ההברחה

פולין הייתה מקום הפורענות העיקרי, והיה צורך להבטיח את הקשרים עם ארץ זו. הקמנו מספר נקודות-קשר בגבול. בקאשאו שיחדו חברינו הסלובאקים את הז׳אנדארמים, שהיו מודיעים להם אלו שטחים ליד הגבול נשארים ללא שומרים בזמנים מסוימים. על פי רוב היו הפליטים עוברים את הגבול לבדם, בהתאם להוראות מדויקות שניתנו להם. עם דמדומי שחר היו מגיעים לקאשאו ומתכנסים בבית-הכנסת. בלילה המשיכו השיירות את דרכן לבודאפשט בהדרכת שליחינו. הפליטים צוּווּ שלא להתנכר בחוסר ידיעתם את הלשון. בבודאפשט נמצאו אכסניות-דחק בנקודות שונות של העיר, ששימשו מקלט בימים הראשונים, ואם לא היה מקום באכסניות אלה הובאו האנשים ישר אל דירתי, מתוך פגיעה גמורה בכל כללי הזהירות שבקונספיראציה. לאכסון האנשים דאגו שמעון ישראל מ״פועלי-ציון״ ומיקלוש מושקוביץ שלא היה ציוני. הוא נפל אחר כך בשעת ניסיון של מרד נגד נולש (הנאצים ההונגארים).

במונקאץ׳ ליד הגבול ההונגארי-הפולני, טיפל בהברחת פליטים מעבר לגבול חברנו יעקובוביץ. לאחר מכן נפל יחד עם חבריו בבונקר, בהתנגדם, בנשק, לחדירת הגרמנים אליו.

הדרך הישירה מפולין להונגאריה הייתה מסוכנת יותר, אף על-פי שהיה צורך לחצות גבול אחד בלבד מפני שהזקיפים היו שם מרובים והרכבות לבודאפשט נבדקו בדיקה חמורה ביותר. לעתים קרובות נאלצנו לחבוש את הפליטים ולהעבירם בתורת חיילים, כדי להעלים את חוסר-ידיעתם בלשון ההונגארית.

עם בוא הפליטים היינו מייד חוקרים ודורשים אותם, כדי לעמוד על התנאים בגטאות, שמהם באו, והיינו רושמים דבריהם בכרטיסייה. התעניינו בצוות האישי של מנגנון-ההשמדה הגרמני, וכן בהתנהגותן של ״מועצות היהודים״. השתדלנו להפיק תועלת מניסיונם של יחידים בשעת בריחתם מן הגטו, כדי להשתמש בקשריהם לשירותם של הבאים אחריהם. חקרנו את התנאים במחנות-העבודה-והריכוז השונים, את אפשרויות הבריחה, את החוויות בשעת המסע ובשעת מעבר הגבול. בדרך-חקירה זו בדקנו את יעילותו של המנגנון שלנו.

מאות פרוטוקולים כאלה נשלחו על ידינו דרך איסטנבול ושווייץ אל מרכזינו בחוץ-לארץ. בעיתונות ובספרות מסופר עתה תכופות, שהידיעות על ההתרחשויות בערי פולין בשנות 1942 ו-1943, הגיעו לאוזני בעלות-הברית במאוחר מדי. אין בידינו לבדוק טענות אלה. אך זאת יודעים אנו, שבמאות דינים-וחשבונות הודענו בדיוק וללא דיחוי על המאורעות לנציגות הרשמית של העם היהודי.

החלוצים הסלובאקים היו פעילים ביותר בתנועתנו. על גבם רבצה כל העבודה ליד הגבולות, אבל לא יכולנו לוותר על עזרתם של מבריחים מקצועיים, לעתים קרובות אנשי העולם התחתון ממש. שיתוף-הפעולה איתם הביא את חברינו במבוכה מצפונית. כולנו היינו מעוטי ניסיון בעניינים אלה. התנועה הציונית שלפני המלחמה התפתחה בימים כתקנם שלא חייבו עקיפת החוק; מספרי הרצל ונורדוי לא למדנו כיצד מבריחים בני-אדם.

