יום ד', 27/2/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ד', 27/2/1957

 

 

יום ד',  27/2/1957

 

הממשלה ישבה אתמול פעמיים – שעות על שעות und sassen Fuhrer die und berieten [והמנהיגים ישבו וטיכסו עצה, בגרמנית] כמו שכתב פעם אדוארד ברנשטיין [מנהיג סוציאליסטי גרמני] על מהפכת 1919. נראה שהעניינים בניו-יורק-וושינגטון נכנסו שוב למבוי סתום, על כל פנים לגבי עזה. ביחס למצרים כאילו מסתמנת הבנה הדדית, בעיקר על יסוד הודיית ארה"ב בזכותנו לפעול מלחמתית להגנת השיט לאילת. לא כן ברצועה. כאן היפנה דאלס את אבא להמרשילד ואילו זה לא זז מעמדתו "המשפטנית הצרה" לגבי זכויות מצרים. "כל העולם" מחתה גחלים על ראשו של המזכ"ל משום נוקשותו האשמאית אבל היה כדאי להזמין כל אחד מהמחַתים להיות מזכ"ל ולבחון עצמו אם יהא מוכן לסטות מהבסיס המשפטי המוצק ולהפליג למרחבים ההיוליים של שרירות מדינית. מה יהיה אז גורלו של הפקיד הבינלאומי מספר אחד? ואיזה סיכוי יש לו בכלל להחזיק מעמד כמזכ"ל אם יקומם נגדו ללא תקנה את הגוש הסובייטי-אפרואסייני-ערבי?

במצב זה מפגינה ממשלת ישראל פשרנות גמישה למופת. היא "מוכנה" מצידה להפריד בין הדבקים - זאת אומרת לקבוע פיתרון לאילת לחוד ולהניח את בעיית עזה לשלב יותר מאוחר. זהו, כמובן, ויתור מרחיק לכת מצידנו! איני זוכר אם כבר ציינתי כי ב"ג נאחז בהצעה שהפליט פעם [לסטר] פירסון והציע עכשיו כאילו יזוּמוֹת מצידו כי או"ם ישגר אלינו ועדה לשאת ולתת איתנו על עתיד הרצועה. ממשלת ארה"ב לעת עתה אינה מתרשמת מרוח הוותרנות שתקפה את ישראל והיא עומדת על הסדר משולב לשתי הבעיות בעת ובעונה אחת. הרי ששוב אנו מול משבר ואין לראות מוצא קל מן המצר.

רוב היום עסקתי ב"ספרות" שלי. התחלתי להגיה מחדש את "אורות שכבו", הפעם כבר לאחר העימוד. מסרתי ל"דבר" פרק חדש של קטעי היומן [מן המסע באסיה] לפרסום השבוע. הוצאתי מהיומן סידרה של קטעים לשבוע הבא ומסרתי לפוריה להעתקה. היגהתי גם את תרגום היינה, לאחר שסודר סוף סוף במנוקד בשביל "מולד".

ביקרתי בפעם הראשונה במשרדי "עם עובד" - עדיין לא כמי שעתיד להיות "אלוף" המוסד, אלא בסמכותי כ"מחבר", לקבוע את צורת כריכתו ועטיפתו של "אורות שכבו". דוגמת העטיפה שהכינו [הגרפיקאים] אנשי "רולי" ישרה מאוד בעיני, אך היצעתי לאמן כמה שיפורים שנתקבלו על דעתו.

נפגשתי עם רנה ברמן מלונדון בבית אחיה וקיבלתי דוח נלהב על [הנכד] יורם – פיקחותו, השכלתו, גינוניו וטוב לבו.

בשעה מאוחרת שוב הייתי אצל פוריה ומסרתי לה עוד פרק מהיומן, עלי לצבור עודף לפירסום שבועי ב"דבר" בימי היעדרי בחו"ל בין 5 ו-18 במרס.

 

העתקת קישור