המשא-ומתן באמצעו של גשר

המאורעות בבודאפשט רדפו זה את זה. מדי יום נשתנה מצב המלחמה, מרי יום ביומו צצו סכנות חדשות. מבחינה היסטורית נחתך גורלם של הגרמנים, אבל המנגנון השוקע של הפאשיזם הגרמני, שהוכרח לספוג כמעט ללא התגוננות את מהלומותיהן הקטלניות של בעלות-הברית בכל החזיתות ובארץ מולדתו, עדיין היה חזק כל-צורכו בשביל לקבור תחתיו, תוך כדי אובדנו, את שארית עמנו. משחלפה תדהמת ה-20 ביולי, חידש אייכמאן לחצו על הממשלה ההונגרית, כדי שתניח לו להתחיל בגירושים מן הבירה. בבראטיסלאבה עלה בידו, לאחר פרוץ מרד הפרטיזאנים, להביא לידי גמר את השמדת היהודים.

במצב זה היה במשא-ומתן בין הס.ס. ובין שליחי הארגונים היהודיים העולמיים משום תקוות-מה. הדבר נראה כחסר-שחר, ואף על פי כן, גם במצבם הנואש בחזיתות, הוציאו הגרמנים את מרצם ואמצעיהם, ובלבד להביא לידי גמר את מלחמתם ביהודים. עוד יותר חסרת-שחר נראתה העובדה, שהגרמנים היו מוכנים לנהל משא-ומתן מסובך, כדי לבצע עסק קטן ולמכור את שארית היהודים. אבל העוקב אחרי מעשי הגרמנים בעת ההיא, החוקר כיום את מנהיגי הס.ס. על הפרשה ההיא, והבודק את המסמכים, אינו מוצא אלא פירוש אחד. כל ניתוח, ויהא הקפדני ביותר, מעלה מסקנה אחת: הם היו מוכנים - נכון יותר: הימלר היה מוכן - למכור את היהודים, ובמחיר לא רב ביותר. בעלות-הברית יכלו לקנותם. מבחינה צבאית לא היה שום ערך למחיר. הוא לא היה עשוי להאריך את ימיה של מכונת-המלחמה הגרמנית אפילו כדי שעה אחת.

אולם אם למנהיגי הדמוקראטיה המערבית היו אז דאגות אחרות ודעתם לא הייתה פנויה להצלת חייהם של אחרוני היהודים, הרי אין כוחו של נימוק זה יפה לגבי מנהיגי העם היהודי. לא היה תפקיד דחוף מזה. איש לא יכול להצביע על דרך אחרת פרט למשא-ומתן עם הרוצחים, כדי להשפיע עליהם, שיוציאו את טרפם מידם. אף על פי כן ארכו הדברים למעלת משלושה חודשים עד שנפגשו הנושאים-והנותנים לראשונה. ב-19 במאי בא בראנד לאיסטנבול. ב-21 באוגוסט נפגש על גשר הריין שבסאנקט מארגאראֶטאֶן סאלי מייאר עם השטאנדארטנפירר בכר, בא-כוחו של הימלר, הרייכספירר של הס.ס.

ארגון הפגישה כשלעצמו היה בו מהאופייני. משך חודשים נתקיימו התייעצויות על עריכת הפגישה הזאת, ואפשר היה להתכונן לה. מותר היה לצפות, שבעניין הנוגע במישרים לחייהם של מאות אלפים, תעיין הסוכנות היהודית בקפדנות בכל צדי המשא-ומתן ותיתן לבא-כוחה הוראות מפורטות ביותר. ומה היו פני הדברים למעשה?

קאסטנר הודיע לבכר, שהכל מוכן לחתימת הסכם. אבל כשעמד בכר לצאת לשווייץ, כדי לפגוש את סאלי מייאר, לא דאג הצד היהודי לסידור אשרת כניסה בשבילו. שני השליחים, סאלי מייאר וקורט בכר, נאלצו להיפגש באמצעו של גשר. בכר ביקש לנהל את השיחות בצריף-המכס השווייצי, אבל השווייצים לא הרשו לו לעבור את קו הגבול. אז הזמין בכר את סאלי מייאר לבוא אל בית-המכס הגרמני. סאלי מייאר סירב. שני הצדדים נאלצו לשאת ולתת במעומד.

בכר הודיע מייד, שהימלר, הרייכספירר של הס.ס., הטיל עליו לנסח הסכם על יסוד הדרישות, שהועברו בידי יואל בראנד.

לתדהמתו העצומה של בכר, הכריז סאלי מייאר, שאין הוא יודע ולא-כלום על הצעותיו של יואל בראנד; הוא, סאלי מייאר, בא לפגישה זו ליד הגבול לא כבא-כוחו של ה״ג׳וינט״, אלא כנשיאו של ארגון עזרה יהודי-שווייצי; האין מקום למשא-ומתן על תשלום בכסף? אבל קודם-כל שומה על הגרמנים לחדול מן ההרעלות המתועבות של בני-אדם בגאזים.

בכר הבטיח להשתדל אצל הימלר, שיפסיק את ההרעלות בגאזים, אבל ביקש לדעת, אלו סחורות יש ביכולתו של סאלי מייאר לספק. בכר סירב לקבל כסף, שהציע לו מייאר. מייאר הודיע, שאין הוא מיופה-כוח להציע סחורות, ועליו לפנות למוסדות המוסמכים. בכר נתן ארכה של שבוע להסדר הדברים. אחרי כן הטיח בכר טענות קשות ביותר בפני קאסטנר על שלא הכין כראוי את הפגישה הזאת, ובמקום הצעות של ממש השמיע סאלי מייאר באוזניו נאומים הומאניטאריים.

באותו שבוע התרחשו מאורעות גדולים. רומניה נכנעה. עור קודם לכן שלחה הממשלה ההונגארית איגרת לגרמנים בדרישה להוציא את ה״יודנקומאנדו״. ב-25 באוגוסט הזמין ויסליצני בטלפון את קאסטנר לבוא אליו והודיע לו שמַטה ה״יודנקומאנדו״ הלך... וידו של קאסטנר על העליונה.

הימלר ביקש להתחשב עם פנייתה של הממשלה ההונגארית, כדי שלא להסתכן בשעת-חירום זו בפרישתה של הונגאריה מן הציר. הוא נתן צו להוציא מבודאפשט את ה״יודנקומאנדו״, אבל השאיר בה את הגסטאפו. נוכח התמוטה המתקרבת היה ויסליצני מעוניין עכשיו להוכיח את נכונותו לעזור ליהודים. הוא ביקש מקאסטנר למסור לו כתובות של אנשי-קשר יהודים, שאיתם יוכל לדון במקום ייעודו החדש על המשכת תכסיסי ההשהייה בשאלת היהודים.

ה״יודנקומאנדו״ פינה את משרדיו בשוואבנברג, ואילו אייכמאן יצא לאחד הכפרים, וחיכה עד שתגיע שעתו. מאחורי הקלעים כבר השתדל ווזנמייאר להפיל את ממשלת הורטי ולהעלות לשלטון את סאלאשי, נציגם של אנשי צלב-החץ.

הידיעה על צאת ה״יודנקומאנדו״ פשטה במהירות הבזק בקרב יהודי הבירה וכולם נשמו לרווחה.