יום א', 10/3/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום א', 10/3/1957

 

 

יום א',  10/3/1957

 

בבוקר נסעתי עם רות ושמעיה [סמילן] ונוני בנם מהאג לאמסטרדם. הפעם ראיתי לאור היום נוף שקט ורך זה, אשר בבואי עברתי בו בחשכה.

בבואנו לאמסטרדם נסענו ישיר לבית הכנסת הפורטוגזי העתיק העומד עתה בשיקומו - בתקציב השיקום של מיליון גולדן משתתפות המדינה, הנהלת המחוז והעירייה, ורק 20% חלים על הקהילה היהודית. בית הכנסת רם ורחב ואיננו עושה רושם של ריכוז קדוּשה. קיבל פנינו ד"ר [אהרון] פֶּירֶירַה הזקן, רופא ותיק, אחיו של [סלומון רודריגס-פירירה] רב הקהילה. הוּראינו כלי קודש יקרי ערך הטמונים בקופת ברזל והוכנסנו לספרייה החשובה, אבל עקב פעולות השיקום לא יכולנו לראות את כתבי היד העתיקים, זולת תירשומת בפנקס הקהילה כי ביום פלוני הוכרז חרם על אחד ששמו ברוך בנדיקט שפינוזה.

לארוחת צהריים אצל ראש ההסת' הציונית [יצחק] דה-פריז. הוא אשכנזי והיא ספרדייה גזעית ביותר ושניהם נשואים בפעם השנייה ויש ילדים שלו ושלה ושל שניהם. בן שלה תושב ישראל, אבל חזר לגמור לימודיו ועומד לשוב, הוא ואשתו, שניהם יפים ואצילי פנים.

אחר הצהריים הסתדרתי במלון: שני חדרים מפוארים, לגמרי לא כמו בהאג. כאן אני על חשבון ההסת' הציונית ואין כאן ועידה ויש חדרים למכביר.

נעניתי לרותי [סמילן (שפירא)] המשרתת גם מפה את "קול ישראל" והקלטתי שידור קצר - הערכת אווירת הידידות שמצאתי כאן וחשיבות טיפוח הקשרים בינינו לבין הולנד.

בו במלון נערכה מסיבת "קוקטייל" מטעם "המילווה": כשישים איש ואישה מסולתה ושמנה של קהילת אמסטרדם. דיברתי כמחצית השעה אנגלית ודחסתי הרבה - בעיקר בעיית מימון הבניין לשם הרחבת הייצור וביסוס קליטת העלייה, על רקע הסבך המדיני.

במסיבה זו הוצג לפני הלא-יהודי היחיד שהיה בה - סופר-היסטוריון, אשתו יהודייה הונגרית. אמר: אני עובד עכשיו בחיבור ספר על אחד המדינאים הגדולים של הולנד במאה שעברה. ועלה בדעתי להשוותו אליך. גם הוא בזמנו, כמוך עכשיו, לא הובן על ידי בני דורו, ורק אחרי מותו הבין העם כי הוא צדק ומילא אחר צוואתו, אשר בחייו סירב לקיימה. גורל זה צפוי גם לך. עתידה ישראל להבין כי דרכך, דרך השלום והחתירה ליישור ההדורים, היא הנכונה. אני עוקב אחריך מרחוק כל השנים האלה ויודע את מדיניותך.

כלו כוחותי וביקשתי רחמים כי יותן לי לשכב על גבי כרבע שעה. כך עשיתי, מבלי לעצום עין. למטה חיכו לי מספר ידידים וכשירדתי יצאנו לטיול בעיר ובסביבותיה. היו כאן דה-פריזים, הקונסול [ראובן] גינתון ורחל רעייתו - אגב, הכל משבחים את הקונסול הזה - ועוד זוג אחד. משיצאנו אל מחוץ לעיר נוכחתי לדעת מהו יופיו של נוף הולנד ומקור ההשראה לצייריה. אלה הם האילנות ותעלות המים, שכן פני הארץ עצמם שטוחים, הארץ כולה מישור אחד, ללא גבע ובקעה כלשהם. אכלנו ארוחת ערב במסעדה "חשובה" ונהניתי מאוד ממנת השפע של הסלמון המעושן.

שוב חזרנו לאותו מלון, בו נערכה פגישתי עם הצמרת הציונית לזרמיה, כחמישים איש, בתוכם נשים ספורות. הצעתי כי יציגו לי שאלות וכן עשו. עניתי במפורט ובמלוא גילוי הלב. ירדתי לעומקן של בעיות, גוללתי את כל יריעות השיקולים, הסברתי את כל פיתולי הלבטים, לא כיחדתי שום תורפה וסכנה, נהגתי בהם באמון גמור, בכובד ראש ובכל החשיבות - וכבשתי את ליבם. לא היה גבול להערכתם ולהכרת טובתם. לבסוף הבינו מדוע סירבתי להופיע באסיפה פומבית יהודית ונענו לי כי צדקתי. אבל הסברה זו, אמרו, לא שמעו מעודם. השיחה ארכה שלוש שעות ועייפתי מאוד מאוד.

 

העתקת קישור