היחסים בין המפלגות

מן הראוי לומר מילים אחדות על פעולתן המשותפת של המפלגות היהודיות עם אישי ההנהגה.

ודאי היו אצלנו הרבה מריבות וסכסוכי-מפלגות. מחולקים היינו בשאלות שונות:

כיצד יחולקו הכספים?

היוקדשו ל״טיול״ (הגירה) או לעזרה?

מאבק מר היה בחלוקת הסרטיפיקאטים. אפילו קבוצות החלוצים התחרו זו בזו. לסאמו שפרינגמאן היו צרות צרורות במגעו איתן; כחבר נאמן למפא״י נלחם עם מפלגות אחרות גם על עניינים פעוטים. ד״ר קאסטנר היה ״שר החוץ״ של ועדת ההצלה. הוא היה ממונה על היחסים עם המפלגות היהודיות השונות - ציוניות ולא ציוניות. אי-אפשר היה להימנע מחיכוכים. לי היה קל יותר. לא הייתי פוליטיקאי. בראשונה היה שטח פעילותי מוגבל בעבודת הצלה של הפליטים. החלוצים היו קרובים ללבי. לעומת זאת היו לעתים קרובות חילוקי דעות בצמרת - ביני, סאמו שפרינגמאן וד״ר קאסטנר, ומשה שווייגר היה לעתים קרובות משכין שלום בינינו. אולם כל המחלוקות האלה נבעו מתוך העבודה היומיומית, והמטרות המשותפות איגדו אותנו לקבוצת-ידידים מלוכדת. אך הייתה נטושה מלחמה רבת מרירות בין ד״ר קאסטנר לבין קראוס, מזכיר המשרד הארצישראלי, על חלוקת רישיונות העלייה, שניתנו לנו מזמן לזמן. קראוס, כחבר ״המזרחי״, ביקש לזכות בסרטיפיקאטים יהודים חרדים, רבנים ונכבדים ואמידים. ד״ר קאסטנר נלחם על העיקרון, שיש להעמיד את הסרטיפיקאטים בעיקר לרשותם של חלוצים ופליטים, שנמלטו להונגאריה מארצות אחרות. מתוך כך הגיעו הדברים לידי צירופים וקואליציות שונות ומשונות. כך, למשל, היו זמנים ש״השומר הצעיר״ הסיח את דעתו משיתוף-פעולה עמנו בוועדה ותמך בקראוס במשרד הארצ-ישראלי, על מנת לקבל ממנו עוד סרטיפיקאט אחד או שניים. והיו זמנים שקראוס אסר על החלוצים, שהתגוררו בהונגאריה, לדרוך על מפתן המשרד הארצישראלי, אף על פי שמשרד זה שימש מקלט בטוח לחלוצים מפני פשיטות המשטרה.

אולם אחרי כניסת הגרמנים שכך המאבק התמידי בין קאסטנר לקראוס והועמד כולו בצל על-ידי המאורעות הטראגיים החדשים; ולא עוד, אלא שבזמן האחרון כמעט שלא ראינו את קראוס ולא שמענו עליו. רק כשנאסרה מזכירתו רוז׳י בּינאֶט והמשטרה התחילה לחפש אותו בעקבות המאסר הזה, בא קראוס אלינו, וקאסטנר ואנוכי הצלחנו להשפיע על ויסליצני שיפסיק את הפעולה נגדו. מלבד זאת ידע קראוס למצוא מקלט בטוח בקונסוליה השווייצית, שלא זז ממנה בכלל בזמן הראשון. רק לאחר זמן עמד להופיע שוב כמתנגדו של קאסטנר בעניינים יהודיים פנימיים. לעומת זאת עלה אז בידי להניע את אנשינו באיסטנבול שישלחו הוראה לקראוס לשתף פעולה עם הוועדה שלנו ולהיות כאחד מאיתנו. אבל משיתוף-פעולה זה לא יצא דבר.

כמעט ניתן לומר, שביד קראוס היו החיים והמוות. סרטיפיקאט - פירושו היה הצלה בטוחה של בעליו מידי הנאצים בעוד שכל האמצעים הבלתי-לגאליים של ״ועדת העזרה וההצלה״ היו רק אמצעי-הצלה ארעיים ורצופי סכנות. קראוס ידע להעלות את עמדתו כמזכיר המשרד הארצישראלי, שמונה על ידי הסוכנות, לדרגת מחלק הסרטיפיקאטים הארצישראליים שהגיעו להונגאריה.

בנדון זה מן הראוי להעלות כמה וכמה מקרים קונקרטיים לפרטיהם - למשל, פרשת 70 הסרטיפיקאטים לילדי קרואטיה, שאין ברצוני לעמוד כאן עליה. ומעשה בחברנו אלי סאיו, בחור גבוה ורזה מאוד, בראשית שנות העשרים. הוא היה מנהיגה המוכר של קבוצת ״המכבי הצעיר״ הסלובאקית. חלש בגופו, אבל ענק ברוחו, טיפוס של אינטלקטואלי. האמנו שהוא עתיד עוד לעשות גדולות ונצורות בישראל. עצותיו הטובות ורעיונותיו היו דרושים לנו כאוויר לנשימה. אבל מבחינה גופנית לא היה בכוחו לעמוד בפני התלאות שבמצב של בלתי-לגאלי. ומזל רע ממש רדף אחריו בכל מעשיו הבלתי-לגאליים. שלוש פעמים ניסינו להעבירו מסלובאקיה לבודאפשט בדרכים שהיו ברגיל כמעט בטוחות, והוא נתפס מדי פעם בפעם והוכה מכות רצח, אבל תמיד הצליחו לשוב ולשחררו במאמצים גדולים ביותר. בפעם הרביעית שיחק לו מזלו. מכבר הגיע תורו לסרטיפיקאט, והוא עמד לעלות ארצה במשלוח הלגאלי האחרון. אבל קראוס הועיד את הסרטיפיקאט לאיש אחר. המאבק על הסרטיפיקאט הזה ניטש במרירות מאין כמוה, אך הכל היה לשווא. ההוא עלה, ואלי נשאר. אחרי כניסת הגרמנים ניסינו להעבירו לרומניה באחת מדרכינו ה״בטוחות״. אבל האסון לא הרפה ממנו. אלי נתפס ועונה עינויים בלתי-אנושיים. הפעם נכשלו כל הניסיונות להצילו. אלי סאיו מת מות קדושים. זכרו לא יסוף מלב ידידיו. מקרים כאלה גרמו לכך, שיחסם של הקבוצות החלוציות ושל קאסטנר אל קראוס היה לעתים קרובות רע מאוד, ואפילו עוין.

אך כל מה שעשינו לא היה אלא כטיפה בים. יצרנו מנגנון גדול, שהיה מקבל את האנשים בנקודות-הגבול, מעבירם לבודאפשט, מציידם בתעודות מזויפות ומשכנם בדירות בלתי-לגאליות. כמה מאות חברים לקחו חלק בעבודה בלתי-לגאלית זו. ייתכן שרבבות יכלו להינצל, אבל בו בזמן הלכו מיליונים לאיבוד. הפער בין מאמצינו ובין הצלחתנו העיק עלינו. ביקשנו למצוא דרך להצלת שארית עמנו בקנה-מידה גדול, אולי על-ידי משא-ומתן עם ראשי מנגנון האלימות הגרמני. לא היינו ראשונים לרעיון זה.