סוכנים נאצים מתחרים ביניהם

אחרי הצהריים נפגשנו עם נציגי הריגול הנגדי הגרמני, בהיעדרו של ד״ר שמידט, שהיה ראש הקבוצה הזאת. דיברנו עם ויניגר וד״ר סאֶדלאצ׳ק ונתברר דבר מופלא. מרגלים גרמנים אלה, שקנינו אותם בכספנו, והם שימשו עד כה כבלדרים שלנו והקימו את המגע בינינו וביו הנהגת הס.ס. בבודאפשט, מחו על נסיעתי.

״לא נניח לך לנסוע״ - אמר ד״ר סאדלאצ׳ק בגלוי. נשמיע את מחאתנו במשרד הבטחון הראשי. ברלין תטיל איסור על נסיעתך על אף ההסדר של אייכמאן״.

״אבל למה זה תזיקו לנו? הרי עד כה עזרתם לנו והרי זהו סיכויינו הגדול ביותר!״.

״אנו פתחנו בעניין ועלינו לסיימו. פרשה זו נתונה בסמכותו של הריגול הנגדי. משא-ומתן בחוץ-לארץ אינו עניינו של הס.ס. אנו יכולים לישא וליתן למענכם באיסטנבול״.

התחלתי להבין: קנאה ותחרות יש כאן. אנשי הריגול הנגדי חוששים, שמא יסולקו ומקורות רווחיהם ייסתמו כליל, אם תוכל קבוצתנו לבוא בדברים במישרים עם שירות הביטחון ועם איסטנבול. עכשיו עמדנו לפני תפקיד מסובך. לא רצינו לפגוע באנשי הריגול הנגדי, כי חששנו שמא יזיקו לנו. בימים האחרונים היו סוחטים מאיתנו כספים ללא-בושה. בשעת המשא-ומתן עם קרומיי וּויסליצני הוכיחו, שהם גרועים מאנשי הס.ס. הוצרכנו להרגיעם.

״אציע לך משהו - אמרתי אל ד״ר סאדלאצ׳ק - ״שילחו את נציגכם יחד עמי לאיסטנבול. הוא יוכל רק להועיל לנו״.

הצעתי עשתה רושם עליהם. הם נתכנסו לחוד ודנו בעניין.

״אפשר לדבר על כך - אמר ד״ר סאדלאצ׳ק - אלא שיש קושי אחד בדבר. התורכים נעשו עקשנים בשבועות האחרונים ואינם נותנים אשרות לאנשינו. עליך להבריק לאיסטנבול ולבקש את ואֶניא (המדובר בואניא פומראנץ, שהיה מקבל, מטעם הסוכנות, את פני הבלדרים הגרמנים באיסטנבול), שיסדר אשרה ל יוז׳י. עם כל זאת אין עדיין בידי ליתן לך שוב הבטחה, בראנד. עלי לדבר תחילה עם ד״ר שמידט. אם יסכים, תיסע יחד עם יוז׳י, וָלא - ייסע ויניגר לבדו״.

הטון התקיף שלו שוב לא עשה רושם עלי באותה שעה. כבר ראיתי, שאין שום כוח עומד מאחריו. הכוח היה בידי הס.ס. על כל פנים עזרה לנו קבוצה זו של הריגול הנגדי הגרמני לבנות את מנגנון-הקשר שלנו עם חוץ-לארץ ואף הושיטה לנו עזרה אחרת, שאין ערוך לה. לא רציתי, איפוא, לנתק את הקשר עם האנשים האלה.

לאחר ימים מספר אירעו מעשים שהתקשיתי להבינם. נבצר ממני לחדור לכל סבך היחסים שבין הקבוצות השונות במנגנון-השלטון הגרמני. רק זאת ניתן לי לקבוע, שאין לנו עסק עם כוח עשוי מעור אחד. קבוצות שונות מסכסכות זו בזו, וראה זה פלא - מבקשות הן לנצל גם אותנו לצורכי מאבקן, אף על פי שהיינו עניים, חלשים וחסרי-ישע. מתאר אני את הדברים כמות שהם, ואיני מנסה להסבירם הסברה ממצה.

באנדי גרוס, היהודי המומר וסוכן השירות החשאי ההונגארי, סמך עד כה על סוכני הריגול הנגדי הגרמני. משראה, שהשלטון בבודאפשט עבר לידי כוח חזק יותר, מייד שינה את עמדתו וניסה לקשור קשרים עם שירות הביטחון. כליותיו לא ייסרוהו כלל על הסגירו את ידידיו - סוכני הריגול הנגדי הגרמני.

