הקמת הוועדה האנגלו-אמריקאית

פנייתו של טרומן לאטלי העמידה את ממשלת בריטניה במצב קשה מאוד הן בגלל תוכנה והן בגלל עיתויה. התערבותו של נשיא המעצמה החזקה בעולם, שאנגליה הייתה תלויה בה מאוד, והתנגדותו למדיניות הממשלה, העמידה מכשול קשה בפני מבצעי מדיניות זו. פנייתו של טרומן הגיעה לבריטניה בדיוק כאשר הוויכוח על מסקנות בוין-קריפס היה בעיצומו, כשמיעוט חשוב של שרים ואינטלקטואלים מתנגד להמלצותיהם.

כדי לצאת מהמבוך המעיק הודיע ארנסט בוין ב-13/11/1945 בפרלמנט הבריטי על הקמת ועדת חקירה אנגלו-אמריקאית, שתברר את עניין יהודי אירופה פה ואת בעיית א״י. לוועדה זו מונו 12 אישים: 6 אנגלים ו-6 אמריקאים, ובראשה הועמדו שניים: השופט האנגלי סינגלטון, והשופט האמריקאי הצ׳יסון. קנה המידה החשוב ביותר לבחירתם של חברי הוועדה היה חוסר כל ידיעה ועניין מוקדמים בשאלת א״י.

על הוועדה הוטלו ארבע משימות:

1. לחקור את התנאים המדיניים, הכלכליים והחברתיים של א״י מבחינת השפעתם על הבעיה של הגירת היהודים אל ארץ זו והתיישבותם בה ועל טובת היושבים בה.

2. לחקור את מצב היהודים באותן ארצות אירופה שבתוכן נפלו קורבן לרדיפה הנאצית והפאשיסטית, וגם את האמצעים המעשיים שננקטו, או תכננו, בארצות ההן כדי שהיהודים יוכלו לשבת בהן ללא הפליה או דיכוי. ולאמוד כמה יהודים רוצים, או אנוסים, להגר לארץ ישראל או לארצות אחרות שמחוץ לאירופה.

3. לשמוע את השקפתם של עדים מוסמכים ולהיוועץ עם ערבים ועם יהודים רפרזנטטיבים על בעיות א״י. במידה שבעיות אלו נוגעות בתנאים העומדים לחקירה לפי סעיפים 1, 2 דלעיל, ולהמליץ לפני ממשלת ה״מ וממשלת ארה״ב על טיפול ארעי בבעיות אלו, וכן על דרך לפתרון של קבע.

4. להמליץ לפני ממשלת ה״מ ולפני ממשלת ארה״ב המלצות שעל פיהן יהיה אפשרי להיענות לצרכים דחופים הנובעים מן התנאים הנתונים לחקירה לפי סעיף 2 דלעיל, ע״י פעולות עזרה בארצות אירופה הנוגעות בדבר או ע״י המצאת הקלות להגירה ולהתיישבות בארצות שמחוץ לאירופה״.

באותה הזדמנות אמר בוין, כי במידה שמסקנות הוועדה יתקבלו ללא שמץ ערעור ופה אחד - יקבלן במלואן.

בהמשך אותה ישיבה בפרלמנט נאם השר בוין נאום אנטי-ציוני חריף ביותר. עיקרי נאומו היו:

א) ״כל הבעיה של העדה היהודית לא נתעוררה אלא ע״י רדיפת הנאצים ובתנאים שנבעו מרדיפה זו״.

ב) עניינם של הערבים יש לו תומכים ומגנים רבים, כל העולם המוסלמי, כולל 90 מיליון מוסלמי הודו, עומדים מאחוריו.

ג) אין א״י ארצו של העם היהודי.

ד) כל היהודים, פרט לציונים, אינם רואים בא״י איזשהו ערך מקודש.

בסוף דבריו אמר בוין: "״אצל היהודים קיים חוש חזק של אחריות, חוץ מבחלק קטן של היהודים, והרי לא כל היהודים ציונים הם״. אחרי דבריו של בוין לא נתקיים בפרלמנט שום ויכוח.

כאשר הציע בוין להקים ועדת חקירה הסתמך על שתי הנחות יסוד:

א) י״ב אישים, הרחוקים מן הציונות ומבעיית א״י, לעולם לא יגיעו למסקנת פה אחד שיהיה בה משום ויתור כלשהו לציונות.

ב) רוב הפליטים היהודים אינם רוצים לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל (בעניין זה הוטעה ע״י יועציו).

בהסתמכו על הנחות אלה, קיווה בוין להשיג מספר דברים:

א) מאחר שמחצית הוועדה היא אמריקאית, תהיה ממשלת ארה״ב חייבת לתמוך במסקנות הוועדה, שכאמור לא תהיינה פרו-ציוניות, ודבר זה יבטל את הלחץ האמריקאי.

ב) כל עוד תימשך עבודת הוועדה, יידָחה כל פתרון, והמדיניות של ״הספר הלבן״ תימשך.

ראשי ההסתדרות הציונית, לאחר ששמעו דברי בוין (שהביאו לפריצת גל הפגנות, זעם, ומעשי טרור בארץ), ושהיה להם ניסיון מר מדי עם כל מיני ועדות חקירה, היססו אם בכלל יש טעם בהליכה לוועדה. אך שתי סיבות הכריעו את הכף לטובת הליכה:

א) זו הפעם הראשונה שארצות-הברית משתתפת רשמית בוועדה שדנה בשאלת א״י.

ב) אין לפסוח על שום שלב במאבק.

עבודת הוועדה

בתחילת דצמבר 1945 החלה הוועדה את חקירתה. בתחילה ישבה בלונדון, אח״כ סיירה במחנות העקורים ובשרידי הגטאות (סיור זה היה זעזוע עמוק וקשה לכל חברי הוועדה), אח״כ ישבה בקהיר, ובהמשך מסעה הגיעה לירושלים.

ההוכחה היהודית התרכזה במספר נקודות:

א) הבעיה היהודית של עם תלוש, ללא מולדת וללא שורשים, חסר כל בסיס מדיני וכלכלי, היא בעיה נצחית כמעט, בעיה זו עלתה בכל חריפותה בשואה, אך השואה הייתה רק אחד התמרורים בדרך הייסורים הארוכה של העם היהודי. בעיית היהודים לא החלה עם היטלר ואף לא הסתיימה איתו (טענה זו הינה טענה נגדית לטענת בוין, שבעיית העם היהודי החלה עם היטלר).

ב) ארץ ישראל, שמהווה חלק קטן ביותר משטחי הערבים, יכולה לשמש כפתרון לבעיית העם היהודי. הארץ יכולה לקלוט מאות אלפי יהודים בלי לפגוע במעמדם הכלכלי, האזרחי והתרבותי של התושבים הערבים, ובכלל, לערבים אין מחסור בקרקע - בעיראק, בסוריה, ובעבר-הירדן יש קרקעות לקליטת מיליוני ערבים, ובמידה שינושלו ערבים יהיה זה עשיית עוול קטן לערבים לעומת כיפור על עוול גדול שנעשה לעם היהודי.

ג) זכות זו של העם היהודי על ארץ-ישראל אושרה חגיגית בחוזה מטעם 52עמים.

ד) הישגיהם העצומים של היהודים בתחומי הכלכלה, החברה, התרבות וההתיישבות מאשרים זכות היסטורית זו ובמידה שתינתן ליהודים אפשרות - יימשך פיתוח הארץ גם להבא.

ה) יש בידי היהודים אפשרות לקלוט את כל פליטי אירופה ויותר מזה.

העדים היהודים הראשיים בפני הוועדה היו נשיא ההסתדרות הציונית העולמית ד״ר חיים וייצמן (שדיבר על הצד ההיסטורי של הבעיה), יו״ר הסוכנות דוד בן-גוריון, ראש המחלקה המדינית משה שרתוק (שרת) שדיבר על הצד המדיני),מגזבר הסוכנות אליעזר קפלן (שדיבר על הצד הכלכלי) וראשי הסתדרות ציוני ארה״ב ד״ר אבא הילל סילבר וד״ר עמנואל ניומן.

העדים הערבים העיקרים היו:

א) אלברט חוראני - הוא טען כי כל פתרון לבעיית היהודים בתחומי א״י יביא להתנגשות, ולכן יש לקבל הפתרון הערבי, שבמוקדם או במאוחר יקבלוהו גם היהודים. לדעתו, אין הבדל עקרוני בין חלוקה ובין מדינה עברית בכל שטח א״י. כן טען חוראני כי כל עלייה יהודית בממדים גדולים סופה מדינה עברית, ולכן יילחמו הערבים בכל עלייה עברית.

ב) אחמד שוקיירי - אשר איים כי במידה שהוועדה תחליט על פתרון פרו-יהודי יתנהל בארץ טבח דמים אשר כמוהו לא היה.

ג) ג'מאל חוסייני - אשר איים כי העולם המוסלמי כולו, מהרי האטלס עד הרי הטאורוס, מאוחד סביב מטרה מדינית אחת - למנוע הקמת מדינה יהודית בא״י.

בסוף מרס 1946 סיימה הוועדה לגבות את דבר העדויות ויצאה לז׳נבה כדי לחבר דין וחשבון. בוועדה הסתמנו אותה עת שתי עמדות - העמדה האמריקאית, שתמך בה גם ריצרד קרוסמן הבריטי, אשר הייתה פרו ציונית וייצגה דעתו של הנשיא טרומן, והעמדה הבריטית, האנטי ציונית, אשר ייצגה דעתו של ארנסט בווין. אולם שני הצדדים, הבריטי והאמריקאי, רצו בפתרון של פשרה יותר מכל, כי רק בדו״ח כזה יתמכו כל חברי הוועדה כאחד. האמריקאים רצו בכך כי רק דו״ח אחיד יבטיח מילוי דרישתם: 100 אלף רישיונות עלייה לפליטי אירופה, עניין שהנשיא טרומן תבע בתקיפות. והבריטים היו מעוניינים בדו״ח אחיד כי ראש הממשלה אטלי רצה בכל מחיר לקבל גושפנקה אמריקאית על מדיניותו בא״י גם כדי להראות לעולם כי הוא מסוגל לכונן לאורך כל החזית קו אנגלו-אמריקאי, וגם כדי להסיר את הלחץ האמריקאי המטריד, לחץ שהפריע מאוד.

בסוף אפריל 1946, פורסם דו״ח הוועדה, שכל 12 חבריה סמכו ידיהם עליו, ומאחר שדו״ח אחיד זה ייצג קשת רחבה של דעות, היה מעורפל מאוד בניסוחו וניתן לפירושים רבים ושונים.

דו״ח הוועדה - מסקנות והמלצות

דו״ח הוועדה טיפל בכמה מישורים:

א) מצבם של יהודי אירופה - בשואה שהתחוללה באירופה נרצחו לפחות 5 מיליון יהודים, ונותרו כחצי מיליון פליטים, אשר אינם יכולים להישאר באירופה מכמה סיבות:

א) כל יהודי רואה בכל האוכלוסייה אשר סביבו רוצחים אפשריים של בני משפחתו.

ב) אין הם רואים עצמם באירופה כאוכלוסייה רגילה, אלא כשרידי מחנות נידונים למוות.

ג) היהודים טעמו אצל הנאצים טעם של עבודת פרך ולכן אין הם נוטים במחנות העקורים במקצוע חדש, אלא אם יש בו הכשרה לחיים בא״י.

ד) אין הפליטים יכולים לחזור לבתיהם הקודמים, כי הבתים הרוסים או תפוסים ע״י לא יהודים.

ה) נגע האנטישמיות לא פס עדיין, ולכן לא יכולים היהודים לקבל המגיע להם על פי החוק (לדוגמה - בפולין יש חוק האומר כי כל יהודי שרכושו נפל בידי גוי פולני יקבל רכושו חזרה מהגוי, אך הפעלת חוק זה נחשבת בעיני הסביבה למעשה איבה).

הוועדה אומרת על מצב יהודי אירופה:

״התרשמנו עמוק מן הטרגיות שבמצב השרידים היהודיים שבמחנות, ומן הטרגיות שבחייהם ללא תכלית... אנו מביניים כי אנשים, נשים וילדים אלה יש להם תביעה מוסרית אל העולם הנאור... הם סבורים כי האפשרות הממשית לבנות מחדש אח חייהם המעורערים ולהיות שוב לאנשים נורמליים היא זו המושטת להם מידי יהודי א״י.

בהמלצותיה בשאלת יהודי אירופה ממליצה הוועדה להקצות 100,000 סרטיפיקטים לעקורים (אם אפשר מוטב שימסרו להם עוד ב-1946), ומאחר שלדעתה של הוועדה אי-אפשר ״שא״י לבדה תספק את צורכי ההגירה״, וכן אין הם מציעים ״כי איזו ארץ שהיא תידרש להטיל שינוי מתמיד במדיניות ההגירה שלה״, הרי אין מנוס מהמסקנה כי ״רובם המכריע של הפליטים יוסיף לחיות באירופה״ (אכן קשר הדוק בין המסקנות וההמלצות!).

ב) מעמדה של ארץ-ישראל - הוועדה ממליצה על המשך משטר המנדט בא״י בגלל שתי סיבות:

א) ארץ ישראל היא ״ארץ הקודש לנצרות ולדת היהודית״, ולכן לא היהודים ישלטו עליה, גם לא המוסלמים, אלא הבריטים הנוצרים (וזאת למרות שרק 8% מתושבי הארץ נוצרים).

ב) במידה שהמנדט יְפנה את הארץ, תפרוץ בה מריבה ערבית-יהודית אשר תהפוך את הארץ ל״שדה קטל של מלחמה חדשה״ - ושדה קטל זה יסכן את שלום העולם.

לוועדה היו גם השגות נוספות בקשר לבעיות הארץ:

א) בשטח המדיניות הקרקעית - לדעת הוועדה יש בחוקי הקרקע של ה״ספר הלבן״ משום הפליה נגד היהודים, לכן יש לבטלם. עם זאת, יוצאת הוועדה בהתקפה חריפה על "הקרן הקיימת לישראל", שאומנם יש בה יתרון אחד רציני, כי היא מבטיחה עבודה לעולים היהודים, אך שלושה חסרונות בה:

א) ״דוחקת רגלי הערבים בארץ״.

ב) ״אינה מביאה לידי שיתוף פעולה עם הערבים״.

ג) יש בה משום ניגוד למנדט ״האוסר הפליה גזעית״.

ב) בשטח העלייה - הוועדה ממליצה על חיסול חוקי הגבלת העלייה של ה״ספר הלבן״, היא ממליצה להקל על העלייה היהודית לארץ ותובעת לבטל עֶקרון ה״ספר הלבן״ שהעלייה היהודית תלויה בהסכמת הערבים. קצב העלייה ייקָבע עפ״י חוות דעתו של המינהל המקומי ול״טובתם של תושבי א״י כולם״. עוד קנה מידה לקביעת קצב העלייה הוא מצבה הכלכלי של הארץ. כן קובעת הוועדה כי אין ליהודים זכויות מיוחדות לעלייה, לכל אדם באשר הוא אדם זכות שווה להגר לארץ.

ג) הוועדה קובעת כי על השלטונות לשמור על המקומות הקדושים.

ד) חינוך - בחינוך היהודי העצמאי רווחת לאומנות יתרה, ולכן יש למסור הפיקוח עליו לידי השלטון הבריטי.

ה) פיתוח הארץ - הוועדה רואה בעין יפה תוכניות הפיתוח, אך הן תוכלנה להתממש רק בתנאי שלום גמור.