ועדת עזרה והצלה

ייסודו של הארגון נעשה בפשטות. הנהלת מפלגת ״פועלי-ציון״ נתכנסה לישיבה ומילאה את ידי השלישייה - שכללה את שפרינגמאן, קאסטנר ואותי לארגן את העבודה ולנהלה.

רז׳ה קאסטנר היה נציגם של ״פועלי-ציון״ בנשיאות ההסתדרות הציונית הארצית. איש ער ופעיל זה הכיר עוד לפני שנה בסכנה המרחפת עלינו, ומסר לשגריר האיטלקי בבודאפשט תזכיר בשביל הרוזן צ׳יאנו. בתזכיר זה תיאר את מצבם האיום של היהודים וביקש את התערבותה של הממשלה האיטלקית. הצלחתה היחידה של פעולה זו נתגלתה לאחר כניסת הגרמנים ליוגוסלביה. הצבא האיטלקי שלח אלינו לבודאפשט 40 ילדים יהודים מסלובאקיה במכוניות צבאיות איטלקיות. קאסטנר ניסה לכנס ישיבה של כל חברי הפארלאמנט ההונגארי ממוצא יהודי, אבל פעולה זו לא הביאה שום תוצאות.

קאסטנר עצמו הוא טיפוס של אינטליגנט יהודי, על כל מעלותיו וחסרונותיו. שכלו החריף היה ממהר לגלות צירופי עניינים כמוסים. משהתמכר לעניין מסוים, היה עשוי לפעול גדולות ונצורות. אבל הוא לא היה דייקן. לאחר מכן ביקרוהו הרבה בישראל שלא-כדין. במקרים כאלה קובעת התוצאה הסופית. עם כל חולשותיו היה קאסטנר איש, שהתמכר כולו להצלת בני עמו ונחל בזאת הצלחה גדולה. אפשר שמטבע ברייתו לא חונן בגבורה נפשית, אך ברגעים מכריעים היה לובש אומץ-לב, שעורר התפעלות.

העבודה במחיצתו לא הייתה קלה, ולא תמיד ידע פרק בהלכות יחסים, בייחוד עם פשוטי עם. גאוותן היה. רבים ביקרוהו ורבים היו מתנגדיו. אנו לימדנו זכות עליו בפני המקטרגים. התנועה הייתה זקוקה לו. היו תפקידים, שאיש לא יכול לבצעם כהלכה כמוהו. הוא היה המדינאי בשלישייתנו, הנושא-ונותן

עם שאר המפלגות הציוניות,

עם הקהילה היהודית הרשמית,

עם הסוציאל דמוקראטים ההונגארים

ועם אנשים מקבוצות הונגאריות אחרות.

לאחר צאתי נטל לידו גם את המשא-ומתן עם הגרמנים.

השלושה היוו את הנהלת הארגון, שנקרא ״ועדת עזרה והצלה״, להלן תיקָרא ״ועדה״ סתם. עלי לציין, שבו-בזמן פעל בארץ-ישראל ארגון של הסוכנות, שאף הוא נקרא כך, והיו לו נציגים באיסטנבול. במרוצת הזמן עלה בידינו להקים על-ידי סאמו שפרינגמאן מגע עם הארגון באיסטנבול, ששוב לא נפסק.

אני עצמי ניהלתי את עבודת-ההצלה הבלתי-אמצעית, דהיינו: ארגון הברחת הגבול על-ידי יהודים שנמלטו משטחי אוקראינה, פולין וסלובאקיה, אכסונם בבודאפשט, הלגאליזאציה שלהם, ציודם בתעודות מזויפות וכיוצא באלה.

סאמו שפרינגמאן היה לו תחום פעולה מיוחד: מוצא היה סוכני-חרש הונגארים וגרמנים ורוכשם לשירות ענייננו. הוא ידע ל״סנן״ את אנשי שלומנו אל המשטרה ההונגארית וקשר קשרים עם חוץ-לארץ. במקרים חשובים שלח אנשים אל המרכזים בפולין, אל הגטאות בקראקוי, וארשה וסוסנוביץ וכו׳.

בשבועות הראשונים לאחר שוב קרובַי, נתרחבה העבודה עד כדי כך, שהדברים הגיעו לאוזני ד״ר מ.ב., מזכיר ההסתדרות הציונית הארצית. איש טוב ונאמן היה, אבל טרם הבין את אותות הזמן, והיה מוכיח אותי קשה על שאני, חבר הוועד של ההסתדרות הציונית, מסכן בעבודה בלתי-לגאלית זו את קיומה של ההסתדרות הציונית, ואפילו את קיומה של הקהילה היהודית.

כלום מבין אתה, מה הם מעשיך, יואל? הימים ימי מלחמה. התדע מה פירושה של הברחת גבולות בלתי-לגאלית בשעת מלחמה? מניין לך הביטחון שמרגלים אינם מנצלים דרך זו? והרי הדבר עלול להמיט על כולנו שואה גדולה ביותר!

