גרמנים נוצרים מסייעים בידינו

הגב׳ אוסטרן לא היתה נוצרייה יחידה שעמדה לימיננו. עם נשים אלה נמנתה, למשל, הטבחית שלנו וארשאני רוז׳י ששמה כבר נזכר בקשר למשפטי בגלל סירובי להתגייס ל״שירותי העבודה״. כזו הייתה גם הגב׳ קבשדי פאלנה (אישתו של פקיד-רכבת שמת בינתיים), אשר עבדה בבית החרושת שלי כסורגת. כבר בשנת 1941, זמן רב לפני פרסום החוקים האנטי-יהודיים בהונגריה, לא היססתי לרשום על שמה את כל בית-החרושת שלי. כבר בימים ההם הרגשתי באותות המבשרים רעות ליהודי גרמניה ופולין. מכאן ואילך הייתי רק פקיד בבית-החרושת שלי. וגב׳ קבשדי - לא זו בלבד שלא ניצלה זאת לטובתה, אלא שהיא ובעלה וכן אחייניתה יולינקה, עזרו לנו במסירות ובאומץ-לב. הגב׳ קבשדי היתה אישה בשנות-העמידה, קטנה ושמנמנה - טיפוס זעיר-בורגני מובהק. איש לא העלה על דעתו, שהיא שומרת במחבואה את כלי-הנשק המועטים ויקרי-הערך שבידינו. איש לא היה מסוגל לחשוד בנוצרייה ארית זו, שהיא מסתירה בביתה פליטים יהודים מפולין ומעמידה לרשותם את משרדה ובית-מלאכתה. לא אחת ניצלתי בזכות אומץ-לבה.

כן עזרו לנו הרבה ידידי ראמי מיהאלי, שעבד כקופאי בבנק, עם אישתו היפה והצעירה, שהחזיקה חנות-בדים קטנה, וכן ידיד-ביתם, סוחר-בדים מהעיר פץ׳. בדרך מקרה נזדמנתי עם שלושה אנשים טובים ואמיצים אלה בפנסיון בסיופוק, ומכאן ואילך היינו קשורים בקשרי-ידידות הדוקים. ביתו של ראמי שימש לנו זמן רב כאחת מכתובות-החיפוי העיקריות שלנו. הסתרנו אצלם כסף וגם נשק. באמצעותם ניתנה לנו הגישה לבתי-דפוס בלתי-לגאליים ובדירתם, וכן בדירות ידידיהם, היו פליטים מוצאים מחבוא.

ואלמלא עזרתם של שומרי הבתים שברחובות שאמשאלי אנדור, בוליובסקי ופראנציאס - ספק גדול הוא אם הייתה עבודתנו אפשרית בכלל. גם השוטר טוט, שהיה מזהיר אותנו לעתים קרובות מפני פשיטות מתוכננות, והנהגים באלאס ופדהאזי גיולא, שמילאו שליחויות מסוכנות ביותר בשבילנו, והגישו לנו עזרה שלא תסולא בפז בעבודתנו היומיומית.

כן חייב אני תודה לבבית לזוג גאבור וּוילנא בירו. לאחר נסיעתי בזמנים מסוכנים ביותר לקחו את ילָדי אליהם, שמרו עליהם והצילום במקרים לאין-ספור.

בין העוזרים הנוצרים קובע לו מקום מיוחד ידידי הטוב אלואיס שטאֶגאֶר, גרמני מן הסודטים, שהתגורר בפרשבורג שבסלובאקיה. בילדותו היה משתעשע בחברת ילדים יהודים ועוד באמצע שנות השלושים, זמן מועט לאחר הפעולות האנטי-יהודיות בגרמניה הנאצית, השתמשו בו ידידים יהודים כדי לעזור ליהודים גרמנים הנתונים במצוקה. כמה וכמה פעמים עשה דרכו במכוניתו מפרשבורג לברלין, הביא צורכי-מזון למשפחות יהודיות, סייע בידן להעביר את רכושן לחוץ-לארץ וגם עזר לאנשים לעבור בשלום את הגבול הגרמני. כשהתחילו הגירושים בסלובאקיה, נמצא תמיד עם מכוניתו בכביש בין פרשבורג לבודאפשט. חברנו פרץ ראוואס קיים את הקשר בינינו ובינו. אלואיס שטאגאר היה לו מחסן סחורות שהיה פטור ממכס, ליד הגבול הסלובאקי-ההונגארי. קשה להאמין בדבר, אך עובדה היא: שטאגאר היה מוציא מכונות גדולות וסחורות אחרות מגרמניה להונגאריה. בשעה שגרמניה הציגה ככלי ריק את גרורותיה, הצליח שטאגאר להעביר מגרמניה משלוחים של חומרי-מלחמה במיליונים כנגד תשלומים עצומים בפאנגו הונגאריים. על כן היה אורח רצוי לשלטונות ההונגאריים (טרם היו מאנשי צלב-החץ) וניתן לו להחזיק מחסן פטור ממכס ליד הגבול ואף הורשה להחזיק דוויזים בהונגאריה. למעשה היו פקידי הגבול ההונגארים והסלובאקים בקרבת מחסנו פקידים שלו, ולכן קל היה לו להביא אנשים מסלובאקיה להונגאריה, ולהעביר משלוחי כסף ומכתבים חשובים מאיתנו לסלובאקיה. לאחר צאתי הבטיח שטאגאר בפקודת הוועדה משלוחי-סחורה גדולים לנאצים. לולא עזרתו, היו נמנעים אולי ״משלוח ברגן-בלזן״, הצלת הגטו הבודאפשטי ופעולות הצלה אחרות של ועדתנו, שתיאורן יבוא להלן.