הנאצים מתחרים ביניהם

ארבעה חודשים לאחר שנותק המשא-ומתן עם ויסליצני פגשתי ברחוב את סוכן הריגול הנגדי הגרמני יוז׳י ויניגר.

״בפי אנשינו שמורה ידיעה חשובה בשבילך, בראנד; המתן לי כאן בשתים-עשרה ומחצה ואסיעך במכוניתי. ד״ר שמידט יחכה לך״.

חיכיתי לו בשעה הקבועה. בעלותי על המכונית השגחתי בשתי מכוניות גרמניות שנסעו אחרינו. ויניגר הביא אותי אל מסעדה קטנה ונאה מאוד מעבר לדנובה. עם כניסתי קם שמידט ממקומו.

״אני שמח לראותך, מר בראנד; היום יש לי באמת בשורה נעימה בשבילך. שב. מה רוצה אתה לשתות?״.

תחילה סבור הייתי, שהגרמנים שוב זקוקים לכסף ועומדים להציע לנו עסק חדש. ולא היא. שמידט פתח בחגיגיות מסוימת.

״את ההודעה, שאני עומד למסור לך, עליך להעביר בהקדם האפשרי לאיסטנבול. העניין הוא חשוב. המאבק בין הס.ס. ובין ה״והרמאכט״ בענייני המדיניות היהודית, שנמשך כמה שנים, הגיע לקצו - וידנו על העליונה. פתרונה של שאלת היהודים עובר לסמכותו של ה״והרמאכט״.

״מה פירוש הדבר לגבינו, אדוני הדוקטור?״, שאלתי.

״מייד יתברר לך. מכאן ואילך רואים אנו את היהודים כיסוד יעיל מבחינת המשק המלחמתי. ההריגות יופסקו מייד. היהודים ירוכזו במחנות-עבודה. המשפחות לא יופרדו. שוב לא יהיו מחנות-ריכוז. העצורים יקבלו מזון טוב. הצלב האדום יורשה לערוך ביקורת במחנות אלה ולשלוח לאנשים מצרכי-מזון נוספים. מוכנים אנו להרשות לך, מר בראנד ולידידיך לשגר שליחים אל המחנות האלה ולבקר את חלוקת המזונות והמצרכים, שיישלחו אל המחנות. שוב לא יוצאו אנשים להורג בשרירות-לב. פסק-דין-מוות יוצא רק על-ידי בית-המשפט. הגירושים יופסקו מייד. כל ההסדר הזה חל על כל ארצות אירופה לרבות גרמניה ופולין, אבל אינו חל על הונגאריה״.

נבצר ממני להבין על שום מה הוא מזכיר בכלל את הונגאריה, שעדיין הייתה אותה שעה מדינה עצמאית ולא כפופה למשטרה הגרמנית. שאלתי אותו על כך, והשיב לי:

״בהונגאריה ייעשה הסדר מיוחד. אבל לפי שעה לא נדון על כך״.

חיכיתי שינקוב מחיר, אבל שמידט החריש. שאלתיו בלב חרד:

״בכמה יעלה לנו הדבר אדוני הדוקטור?״.

״בלא-כלום מר בראנד. רואה אני בך, שאתה תמה מאוד. אין אנו רוצים בתשלום, אבל דבר אחד עלי לבקש ממך. כאן יש רשימת האנשים, שביצעו את המפנה העצום הזה. עליך להעביר את השמות האלה לאיסטנבול. מן הדין שאנשיו ידעו, מי ומי במחננו רוצים לנהל את המלחמה בצורה הוגנת״.

שמידט מסר לי גיליון נייר, ובו כמה עשרות שמות, ביניהם האדמיראל קאנאריס והרבה קצינים גרמנים גבוהים. לאחר מרד הגנראלים נגד היטלר, ב-20 ביולי 1944, יכולתי לקבוע, שרבים מן המורדים נכללו ברשימה זו. בסופה פורטו שמות אנשי הקבוצה הבודאפשטית של הריגול הנגדי.

שלחנו את הרשימה לאיסטנבול ביד הבלדר הראשון שיצא לשם - הסגן באגיוני.

שמידט לא דרש כסף, אבל השיאני עצה שעוררה חשד.

״מר בראנד, אם ראוי לי לעוץ לך עצה, הריני מבקשך לדרוש מאיסטנבול סכום גדול, נגיד: מיליון דולאר. הקשר עם איסטנבול נעשה קשה יותר ויותר. איננו יודעים, אם לא יקרה בימים הקרובים משהו שימנע את האפשרות לשגר בלדרים לשם. מוטב איפוא שתכינו מלאי כסף.

הורגלתי לראות כוונת אונאה בכל הצעה גרמנית. אולי ביקש שמידט לצוד ציד גדול, אבל השתלשלות העניינים זימנה לנו הסבר אחר.