שבת,  2/3/1957

 

השעון העירני רצוץ מהמאמץ של אמש - שלוש שעות דיבור מתוח, ובעמידה. אך לא עת תנומות הייתה כי דרכי אצה לי להגיע ל"בית ברל" למועד הנכון. יצאנו ב-8 והגענו ב-9.30.

נתאסף קהל רב מכרגיל, כמעט כולו צעירים. המאמץ הבהול לגייס קצת קשישים החטיא. איש מהם לא בא. גם פנחס לבון לא הופיע. הייתה פתיחה חשובה של נתן רוטנשטרייך, אך אקדמית מאוד וארוכה מדי. ברוך אזניה הבריק אך לא מיצה. אורי ידין הנחיל לכל אכזבה גמורה - נביבות של תוכן ודלות של ביטוי. הוויכוח לא היה זָרִים - היו בו כמה תרומות חשובות אך לא חסרו דברים שטחיים ונעדרי כל השראה. בכל זאת נסתכם משהו והוחלט להקדיש לנושא זה - "האינטליגנציה וציבור הפועלים" - עוד שבת אחת. כל הנרשמים באו לידי רשות דיבור, כ-18 בסה"כ, בהם כמה עורכי דין ומהנדסים וכלכלנים צעירים, רובם פנים חדשות. ישבנו מ-10 עד אחת ומשתיים עד חמש. באותו זמן התנהל ב"בית ברל" כינוס מפלגתי של עולי פרס ונדרשתי לסור אליהם לשעה קלה ולהשמיע ברכה קצרה. גיורא בא והשתתף בשני המעמדים. בחוג העיון אמר דברים מקוריים ובעלי משקל. בהפסקת הצהריים סיפר לי על החמרה חדשה של המצב בניו-יורק. [נציג ארה"ב באו"ם] קבוט לוג' נאם בעצרת שלא כהבטחות דאלס לאנשינו - הסתמך על המרשילד, קיבל עמדתו לגבי עזה, זאת אומרת פתח פתח לשיבת המצרים. רק ביחס למְצָרים סיפק אותנו במידת מה. על כל פנים סכנת פירוק הקואליציה החמירה וניתן נשק בידי "חרות" ואחה"ע לטעון כי אנו הולכים שולל אחרי הבטחות שווא. לעומת זה מנוי וגמור עם "הזקן" לגמור. אתמול קרא את גיורא להודיע לו כי העניין נחרץ - גולדה תודיע בעצרת כי אנו מְפַנים. מה שהכריע את הכף - הצטרפות צרפת לארה"ב. היוזמה הצרפתית היא שהפשירה את הקיפאון על ידי הצעת [גי] מולה לסדר את העניין לא על ידי החלטות העצרת, שאין להשיג רוב למענן, אלא על ידי הצהרות בעצרת. אלא דווקא משום זה נתחייבה צרפת על המוצא ואם נדחֶנוּ חזקה על צרפת כי לא תספק לנו נשק עוד. לדעת ב"ג - אולי מוטב לומר: לדברי ב"ג - זהו השיקול המכריע. נוכח התקרבות מהירה ונחרצת זו של סיום המערכה על ידי צעד שיעשה בהכרח רושם של כניעה סחט גיורא מב"ג הסכמה לכינוס "המרכז" בטרם תקבל הממשלה החלטה סופית. הווה אומר, "המרכז" יתכנס הערב בירושלים.

