גיזי פליישמאן, היהודייה
הגיבורה מסלובקיה בראש ויצ״ו בבראטיסלאבה עמדה אישה
אמיצת-לב, גיזי פליישמאן שמה. בת שלושים ומעלה הייתה, נשואה ליבואן-קפה אמיד. לפני
פרוץ המלחמה שלחה את שני ילדיה לארץ-ישראל, והיא עצמה נשארה ועסקה בהצלת ילדי
היהודים מפולין: ארגנה רשת מבריחים, שהיו מביאים את הילדים אליה. אולם עד מהרה
נתברר, שיש סכנה בהשהיית הילדים בסלובאקיה, על כן שלחה אותם להונגאריה על פי רוב
ברגל, לפעמים במכוניות-משא, כשהיא משחדת את הז׳אנדארמים בגבול, את נהגי הקטרים,
ואת המבריחים. הילדים היו מתאספים בבודאפשט. במרוצת הזמן נאלצנו לסדר יותר מעשרים
מעונות-ילדים לשם קליטתם. הצלחנו לשלוח חלק מן הילדים האלו לארץ-ישראל עוד בימי
המלחמה, ואת רובם לאחר גמר המלחמה. בשלהי שנת 1942 הגתה גיזי את הרעיון לפנות במישרים אל ראש הס.ד. (זיכרהייטס-דינסט-שירותי
הביטחון של הס.ס.) בסלובאקיה
- הֶאר דיטאר פון ויסליצני. הפגישה נתקיימה בתיווכו של המהנדס שטיינר, שעבד יחד איתה
ב״מועצת היהודים״ (ה״יודנראט״). גיזי אמרה אל הנאצי: ״מה עלינו לעשות, כדי שתפסיק את
הגירושים, אדוני ההאופטשטורמפירר?״. תשובתו הייתה גלויה ופשוטה ביותר. ״הבי לי 50,000 פונט, אבל במזומנים. הביאי את הכסף הנה והניחי אותו על שולחן כתיבה
זה, ואז אפסיק את הגירושים בסלובאקיה. אנשיכם יוחזקו ברובם במחנות עבודה, וכל רע
לא יאונה להם״. אותו זמן כבר הומתו 50,000 יהודים סלובאקיים בתאי-הגאזים, 25,000 עוד נשארו בחיים. הנאצי דרש 2 פונט לנפש. זה היה מחיר לא גדול, אבל הכסף לא נמצא בידי גיזי. ״הבה לי זמן אדוני ההאופטשטורמפירר.
עלי לבוא בקשרים עם אנשינו בשוויץ ובאיסטנבול לשם קבלת הכסף״. גיזי כתבה אל סאלי מייאר, בא-כוחו של
הג׳וינט בשווייץ, ולמשלחת באיסטנבול. סאלי מייאר דחה את ההצעה. מטפל היה
בכספי מוסדות-הצדקה האמריקניים הגדולים ביותר טיפול נאמן וישר, וראה חובה לעצמו
ליתן דעתו על כל פרוטה ופרוטה בטרם יוציאנה מן הקופה. נבצר ממנו להסכים לתת כספים
לחמסנים. כל העניין היה בעיניו הרפתקני ביותר ולא רצה להיות מעורב בו. מוכן היה
לשלוח להם כספים בשביל היהודים הרעבים, אבל לא בשביל הגרמנים. לרשותה של גיזי עמדו ארבעה שבועות.
