שליח בא מאמריקה

ב-29 באוקטובר באו קאסטנר וביליץ אל סאלי מייאר בסט. גאלן. ב-2 בנובמבר בא בכר והודיע לקאסטנר, ש״הגלגלים מסתובבים״: הימלר הוציא פקודה לאפשר יציאתה של קבוצת ברגן-בלזן. סאלי מייאר לא היה איש מתאים למשא-ומתן. מהיותו רחוק מהוויות העולם, הרגיז את השליחים הגרמנים בהכרזותיו ההומאניטאריות, שלא נעמו לאוזניהם. העניינים לא התקדמו, עד שהופיע איש בעל מנטאליות אחרת - האמריקני רוֹסוול מאק-קלאֶלאנד, בא-כוחו של ״ועד פליטי המלחמה״, שהוקם על ידי רוזבלט.

מאק-קלאֶלאנד היה דיפלומט צעיר ופיקח, בעל השכלה גבוהה, קווייקר והומאניסט, אלא שידע לטפל בעניינים בצורה מעשית. הוא לא שם לו למטרה להטיף מוסר לנציגיו של משטר הרצח, אלא ביקש לעשות משהו לשיפור גורלו של העם האומלל, שלו הייתה נתונה אהדתו. וכך הצהיר באוזני בכר:

״לא באתי למתוח ביקורת על המשטר, שהעלה את הרצח הקר לדרגת עיקר ממלכתי. רצוני לעזור. הריני מוכן להסכים, שלצורך זה יופקדו 20 מיליון פראנקים בשווייץ. ה״ג׳וינט״ ימציא את הכסף. לך דרושות סחורות, אבל אין אתה יכול לדרוש, שהג׳וינט יספק לך את הסחורות האלה. על הרייך הגרמני עצמו לקנות את הסחורות. אני שומר לעצמי את הזכות לבדוק את הקניות האלה ואת תגמולי הצד הגרמני. אשר לרישיון היצוא, הרי זה עניינה של הממשלה השווייצית. בתנאים מסוימים הייתי מוכן להשתדל בנדון זה אצל הבונדסראט״.

עכשיו הגיע תורה של התמורה הגרמנית. קודם לכן הציגו שליחי הוועדה וה״ג׳וינט״ תריסר דרישות. מאק-קלאֶלאנד סילק את הדרישות האלה הצדה במחי-יד אחד, והציג לגרמנים דרישה אחת בלבד - לשמור על חיי אדם, להגן על כל האזרחים בלי הבדל גזע ודת.

קאסטנר מספר, שהופעתו של האמריקני עשתה רושם עמוק ביותר על בכר. ודאי ראה לראשונה את בא-כוחו של סוג אנושי, שבו נתמזגו החופש וכושר המעשה. בכר הצהיר, שיעביר את דרישותיו של מאק-קלאלאנד אל הרייכספירר של הס.ס., ובטוח הוא כי יזכו לעיון. הוא ציווה על מלווהו קטליץ להישאר בשווייץ כדי להתחיל בקניית הסחורות.

כשהראה סאלי מייאר לבכר מברק מקוֹרדל הול, שר-החוץ של ארצות-הברית, המתיר ל״ג׳וינט״ להעביר חמישה מיליונים דולאר למטרות אלה, היה בכר מאושר למעלה-ראש. עתה יכול לשגר לרייכספירר שלו הודעה על ההצלחה, אשר לה ציפה זמן רב כל-כך. במברקו הטעים, שבא במגע אישי עם ״בא-כוחו המיוחד של רוזבלט״.