אני צובר מחדש עייפות. יום זה מחץ אותי עד דכא - הנסיעה אתמול, וההרצאה, והלילה הקצוץ, והנסיעה הבוקר וישיבת-ראש יום שלם ללא הפוגה למנוחה ומייד נסיעה לת"א וכעבור שעה קלה יציאה לירושלים. נסענו במכוניתה של צפורה, יחד עם דודיק ומירה. צפורה ודודיק התחלפו בנהיגה. בירושלים ניגשתי מייד לישיבת "המרכז" בבית החלוצות ו"הגנבתי" לאולם את דודיק. הייתה אווירה דחוסה. נודע לי כי יש "מורדים" [בהחלטה לפנות את סיני ו"הרצועה"]. ביניהם שמואל [אבי משה] דיין (לא ייפלא!) ואריה בהיר (מאוד מפתיע!). ב"ג הירצה בניחוּת גמורה, כאילו ללא כל מתח וחרדה. הייתה אפילו התלוצצות שצרמה מאוד נוכח חומר המצב והסיכונים הכרוכים בו. הסביר מדוע הכרחית ההתפשרות עם המצב שנוצר וההסתפקות בהצהרות ובהבטחות, שחיובן סתום, אשר ניתן להשיגן. העמיד את הבניין כולו על חודה של בעיית אספקת הנשק מצרפת, כגורם קובע גורל ביטחוננו. לא השתכנעתי מכנותו של טיעון זה אלא התרשמתי כי ב"ג הגיע למסקנה על הכרחיות חיסול הסכסוך עם ארה"ב ואו"ם מתוך שיקולים מדיניים וכלכליים כלליים, אלא הוא סבור כי כוחו להסביר ולהצדיק את "הכניעה" יהיה יותר יפה אם יופיע כדואג בראש וראשונה לביטחון ומחייב את "הכניעה" לא תוך הקרבת עניינים ביטחוניים (פינוי עזה!) אלא דווקא לשמם. בישיבה שרר דיכאון ועם זה הייתה הרגשה מגובשת כי הגענו לקצה יכולת המאבק ויותר לא נוכל להחזיק בו מעמד. החלו שאלות, מהן שאלות חכם ומהן שאלות תם. עמיאסף הציע שאלה פשוטה ונכונה: ואם ייכנס חיל או"ם לעזה ואז יתחילו תעלולי הפידאיין - מה נעשה? הן לא נוכל "להגיב" כלפי חיל או"ם? תשובה לא הייתה - רק אישור ההיגיון שבשאלה.

  

 [במקום זה חלה הפסקה בכתיבת היומן - להלן מובאים רישומים לא מתוארכים שנמצאו בפנקס ראשי-הפרקים של היומן ונרשמו ככל הנראה בתקופה זו, וכן מבחר ראשי-הפרקים המתוארכים שלא עובדו:]

 

לארה"ב [רעיון לנאום מגבית:]

יכול שיהודים דורשים [לעלות לישראל] ואין לנו צורך, יכול שיש לנו צורך והיהודים אינם, יכול ששניהם ואין אפשרויות, יכול שיש שלושתם ואין יכולת

 

 [רשימת חידושי מילים של מ"ש:] שימוּרה (reserve), רָוִויחַ (רנטבילי), מִגְזָר (סקטור), חָסוּי (sheltered), התרודדות, שימוט (elimination), ליגוּז או זילוּג (bifurcation). אניכות, זליתוּת, חיתוּר, תקביל, שוֹלְלָנוּת, עָליב, שכפל, סָכוּי (prospective).

 

[מחשבות על "פרשת גבעת חיים" (לקראת ההתבטאות בוועדת החוץ והביטחון של מפא"י?)] - עד שהגיעו הדברים לידי סילוף עובדתי של הפרשה שלי בהיסטוריה של ישראל, הולנד ואיטליה, הרכש בימי מ"ש כשה"ח 3 תמורות [שהוליכו לרכש המוגבר מצרפת] –

1) צרפת השתחררה מארה"ב,

2) צרפת החליטה להתעלם מארה"ב,

3) בינתיים התרכזו בידינו "מיסטרים".

לכל אלה הייתה ממש אותה שייכות לחילופי משמרות במשרד החוץ כמו לגילוי נפט בחלץ, לא שזה לא חשוב, אהיה אחרון לזלזל במשקל הנודע לתמורה זו, אבל שייכות אָיִן.

 

לכנסת.

ההסברה הישראלית נחלה בחודשים אלה של משבר ומסה הישגים הראויים לתהילה, בראש וראשונה בארה"ב.