משא-ומתן על עלייה לארץ ושחרור פעילים ממאסר החלפנו את הנושא. שאלתי אותו אם הס.ס. מסכימים לדרישות שהשמענו בפעם
האחרונה. ״הבאתי לכם בשורה טובה״, אמר קרומיי, ״600 אנשים בעלי סרטיפיקאטים
יוכלו לצאת מן השטח הגרמני, אבל עליהם ללכת לוינה, ומשם יועברו בחשאי באונייה אל
נמל קונסטאנצה. אנו יכולים למכור את יהודי הונגאריה רק כסחורה גרמנית מגרמניה. תנו
לנו את הרשימה״. החלטנו להימנע לפי שעה מהגשת רשימות. הרעיון לשלוח תחילה את העולים לוינה
הרתיע אותנו. ביקשנו להרוויח זמן. ״מלבד זאת״ - הוסיף קרומיי - ״יכולני להביא לפניכם עוד סיכוי אחר. אנוכי
וּויסליצני שוחחנו עם כבוד האוברשטורמבאנפירר אייכמאן, הממונה על עניינים אלה בכל
שטחי השלטון הגרמני. תמכנו תמיכה נמרצת במשאלתכם בדבר הגירה המונית. עדיין אין לי ייפוי-כוח
להבטיח לכם משהו ממשי. בראש וראשונה עלינו לדעת, אם יש בכלל לאל ידכם לשלוח
מיליוני יהודים לחוץ-לארץ?״. כאן נגע קרומיי במקום התורפה שלנו. על כך התייעצנו בישיבות-לילה
ממושכות. ידענו שהאנגלים נותנים לנו מדי חודש בחודשו 50 סרטיפיקאטים בשביל ילדים,
ולא יסכימו בשום פנים ואופן להגדיל את המספר הזה אפילו כדי מניין אחד. אומנם, עד
כה הצלחנו להמציא סרטיפיקאטים פי-כמה מן המספר הזה - על-ידי תוספת תעודות מזויפות.
אולם כעת דובר במאות אלפים. על קאסטנר ועלי הוטל להשמיע אי-אלה תירוצים באוזני הגרמנים כדי
להרוויח זמן. בהשפעת המהומות בארץ-ישראל החליטה אנגליה זמן מועט לפני המלחמה לצמצם
את העלייה: הותרה עלייתם של 75,000 יהודים תוך חמש השנים הבאות ולאחר מכן עמדו
שערי הארץ להיסגר לחלוטין. 75,000 סרטיפיקאטים אלה חולקו לכל ארצות תבל. כל ארצות
הבאלקאן קיבלו יחדיו 170 סרטיפיקאטים לחודש, אנגליה עמדה בכל תוקף על הגבלה זו.
בשעת שיחותינו עם קרומיי נשארו עוד 35,000 סרטיפיקאטים. לא עמדנו על דברים של מה-בכך. גמרנו אומר, שסרטיפיקאטים אלה שייכים לנו, ושכל
סרטיפיקאט נועד למשפחה אחת. וכן אמר קאסטנר לראשי הנאצים: ״האנגלים יעמידו לרשותנו 35,000 סרטיפיקאטים שנשארו עוד לשימוש בהתאם
לתוכנית ״הספר הלבן״. בכל סרטיפיקאט אפשר להעלות משפחה שלמה (למעשה לא נתנו סרטיפיקאטים למשפחות, אלא לבודדים). על סמך סרטיפיקאטים אלה יכולים
אנו להעביר לארץ-ישראל רבע מיליון יהודים״. ״אבל מה יהא על השאר? עליך לקחת את כולם״. ״אדוני האוברשטורמבאנפירר, אין אנו יכולים להחליט בדבר על דעת עצמנו.
הנח לנו את האפשרות לשוחח בטלפון עם אנשינו באיסטנבול. שאלה זו טעונה הכרעה בדרג
גבוה יותר״. ״אין לי שום התנגדות אישית לכך. אודיע לך את תשובתי, אם ייתכן הדבר״. אחר כך נסבה השיחה על נושא אחד, שהיה קרוב מאוד ללבנו. ביקשנו לשחרר את חברינו האסורים, בין השאר - את מזכירת המשרד
הארצישראלי, רוז׳י בינאֶט, שנאסרה בנסותה להשיג אשרות-כניסה בשגרירות התורכית; כן
דיברנו על המזכיר הכללי של המשרד הארצישראלי, משה קראוס, ומנהיג ״השומר הצעיר״,
ארנסט סילאגי, שהוזמנו אל הגסטאפו. ״מחר אשחרר את מזכירתכם - המשיך קרומיי - אימרו לסילאגי ולקראוס
שיבואו אלי. כל רע לא יאונה להם״. ביקשנו עוד שחרורים. קרומיי הסכים כמעט לכול ועמד בדיבורו. משה
שווייגר נשאר במאסר. |