הוא ביקש להעמידנו בפני בית-דין משמעתי ציוני, אבל המהנדס אוטו קומולי, נשיא ההסתדרות הציונית הארצית, התערב בדבר. אוטו קומילי היה בן למשפחה בורגנית, מהנדס חשוב ואיש ללא-דופי, ישר בכל רמ״ח איבריו. השיטות, שהוכרחנו לנקוט בעבודתנו הבלתי-לגאלית, היו כמובן זרות לו. עם זאת הכיר מייד, שצורת-עבודה זו רק היא אפשרית בתנאי הטרור ההיטלרי. לשם פיקוח נפש הייתי אנוס לעתים קרובות לבוא אל מחנה האויב, ואפילו לקחת חלק במשתאות-שיכורים עם סוכנים גרמנים. לא פעם קצה נפשי בכך, ואוטו קומולי היה מרגיעני ומעודדני כל אימת שנפלה רוחי עלי.

חייב אתה להחזיק מעמד, יואל. לא רבים מקרבנו בכוחם לעשות את המלאכה הזאת. אין מזוהמת ממנה ועם זאת אין קדושה ממנה. אתה עצמך תישאר טהור, ואפילו רגליך טובלות בטומאה.

אוטו קומולי היה כולו עמנו. בכוח השפעתו תמכה בנו ההסתדרות הציונית ונתנה לנו, כביכול, ייפוי-כוח רשמי, לפעול בשמה.

במרוצת הימים השתתף בפעולתנו היום-יומית. לאחר יציאתי מבודאפשט צריך היה לנהל את המשא-ומתן עם רב-הטבחים אייכמאן, אך הווייתו האישית לא התאימה לפעולות כגון ישיבה עם רוצחים ליד שולחן אחד. עצביו היו חלשים לכך. במקומו בא ד״ר קאסטנר.

בסוף 1944 הגיעה שעתו של קומולי. כל אנשינו התחבאו במרתפים ובבונקרים. הוא מיאן לעשות זאת. כשהוזמן אל הפאשיסטים ההונגארים, זמן קצר לפני שחרור בודאפשט, הלך אליהם והם לקחוהו עמם, ומאז נעלמו עקבותיו של איש טהור זה. יהודי הונגאריה שנשארו בחיים שומרים זכרו בלבם.

תחילה הייתה בחוגי היהדות ההונגארית התעניינות מועטת בפעולתנו, פרט ל״חלוצים״, שנשאו בעול העבודה כולה. אבל לאחר-מכן, כשפעולות הוועדה החלו לעשות פרי, החלה גוברת ההתעניינות בנו, והתנועה הציונית החליטה להקים ״ארגון-גג״, שיכלול את נציגי כל המפלגות הציוניות, לשם פיקוח על העבודה. אף אנו שלושתנו נבחרנו כחברים בוועד זה, אבל למעשה לא נעשתה הפעולה כראוי. האנשים שנשלחו לוועד מטעם המפלגות לא היו פעילים די-הצורך. העבודה נשארה כולה בידי שלושתנו, אף כי במרוצת הזמן גדלה השתתפותם של נציגי המפלגות השונות בפעולת ועדנו.

בשבועות הראשונים הצטמצמנו בהגשת עזרה לפליטים שבאוקראינה, כדי לאפשר את בריחתם, אבל בזאת לא נסתיים העניין. ב-8 בדצמבר שנת 1941 הצטרפו ארצות-הברית למלחמה. מעתה פעלו הגרמנים בגלוי. ממשלת הרייך החליטה על פתרון ״טוטאלי״ לשאלת היהודים. מבצע זה קיבל רשמית את השם ״נאכט אוּנד נייבל״ (״לילה וערפל״). כשרונם הארגוני של הגרמנים נחל כאן את ניצחונו האיום ביותר. ביד אנשי היטלר עלה לבודד כששה מיליוני אנשים - שנבדלו רק במעט מן העמים שישבו בקרבם, על כל פנים לא נבדלו מהם בצבע עורם בדומה לכושים האמריקאנים - ורצחום, בלי שהקורבנות עצמם ידעו את הצפוי להם כמעט עד הרגע האחרון. והדבר עלה בידם בעזרת מנגנון מצומצם ביותר.

אנו בבודאפשט עקבנו אחרי תהליך-השמדה זה בנשימה עצורה. מה שיכולנו לעשות היה בבחינת ״טיפה מן הים״. על כל פנים ניתן לרבבות מפולין ומסלובאקיה להימלט על נפשם אלינו. ברי לי בהחלט, שבשלב האחרון של המלחמה היינו יכולים להציל עוד רבבות יהודים אלמלא בעלות-הברית, שפנו לנו עורף במאבקנו הכבד.