ויסליצני הוציא מייד פקודה להפסיק את הגירושים וחיכה לכסף. גיזי הסתערה באמצעות
בלדרינו על באי-כוח הסוכנות באיסטנבול. המועד עבר והכסף איננו. ויסליצני האריך את
המועד לשבועיים נוספים. לבסוף השגנו את 50,000 הפונטים ושלחנום בידי כמה בלדרים
לבראטיסלאבה. בינתיים חלף גם המועד השני. ויסליצני
הראה שאין הוא אוהב מהתלות ושלח 3000 איש אל תאי-הגאזים. לאחר יומיים הגיע
כל הסכום לידי גיזי. ״הנוכל לסמוך על כך, אדוני ההאופטשטורמפירר,
ששוב לא יקרה דבר ליהודי סלובאקיה?״. ״קצין גרמני אינו רמאי. עשיתי איתך
עסק מפורש ואעמוד בהתחייבויות״. ואומנם עמד ויסליצני בדיבורו. עד למרד
הפארטיזאנים בסתיו שנת 1944 לא נפגעו יהודי סלובאקיה בעוד שבכל
רחבי אירופה הכבושה התאבך עשן הכבשנים. חצי שנה לאחר ההסכם הזה קרא ויסליצני
אליו את גיזי פליישמאן. ״עשינו עסק איתכם גברת פליישמאן, ואתם
נשכרתם. עכשיו יכולני להציע הצעות נוספות. הביאי לנו שני מיליונים דולאר ונפסיק את
הגירושים באירופה כולה״. גיזי לא האמינה למשמע אוזניה. יהודי
סלובאקיה היו קומץ קטן, קצת יותר מ-20,000 איש, ואילו ברחבי אירופה עדיין היו
שלושה מיליונים בחיים. ״באירופה כולה, אדוני
ההאופטשטורמפירר? אומר אתה לשחרר את היהודים מן המחנות, מאושוויץ, מטרבלינקי,
ממאידאנק?״. ויסליצני קם ממושבו. ״את הרייך ואת ה״גנראלגוברנמאן״ עלינו
לעשות ׳יודנריין׳. מן ההכרח, ששאלת היהודים תיפתר שם פתרון גמור. בנדון זה אין ביכולתי
לעזור לך. הגדלתי לעשות למענכם למעלה מן המותר לי. תוצאת מאמצי בברלין היא ״תוכנית
אירופית״, שכוחה יפה לגבי כל הארצות, להוציא את הרייך הגרמני ואת פולין. בכל שאר
הארצות תוכלו להציל את אנשיכם. עליך להביא לנו שני מיליוני דולארים ויהי לבך סמוך
ובטוח, שיהודי בולגאריה רומניה, צרפת, בלגיה, הולאנד, יוון וסקאנדינאביה - לא
יגורשו״. האיש הוכיח, שאפשר לעשות עסק עמו. לא
ידענו מה היו טעמו ונימוקו, אבל איש מאיתנו לא הטיל ספק בדבר, שהצעתו יש בה ממש. קיבלנו מייד הודעה על משא-ומתן זה.
בלדרים מיוחדים יצאו לז׳נבה ולאיסטנבול. באי-כוח הסוכנות באיסטנבול היו מוכנים
לקבל את ההצעה מייד, אלא שלא היה להם כסף די-הצורך. מן הנמנע היה לגייס 2 מיליונים דולאר בלעדי הג׳וינט - ארגון-הסיוע היהודי העשיר ביותר. לאחר דין-ודברים מייגעים עם סאלי
מייאר, הביע האחרון את הסכמתו לערוב לתשלום 2 מיליוני דולארים לויסליצני, בתנאי שהכסף ייפרע לו אחרי המלחמה בארצות-הברית. גיזי לא הרהיבה עוז בנפשה לבוא בהצעה
זו אל מנהיג הס.ס. וניסתה להסתמך על הגבלות-הדוויזים באמריקה. ויסליצני הגיב על כך: ״גברת פליישמאן הרי את אישה נבונה, על
שום מה את תחשביני לשוטה?״ אדוני ההאופטשטורמפירר, הבה לנו עוד