יומיים לאחר השיחה עם אייכמאן הזמין אותי גרוס אל קפה ״ביאריץ״. בחברתו מצאתי את קאפיטאן ״משמר הנהר״ קלאוזניצר, שנזכר לעיל. קלאוזניצר זה מילא תפקיד בוגדני. בליל כניסת הגרמנים להונגאריה, עוד בטרם הגיעו גדודי צבאם לבודאפשט, הקים פלוגת-מחץ מן הצנחנים הגרמנים, שירדו תחילה בבודאפשט, ואסר על פי רשימות, שהוכנו זמן רב קודם לכן, את כל האישים החשובים בשטח המדיני והכלכלי בבודאפשט, וביניהם יהודים רבים. האנשים הוכנסו אל מחסני ״חברת ספנות הדאנובה״. גם שמי נכלל ברשימתו, אך ניצלתי הודות לאזהרה שנשלחה לי במועדה על-ידי קבוצת קאנאריס. לאחר מכן פגשתי את קלאוזניצר זה, שתפקידו אינו מחוור לי עד היום, בשעת המשא-ומתן עם קרומיי וּויסליצני. עכשיו העמיד פני ליבראל וידיד היהודים. באנדי גרוס פתח בשיחה:

״יואל, השגתי עכשיו קשר, העולה הרבה בחשיבותו על כל הקשרים שהיו לנו עד כה. הדברים אמורים בגדול ההירארכיה הגרמנית בבודאפשט וראש שירות הביטחון הראשי הגרמני, השטורמבאנפירר פון קלאגאֶס, בא-כוחו של הימלר בהונגאריה. קבוצת שמידט תש כוחה ושוב אין טעם לעסוק עמה. היום אחרי הצהרים ניסע אל נציגו של הר פון קלאגאס. זהו איש חשוב מאוד, שהאינסטאנציות הגבוהות ביותר בברלין נזקקות לו תכופות במישרים. אסור שיידע איש משהו על פגישה זו. גם לא קאסטנר, ובראש-וראשונה קאסטנר. מר קלאוזניצר יסיע אותך במכוניתו״.

מובן מאליו, שלא מילאתי את מצוותו והודעתי על כך מייד לקאסטנר.

נסענו מהלך שלושים קילומטר בקירוב ונעצרנו לפני בית איכרים בודד. אותה שעה היו יהודים רבים בורחים מן העיר, והשוטרים שעמדו בגבולות העיר בדקו את המכוניות. השוטר, שעצר את מכוניתנו, הכירני אישית. עוד בטרם הספיק קלאוזניצר להראות את תעודותיו, רמז לי השוטר בחיוך ידידותי שאמשיך בדרכי: נראה שהתכוון לעזור לי בבריחתי.

בבית-האיכרים הוצגתי בפני גבר גבוה מאוד ושחור-שער במיטב שנותיו. הוא קרא לעצמו לאופר.[1] אישתו הזמינה אותנו אל שולחן ערוך והודיעה מייד, שהיא יהודייה-למחצה. משהתחיל לאופר לדבר, הכרתיו. הוא נודע בשם פון שריידר, והיה לו זה כמה שנים משרד בכיכר וואֶראֶס בבודאפשט. אחד הבלדרים הביא לנו מכתב מאיסטנבול בשביל פון שריידר, וביקשנו למסור לו את המכתב בלי לפותחו. אישתי קיבלה עליה שליחות זו, אבל לא יכלה למלאותה, הואיל והאיש לא נמצא בעיר. אין אני יודע מה יחסים היו בינו ובין משלחתנו באיסטנבול. כששאלתי על כך אחרי המלחמה, נאמר לי שהאנגלים שלחו אליו את המכתב.

שתינו הרבה. קלאוזניצר היה שתיין מובהק. אני עצמי נתפסתי אז לאלכוהול לשם חיזוק עצבי. הזוג לאופר או שריידר התפארו, שהגדילו עשות להצלת יהודים. אחר כך עברה השיחה לקבוצת שמידט.

״עליך להבין דבר אחד, מר בראנד. אין זה חשוב, שאנשים אלה עזרו לכם הרבה, הם עשו זאת במחיר כסף תועפות. גורל היהודים כשהוא לעצמו לא אכפת להם כלל, לחמסנים אלה. עכשיו נשתנה המצב. מגיעות הוראות חדשות. הנהגת הס.ס. עצמה מחפשת קו חדש בשאלת היהודים. זהו סיכוי יחיד ואחרון. מן ההכרח לסלק את קבוצה שמידט. בין כך ובין כך הייתה בזמן האחרון רק סוחטת כספים מכם, כפי שסיפר לי מר גרוס. קיבלתי הודעות מפורטות על כך. אולם חשוב הדבר, שאתה תאשר זאת. דרוש לנו חומר נגד הפושעים האלה, כדי שנוכל לאסרם. כעת הם רק מפריעים. לאחר שיסולקו, תוכל להגיע לידי הסכם עם אייכמאן בדרך קלה הרבה יותר״.

