת היהודים, שעליו נודע לנו מפי ד״ר שמידט ועל כיבושה הבא של בודאפשט. המכתב נכתב עברית על-ידי משה שווייגר.

״אדוני האוברשטורמבאנפירר, את המכתב לא קראתי. ד״ר שווייגר, הממונה עלי, כתב את המכתב עברית, שפה שאיני שומע אותה, ולכן איני יודע מה כתוב שם. ד״ר שווייגר אסור כעת. אם תרשני לראותו, אוכל להשיב על כל שאלותיך. מובן שאתה בעצמך יכול לשאול אותו״.

משה שווייגר נאסר למחרת כניסתם של הגרמנים. עשינו כל אשר ביכולתנו כדי להוציאו לחופשי, ולא עלה בידנו. הגרמנים האשימוהו בהסתה לרצח ה״פירר״. שווייגר פרסם לפני כמה שנים חוברת, שכללה אי-אלה משפטים, שניתנו להתפרש בצורה כזו. מלבד זאת טענו נגדו, שהצית את שדות התבואה בבאצ׳קא תוך שיתוף-פעולה עם הפארטיזאנים היוגוסלאבים. האשמה זו הייתה חסרת-שחר. שווייגר היה רחוק ממעשי-חבלה כרחוק מזרח ממערב. אף על פי כן הביאוהו למאוטהאוזן וכלאוהו. בדרך נס נשאר בחיים.

אותה שעה הייתי מעוניין להעלות את ערכו של שווייגר בקבוצתנו; הייתי סבור שהדבר עשוי לסייע לנו להוציאו לחופשי.

קלאגאס המשיך בקול שקט:

״האומנם, מר בראנד, האומנם אינך זוכר מה היה כתוב במכתב הזה?״.

״לא אוכל להגיד לך זאת, אדוני האוברשטורמבאנפירר״.

״הרי זה דבר בלתי-מובן בתכלית. עלי להבהיר את העניין. חכה רגע בחדר הכניסה, מר בראנד״.

עכשיו הובאתי לחדר-כניסה אחר וכבר הרגשתי את עצמי בן חורין. לאופר בא אלי ואמר, שאיני צריך לדאוג, והכל כסדרו. קאסטנר כבר הוצא לחופשי. שוחחנו כמה רגעים ושוב נקראתי לבוא. ליד קלאגאס ישב עכשיו בכורסה עמוקה ד״ר שמידט ועישן סיגארה להנאתו. הוא פנה אלי, שמח וטוב-לב:

״אבל, מר בראנד, מפני מה אינך מגלה לידידי, כבוד האוברשטורמבאנפירר, את האמת כולה? הרי אין לנו כאן מה להסתיר. הטלתי עליך לכתוב מכתב כזה לחוץ-לארץ ויודע אתה מה כתוב בו. הנכון?״.

גמגמתי גמגום של מבוכה.

״אל נא תפחד, מר בראנד. אמור את האמת כולה. במכתב כתובה הייתה הידיעה, שמסרתי לך באותם הימים, הלא כן? הרי אמרנו לך אז, שענייני היהודים עוברים עכשיו, לאחר ההחלטה שננקטה בברלין, לסמכותו של ה׳ואהרמאכט׳ ״.

קפאתי תחתי. ניתנה האמת להיאמר, שהודעתו זו של שמידט הייתה בעיני כתחבולה סתם, לאחר שראיתי שהס.ס. בבודאפשט נטלו לידם את מלוא השליטה על היהודים. עתה חזר שמידט על הודעה זו בפני ראש משרד הביטחון הראשי הגרמני. משמע, יש בה גרעין של אמת. עכשיו, הריני נזכר, שעד לפרק-זמן זה חתרה המדיניות הגרמנית לפינוי היהודים משטח הרייך גופו ובדבר הזה הצליחו הגרמנים הצלחה גמורה כמעט. אבל מכאן ואילך היו שולחים בממדים גדלים והולכים יהודים מן המחנות אל הרייך ומעסיקים אותם בבתי-החרושת לתעשיית נשק (מובן, שהיו כלואים בקסרקטינים).

שמידט הקל עלי את מצבי. אמרתי לקלאגאס את כל אשר ידעתי וראיתי שהוא מרוצה, ומייד הניחו לי ללכת.

בדירתי מצאתי את קאסטנר. במשך כל הלילה שוחח עם קלאגאס והוא שוכנע, שנוכל לנצל את האיש הזה לשם מטרותינו. קאסטנר סיפר, שאחד מאנשי ס.ס. העלהו על גג ביתו, כדי לחזות יחד איתו במחזה הנהדר של הרעשת אוויר.

למחרת נודע לנו שד״ר שמידט ואנשיו שוחררו והובאו לוינה. בודאפשט שוב לא הייתה שדה-פעולה לקבוצה הזאת.

 

העתקת קישור