זמן של שני שבועות. אני מקווה שנשיג הכל. ויסליצני האריך את המועד. ביום הראשון
למשא-ומתן בברלין הצליח להביא לידי הפסקת הגירושים ברחבי אירופה פרט לפולין
ולגרמניה. גיזי הלכה אליו שנית. ״אדוני ההאופטשטורמפירר, אני מתקשה
מאוד לשכנע את אנשינו בחוץ-לארץ, שאתה תעמוד בדיבורך. חוששים הם, שמא תיקח את
הכסף, והגירושים יימשכו על אף הבטחתך״. ״אנשיך מייחסים לי מידותיהם הם. הרי
כאן בסלובאקיה עמדתי בדיבורי״. ״עכשיו הדברים אמורים באירופה כולה,
אדוני ההאופטשטורמפירר, ונציגי הג׳וינט באמריקה מפקפקים, אם יש בכוחך לקיים הבטחתך״. ״רוצה אני להציע לך ולאנשיך הצעה גברת
פליישמאן, שלמי לי 200,000 דולאר בעד כל חודש שיעבור ללא
גירושים. אם בזמן הזה יבוצע גירוש כלשהו אל המחנות באחת מארצות אירופה, פרט לרייך
ול׳גנראלגוברנמאן׳ תפסיקי את התשלומים״. נשמנו לרווחה. משוכנעים היינו
שמנהיגינו בחוץ-לארץ ובעלות-הברית ייאותו מייד להצעה האחרונה, אך נכונה לנו אכזבה מרה
ביותר. סאלי מייאר הסכים להפקיד מדי חודש
בחודשו 200,000 דולאר בבנק שווייצי על חשבון ויסליצני, אבל בתנאי שהכסף יוקפא, ורק
אחרי גמר המלחמה יוכל הפירר הנאצי לקבלם לידיו. גיזי פליישמאן נתמלאה ייאוש ולא העיזה
להביא תשובה כזאת לאיש הס.ס. בינתיים נסתיים המועד, ועדיין לא הגיעו לשום תוצאות.
גיזי באה אל ויסליצני. ״אדוני ההאופטשטורמפירר עלי לנסוע
לבודאפשט כדי להשיג את הכסף. האם תרשה לי לנסוע?״ ויסליצני נתן לה תעודות-מסע. לאחר כמה ימים הגיעה אלינו. נתמלאנו ייאוש. פנינו אל הקהילה היהודית הרשמית. יועץ-החצר
שטרן, נשיא ברית-הקהילות הכל-הונגארית, קיבל את פני גיזי פליישמאן ואת שליחינו. ״צר לי רבותי, אבל אין ביכולתי לעזור
לכם. אמצעים עצומים כאלה אינם עומדים לרשותנו, ואין אני רשאי להוציא כסף לפעולות
שאינן לטובת קהילות היהודים ההונגארים עצמן״. מקץ שנה אחת - בינתיים כבשו הגרמנים
את בודאפשט - אמר לנו אותו יועץ-החצר שטרן בשיחה אישית: ״עלי להתנצל לפניכם. אתם בחרתם בדרך
הנכונה, ואני נקטתי עמדה פסולה. אילו השכלתי לראות את מהלך העניינים מראש, הייתי
נותן לכם, ולכם בלבד, פרוטה אחרונה שהייתה מצויה בידי. עכשיו אני מעמיד את עצמי
כליל לרשותכם. הגידו לי: מה עלי לעשות?״ אותה שעה העמיד יועץ-החצר שטרן
מיליונים לרשותנו. בקושי הורדנו על פני המדרגות את המזוודות הכבדות, המלאות כספים
שקיבלנו מידו. הוא ביקש לתקן את המעוות, אבל איחר את המועד. הגיע כסף מאיסטנבול. נתנו לגיזי את
המלאי האחרון. גיזי באה אל ויסליצני, מסרה לו 57,000 דולאר כדמי-קדימה וביקשה ארכה. ״אחכה עוד שבועיים, גברת פליישמאן,
אבל זוהי הפעם האחרונה״. לאחר כמה ימים נפל לידי ויסליצני
מכתב, שהכיל את הצעת מייאר בדבר הפקדת הכסף בשביל ויסליצני בחשבון חסום בבנק שווייצי.
