סוכן נאצי מקשרנו עם
גטו סוסנוביץ ארגונו של האדמיראל קאנאריס היה מיוצג
בבודאפשט על-ידי קבוצה גדולה של סוכנים, בפיקודו של אחד בשם ד״ר שמידט. לאיש זה התוודעתי
בסביבה קלוקלת במקצת, בחדר נפרד בקאבארט ״מולן רוז״. אחד מסוכניה של קבוצה זו, יוז׳י
ויניגר, הציגני לפני הממונה עליו. שמידט שילח את הבחורות הערומות-למחצה מן החדר,
כדי שיוכל לפתוח במשא-ומתן איתי באין מפריע. ״אתה הוא איפוא מר בראנד. אנשָי סיפרו
לי הרבה עליך. רצונך לעזור ל׳ילדים׳. אסייע לך בעניין זה. אבל מבין אתה, אנו
מדברים תמיד על ׳ילדים׳ בלבד ולא על כל דבר אחר, ניחא?״. עד מהרה שוב לא דיברנו על ילדים, אלא
על יהודים. שמידט היה זקוק לכסף ומוכן לכל. גם אנשיו עזרו לנו בעבור הכסף. היה זה
עסק מסחרי מובהק. שיקולים אנושיים לא מילאו שום תפקיד לגבי אנשים אלה. קיימנו את
התחייבויותינו בהקפדה, שילמנו רק לאחר מעשה, ומתוך כך הגענו לפעמים לידי סכסוכים.
והרי מקרה אחד כזה: החלטנו להעביר לבודאפשט קבוצת אנשים
חשובים מן הגטו בסוסנוביץ שבשלזיה הפולנית. אולם סוסנוביץ הייתה סוגרת ומסוגרת,
אין יוצא ואין בא. מן הנמנע היה כמעט לפרוץ את טבעת הס.ס.ס.אמו שפרינגמאן פנה אל
סוכן הריגול הנגדי, רודי שולץ, הסימפאטי ביותר שבסוכנים הגרמנים, והלה קיבל עליו
להבריח מכתב אל הגטו בסוסנוביץ. במכתב זה תיארנו בצורה מוסווית את דרכי הבריחה
וציינו את הסיסמאות בשביל אנשי-הקשר. למכתב צירפנו 20,000 מארק. כלל היה נקוט בידינו: לא ליתן מכספנו
לסוכנים הגרמנים בצאתם לדרך. הם הוצרכו להוציא מכספם וקיבלוהו בחזרה בתוספת שכרם,
לאחר שהביאו לנו אישור מאת המקבל. בפרשת סוסנוביץ דרשו מאיתנו הגרמנים
הון תועפות. מאין ברירה הסכמנו. לאחר ימים מספר חזר שולץ והביא בשורה
איומה. לפי דבריו, שלח אל הגטו גרמני אחד בא-בימים, שמסר את הכסף עם המכתב
לאנשינו, אך בשובו, נעצר על-ידי משמר הגסטאפו ליד גבול הגטו. השומרים הפשיטוהו
ערום, מצאו את הקבלה והיכוהו מכות רצח. שולץ הוציא את הכסף מכיסו, אבל עשרים
אלף מארק אלה היו בעיניו דבר-של-מה-בכך. הפרס היה גדול פי כמה ושולץ דרש את כולו. ״עשינו את מלאכתנו״ - אמר שולץ אל
שפרינגמאן - ״הכסף והמכתב נמסרו לאנשיכם בסוסנוביץ. קרה אסון, איש-שלומנו נפל בפח.
ואין ביכולתי להראות לכם קבלה, אבל יכולים אתם להאמין לי, אין אני רמאי״. שפרינגמאן סירב לשלם ודרש קבלה. שולץ
נתמלא חימה. ״איני מבין אותך. הרי אין הדברים
אמורים בהמחאת בנק כמו בזמנים כתקנם. חייב אתה לתת לנו את הכסף. ולא את כספנו בלבד,
אלא את כל הסכום לפי ההתחייבות. זקוקים אנו לכסף כדי למחות את עקבותינו. הגסטאפו
עוקב אחרינו. עלינו לשחד את האנשים, לבל יתפוצץ ארגוננו כולו״. עמדנו על דעתנו: אם אין קבלה אין כסף.
אבל לבנו לא שקט. הפתרון בא במפתיע. לאחר שבוע, ביום-הכיפורים תש״ד (1943), באו לבודאפשט, לאחר בריחה הרפתקנית, חמישה חברים מסוסנוביץ ובראשם
איצקוביץ ואריה ליוור. מתחוור - אמת בפי הגרמנים! וכך סיפר איצקוביץ: ״איש-שיבה גרמני הביא לנו את מכתבכם ו-20,000 מארק. אבל אנשי הגסטאפו השגיחו בו ובצאתו מן הגטו התנפלו עליו, חצי
שעה ׳טיפלו׳ בו ואחר השליכו אותו, עקוב מדם, למכונית-משא״. שפרינגמאן נסע מייד אל רודי שולץ
והביא לו את הכסף. מפי שולץ נעתקו מילים. ״כלום נמלכתם בדעתכם?״. ״לא, קיבלנו דין-וחשבון
מדויק. רשמנו פרוטוקול מפי השליחים והוא משמש לנו מסמך בשביל איסטנבול. עכשיו
יכולים אנו לשלם את הכסף״. הגרמנים היו מוכי תימהון. העובדה,
שעמדנו בהבטחתנו ושילמנו את הכסף, הוסיפה על שמנו הטוב כשותפים מהימנים בעסק. יכולתנו
להשיג בזמן קצר כזה דין-וחשבון מדויק, הרימה לאין שיעור את קרנו של מנגנון-הקשרים
שלנו. |
