ונרד מצרַימה

איש לא השגיח בנו. לאחר רגעים מספר בא הקצין שלי. ברי היה לי, שלא הרגיש במה שקרה, על-כל-פנים לא ניכר בו כלום; אבל כמה חודשים לאחר מכן שאל אותי הקצין הזה בבית-הסוהר בקאהיר, מי הוא האיש שפניתי אליו בחיפה.

בבוקר הגענו לקאהיר. איש לא חיכה לנו. לקחנו כרכרה ונסענו העירה. נעצרנו לפני בית קטן. מלווי ירד והניחני לחכות למעלה משעה. כבר ביקשתי להסתלק והנה הוא שב. פניו שונו בתכלית. היה לי רושם, שהוא נמנע מלהביט בעיני. ללא דיבורים נתיישב והשמיע כמה מילים באוזני העגלון. יצאנו מן העיר. הכרכרה נעצרה לפני בניין הדומה לטירה. לא נראו זקיפים ולא נראה כל איש בכלל. משנפתח שער הברזל, ראיתי בחצר כמה עשרות אנשים מזוינים. אלה היו חיילים חבָּשים ובידיהם רובים מכודנים.

סמל אנגלי קיבל את פנינו ושאל לשמי.

״יואל בראנד״.

״כאן בדרכון כתוב משהו אחר״.

״הדרכון מזויף הוא. אין אני גרמני ומעולם לא נקראתי אויגן באנד״.

הוא לא שם לב לטענתי והעתיק את הפרטים האישיים מתוך הדרכון. אחר הגיש לי את הגיליון לחתימה. סירבתי.

כאן, בשטח בעלות-הברית, לא אחתום על שום זיופים. שמי הנכון הוא יואל בראנד. אין לי כל יסוד להוסיף ולהעלימו״.

״הרי אין אני יכול להכניס לפרוטוקול, אלא את השם שבתעודתך״.

״עשה כרצונך. אני אחתום רק בשמי הנכון״.

עשינו פשרה. הוא לא שינה את השם שבפרוטוקול, ואילו אני חתמתי בשמי האמיתי. את הסברת הסתירה הזאת הנחתי בידי האדמיניסטראציה האנגלית.

רב-טוראי נעים-הליכות הביאני אל תאי. בעצם היה זה חדר גדול ומסודר בנוחות מרובה. הוא הניח את הדלת פתוחה, אבל נשאר תמיד בקרבת מקום. כל אימת שהיה עובר מישהו מבחוץ, היה סוגר זמנית את הדלת. רק אז נתברר לי שאני אסור, והחלטתי למחות על כך מטעמים פורמאליים. לשומרִי היו כנראה הוראות משלו.

״איך תוכל לטעון, אדוני, שכלוא אתה. האם אלה הם פני בית-סוהר? הובאת הנה לימים אחדים פשוט לטובתך אתה. אני עצמי איני יודע למה, אבל התאזר בסבלנות. הכל יובהר, ואז תוכל ללכת לכל מקום שאתה רוצה. הרי מלחמה עכשיו״.

נהגו בי כשם שנוהגים באישיות חשובה. האוכל היה מצוין. משרת ערבי היה עורך את השולחן בקפדנות מרובה ושואל איזה יין אני רוצה לשתות. תמיד הגיש מאכלים מובחרים, שהיו רבים מדי בשבילי. כל היום עמדה בחדרי קערה מלאה פירות רעננים. פעמיים ביום שטפו המשרתים את הרצפה, כדי לצנן את האוויר. איש לא נכנס אל חדרי בלי לדפוק עליה תחילה ובלי לחכות לתשובתי. ספרים הועמדו לרשותי, ומזוודותי הושארו אצלי ללא בדיקה. רק את מעילי וכובעי השארתי במסדרון, ופרט קטן זה הביא לידי מגע עם ידיד ישן.