ליד הגבול הסלובאקי-הונגארי התגורר יהודי ״פרא״ בהרים, מבריח מקצועי וכמעט שודד ועם זאת בעל חוש של ״כבוד מקצועי״. מקיים היה יחסים הדוקים ביותר עם משטרת הגבול הסלובאקית וההונגארית, ושוטרים מידידיו הועמדו על משמר הגבול הפולני. שם היו השוטרים נוטלים לידיהם את הנמלטים מפולין, אוסרים אותם כעריקים הונגארים ומעבירים אותם דרך הרצועה הצרה של השטח הסלובאקי לרשותו של היהודי ההוא. ברנש זה היו לו שיטות מפוקפקות מיוחדות משלו. דורש היה מן הפליטים הצהרת-רכוש ומזהירם לבל יסתירו ממנו חפצי-ערך ודוויזים. רבים לא הסתירו דבר ונפטרו בתשלום מס מסוים. אבל מי שביקש להסתיר ממנו את אוצרו, הוצג ככלי ריק. מכריח היה את כולם להתפשט כדי לבדוק בכליהם. מומחה היה לדבר. לא היה מחבוא שנסתר מעיניו. משגילה דבר שבעליו לא הצהיר עליו היה מחרים את כל רכושו.

בבוא האנשים לבודאפשט, היו ממהרים אלינו מלאי-חימה להתלונן עליו. התלונות עליו נתרבו כל כך עד שנאלצתי לטפל בעניין זה במיוחד. אולם חברינו הסלובאקים לימדו זכות עליו: איש מהימן הוא, פיקח ואמיץ-לב; אין הוא דורש כסף רב מדי, ולא עוד אלא שהוא מעביר אנשים עניים את הגבול ללא תשלום.

משך חודשים חקרנו את הפרשה הזאת, ולבסוף הזמנו אותו אלינו. דברי-הגנתו היו פשוטים.

״אין אני פוליטיקאי, ולא בעל-צדקה. מבריח אני. זהו משלח-ידי. אני מעביר אנשים וסחורות אל מעבר לגבול, כשם שאנשים אחרים תופרים נעליים או בגדים. אתם משלמים לי על מנת שאעביר את אנשיכם את הגבול. זהו עסק מסוכן. אני מסכן את חיי שלוש פעמים בשבוע. כשאין לכם כסף, הריני מעביר אנשיכם את הגבול ואיני דורש תשלום מייד, ואם הפליטים חסרי-כל הם, ולא אתם השולחים אותם, הריני עושה זאת חינם. מה רוצים איפוא ממני? אולם אם מוטל עלי להבריח - נוסף לאדם - גם זהב ויהלומים, הריני דורש תשלום נוסף. האנשים המבקשים לרמות אותי ומחביאים את חפציהם, מאבדים את כספם באשמתם הם, אבל גם אותם הריני מעביר את הגבול ודואג לכך, שיגיעו בשלום אליכם. לא סחטתי כספים משום אדם״.

בתנאי העבודה הבלתי-לגאלית לא יכולנו לערער על ההיגיון הזה ולא על שיטותיו האלימות. דבר אחד ברור היה: עדיין לא הניח לאיש שיילך לאיבוד. בשעת סכנה היה מתלווה לפליטים ולא עוזבם עד שיצאו מכלל סכנה.

לא אחת הותקפנו על שיקול-דעת זה ביחס למעללי האיש. אנוכי לימדתי זכות עליו. בעיני היה זה איש העולם התחתון, ליסטים בדרך המלך, במובן מסוים - גיבור. המאורעות הוכיחו ברבות הימים שהצדק היה עמי, יהודי הררי זה הצטרף בסתיו שנת 1944 למרד הפארטיזאנים הסלובאקים ונפל לאחר קרב-גיבורים ממושך נגד הכוח הגרמני העודף.