הוא הרבה להג על הימלר, הנוקט, כביכול, עמדה הומאנית הרבה יותר מהיטלר בשאלת היהודים. אותה שעה היו כל הגיגי נתונים לשאלה: מה עמדה אנקוט לדרישתו?

דבר אחד ברי לי. רוצים הם לאסור את סוכני הריגול הנגדי, כדי שיוכלו לטפל בעסקיהם באין מפריע. אבל לנו, היהודים, אין טעם כלשהו להתערב בסכסוכיהם הפנימיים של הגרמנים. אומנם, סוכני הריגול הנגדי רימו אותנו וסחטו כספים מאיתנו לעתים קרובות, אבל בעזרתם הצלנו הרבה יהודים. הכבשנים בטרבלינקי, במאידאנק ובאושוויץ נתונים היו לפיקודם של הס.ס. ולא של הריגול הנגדי. אין איפוא כל יסוד, שניתן נשק בידי הרוצחים נגד מתחריהם המסחריים.

מצד שני, היינו מצווים על הזהירות. צריכים היינו לתמרן ולנצל לטובתנו את הניגודים במחנה הגרמנים. מבחינה אחת צדק לאופר: קבוצת שמידט הפריעה עכשיו. מתוך קנאת תחרות ביקשה קבוצה זו למנוע את נסיעתי לאיסטנבול וממילא גם את ההסכם עם אייכמאן, שהיה עשוי להציל רבבות.

״מר לאופר - אמרתי - אנשים חלשים אנחנו. רוצים אנו להציל את אנשינו. רוצים אנו לעשות הכל, כדי שיחדלו הרציחות. ידידינו בחוץ-לארץ, הסוכנות היהודית ובעלות-הברית, יהיו נכונים להקריב כל קורבן למעננו. אבל אין אתה יכול לדרוש ממני, שאנקוט עמדה איזו-שהיא לגבי ניגודיכם הפנימיים״.

״מר בראנד, אני מדבר כאן מטעם כבוד האוברשטורמבאנפירר פון קלאגאֶס. איש זה היה תמיד קרוב אליכם בלבו ועזר במידת יכולתו. כעת רוצה הוא לסלק את קבוצת שמידט לטובתכם אתם. סבור הוא, שהריגול הנגדי הגרמני כאן בבודאפשט מורכב מיסודות פליליים, המבאישים את ריח הגרמנים. אני מייעץ לך לספק לנו את החומר הדרוש וידיעות מפורטות על יחסיכם עם קבוצת שמידט. אומנם מר גרוס כבר אמר לנו הכל, אבל דרוש לנו אישורך״.

״איני יכול להכריע בדבר בלי להיוועץ בוועד שלנו״.

״דווקא זה אסור לך, מר בראנד. אסור שייוודע לקאסטנר דבר וחצי-דבר בעניין זה. הוא קשור עם ההונגארים. אתה מתחייב בנפשך אם ייוודע משהו מעניינים אלה לשירות החשאי ההונגארי״.

״תן לי זמן לעיין בדבר. איני יכול להחליט על רגל אחת״.

קלאוזניצר הסיעני הביתה. כיבדתיו עוד במשקאות הרבה בתקווה שיתבסם ואוכל להוציא מפיו דברים להסברת המקרה המוזר הזה, אך עד מהרה שקע בתרדמה עזה.

בערב דיברתי על כך עם קאסטנר.

״האם תוכל להסביר לי, רז׳ה, מה בעצם ביקשו אנשים אלה ממני? אם ברצונם לאסור את שמידט ומרעיו, על שום מה הם צריכים לנו? אם רצונם לקבל את החומר מידינו, הרי בידם לאסרנו ולענותנו עד שנפצה את פינו?״.

״היאך לא תפסת את העניין יואל? אייכמאן זקוק לנו באמת לשם הסכם עם הסוכנות או עם בעלות-הברית. על כן לא יוכל ברגע זה לאסור את כולנו - וכי מי זה יאמין לו אז? ואילו מקבוצת שמידט רוצים הם להיפטר. ואל תדמה בנפשך שזהו עניין קל כל כך. אין אלה יהודים ואי-אפשר לחסלם בבת-ראש. כאן דרוש להם חומר המוכיח את אשמתם בראיות מפורשות. הרי לא יעלה על דעתך, שהאדמיראל קאנאריס יניח לאנשיו בחוץ-לארץ שייאסרו על-ידי הגסטאפו״.

קאסטנר הוכיחני על שנכנסתי בכלל למשא-ומתן זה.

הערות: