חיבורים מבית הספר

יום עבודה - כ״ח תשרי ת״ש - 1940

היום יום עבודה במחנה הקיץ של תנועת הנוער. כחבר תנועה זו, שאחד מחשובי ערכיה היא העבודה, יצאתי למפקד חלוקת העבודה, מתוך סיפוק על שניתן לי להגשים עיקרון זה של עבודת כפר, ולו גם ליום אחד. יצאתי מתוך הכרת ערך עצמי, כי הנה אני בונה את הארץ ומרגיל עצמי ללכת בדרך בה בחרתי לי בחיי. מתוך התעמקות פילוסופית על ערך העבודה הגופנית בחיי הפרט ובתחיית העם, חיכיתי לקריאת שמי. אולם אין דומה מחשבה למעשה והרצון להגשמתו רחוקים זה מזה מרחק רב.

כשרק שמעתי, כי נקבעתי לעבודה בדחיסת תירס, העבודה המאוסה והקשה ביותר, דחיסת תירס קצוץ ברגלים במגדל סגור. הנעליים והבגדים מתמלאים בריח התירס, האוויל החמוץ קשה לנשימה וההליכה החדגונית בעיגול מעייפת עד מהרה. לאור המציאות הקשה הזו נמוגו כל מחשבותי הנעלות על עבודה ושכרה. הפחד מקושי זה והרצון לעבודה בכלל התנגשו ביניהם. תכנתי תוכניות להשתמט מעבודה לגמרי, אולם בזה לא נראיתי ישר ועקבי בעיני עצמי. הכזו תהיה שאיפה.

אחר כך נאחזתי ברעיון חדש, שאתחמק מקבוצת עבודה זו ואעבור לקבוצה העובדת בעבודה נוחה יותר וגם שכרה בצדה, בעבודת הכרם. אולם באתי הנה לעבודה ורצוני הוא בעבודה. מה זכותי לדרוש אך את טובתי ונוחיותי? אבל, הרגעתי את עצמי, הלא אני יכול גם לעבוד במקום נוח. מדוע דווקא אלך לעבודה מאוסה זו? מה זכותי לשאול מדוע דווקא אני? בשעה שגם אחרים יכולים לאמר ככה והעבודה הקשה גם היא צריכה להיעשות? וכאן ניצחה המחשבה את הקושי. בבואי למקום העבודה עוד הייתי גא על הכניעי את יצרי ולא הרגשתי בקושי העבודה, אולם לאט לאט החילותי להרגיש באוויר החם הקשה לנשימה ובליח המרטיב את הנעליים והבגדים עד לעצמות ממש. רגלי החלו ללכת בכבדות. מרוב ייאוש החלטתי לברוח מכאן ויהי מה. מה רצון ומה לי שאיפה. ועל ההרגל אני מוותר. עוד יהיה סיפק בידי. אולם להתרגל אי אפשר בבת אחת ואל לי להיות נחשל בכניסתי לעבודה אחר כך. כאדם שלא טעם טעם עבודה מימיו ולוותר על שאיפה זו לא אוותר. אם כן אעשה - מה ביני לבין בהמה, שאינה חושבת, ובפעם השנייה יתגבר ההיגיון על הרגש.

ואחר עבודה של חצי יום יצאנו לאכול ולמנוחה, לאחר שהרגשתי את ההבדל בין האוויר החמוץ במגדל לבין האוויר הצח בחוץ, ובנועם העבודה החופשי בשמש הלוהטת, ניצחני הרצון לנוחיות והנאת עצמי ונכנעה המחשבה. לא שבתי לעבודה זו באותו היום.