מלא חימה שלח לקרוא לגיזי ואמר לה: ״לכאן תביאי את הכסף, אל שולחן-הכתיבה
שלי, ובשטרות-בנק ממש ולא בהמחאה לאחר גמר המלחמה. אחרי המלחמה לא תנהגו בי
ובשכמותי כשם שנוהגים בלקוחות של בנק. ידוע לך יפה את אשר תעשו לנו, לכשניפול
בידיכם״. המועד חלף. הג׳וינט מאן לתת את הכסף.
ויסליצני הפעיל מחדש דרך ברלין את מכונת ההשמדה. מדי יום ביומו יצאו המשלוחים
לאושוויץ, למאידאנק, לטרבלינקי. בני עמנו הושלכו אל תאי-הגאזים. דמי הקדימה בסך 57,000 דולאר הוחזרו על-ידי הבארון דיטר פון ויסליצני, מפקד שירות הביטחון
ומשטרת הביטחון לסלובאקיה, דרך גיזי פליישמאן, יום אחרי שפקע האולטימאטום, בלי
לשים לב לתקנות הדוויזים הגרמניות. כל עוד היה ויסליצני הפירר של הס.ס.
בסלובאקיה, הייתה גיזי פליישמאן מובטחת מסכנה, ויחד עמה היו מובטחים יהודי
סלובאקיה. בסתיו שנת 1944, כשנה לאחר הפסקת השיחות עם ויסליצני,
פרץ מרד הפארטיזאנים בסלובאקיה. הרבה צעירים יהודים השתתפו בו. צנחנים יהודים מארץ-ישראל
חשו לעזרת המורדים, בהסכמתן של בעלות-הברית. ההאופטשטורמפירר ברונר, יורשו של
ויסליצני, החליט לקחת נקם משארית יהודי סלובאקיה. משפשטו שמועות על הגירוש המתרגש
ובא, התכוננו יהודים רבים להימלט. לפתע קרא הפירר של הס.ס. לגיזי פליישמאן ואמר
לה: ״עכשיו נביא את אנשיכם אל מחנה-חסות,
שם תוכלו להישאר בשלווה עד תום המלחמה, אלא שתצטרכו לעבוד. בעוד שמונה ימים תתחיל
פעולת העקירה. דאגי לכך שהכל יעבור בשקט״. היה זה אחד מתמרוני ההטעיה שהס.ס. היו
נוקטים לעתים קרובות. אילו חששו היהודים הסלובאקים, שמעבירים אותם לאושוויץ, אפשר
היו נמלטים בהמוניהם, או יוצאים בדומה ללוחמי הגטו הווארשאי, למלחמת-ייאוש אחרונה. גיזי לא נתפתתה להאמין בדברי התרמית,
והזעיקה מייד את ועדתנו בבודאפשט. קאסטנר הלך אל ויסליצני, שנמצא בבודאפשט, וביקש
ממנו עזרה. ויסליצני פנה לברלין, השיג הוראות
מיוחדות בשביל סלובאקיה ויצא לבראטיסלאבה. בינתיים יצאה גיזי אל סאראד, מקום שבו
נמצא מחנה-היהודים הגדול ביותר בסלובאקיה, כדי להזעיק את העצורים. כוונתה הייתה
להכינם לקראת בריחה המונית. אבל ההאופטשטורמפירר הקדים את גיזי ואת ויסליצני.
למחרת נאסרה גיזי. מצאו אצלה מכשיר שוודי מיוחד לניסור מוטות-ברזל כבדים. גיזי
טלטלה תמיד את המכשיר עמה כדי שתוכל, במקרה של גירוש, לנסר את סורגי החלון ולקפוץ
מתוכו. מייד הודיעו על כך למפקד הס.ס. המפקד ציווה לכבול את ידיה ולהסיעה לבדה
לאושוויץ בקרון מיוחד, ובהגיע הרכבת לאושוויץ הוכנסה מייד אל תא הגאזים. כך נסתיימו חייה של אישה גיבורה זו
בדד, הרחק מילדיה, ומן הארץ אשר לה הקדישה את כל חייה מיום שעמדה על דעתה, ואף
הרחק מחבריה לאסון ולסבל. |
