יום א',  24/2/1957

 

הכותרת הראשית ב"הארץ" אופיינית מאוד להלך הרוח בארץ: "יש יסוד לתקווה כי ארה"ב תסכים להמשך המו"מ". כמה פירכוסי נפש בתוחלת למוצא מן המְצַר ואיזה פחד מהסכנות הצפויות אם חלילה תיכזב תוחלת זו, מבוטאים ומרומזים באותה כותרת.

דובר משה"ח מוקיע המשך פעולות הפידאיין מעבר לקו המוחזק בידי כבי"ל - להוכיח כי אין בקיומו של כוח זה שום ערובה לביטחון ישראל ולהרשיע שוב את מצרים. הדובר מונה שורת ההתפרעויות והפגיעות של הימים האחרונים. ודאי שאנו צודקים בריבנו עם מצרים, אך בינתיים אנו מודים כי ניצחוננו האדיר במסע סיני לא עקר כלל את הנגע. לעומת זה רדיו קהיר מכריז, לפי "ג"פ", כי ישראל עושה פרסום למעשים אלה כדי להצדיק תביעה לערובות, אך המעשים יימשכו גם אם כל אומות העולם תערובנה לביטחון ישראל. הוא מוסיף כי כל הודעה של דובר ישראל בדבר פעולות הפידאיין אינה אלא תעמולה ופרסומת לטובתם. אני שואל עצמי בימים אלה אם אין המיעוט היחסי של מעשי הטירור מעיד על ריסון שנוהגים הערבים כלפי עצמם בימי העצרת ואם לא תבוא גאות של גל הטירור מייד לאחר סיומה.

יצחק עבאדי בא לבקש השתתפותי בוועד להוצאת מיבחר כתביו של איתמר בן אב"י. הסכמתי - אם כי ההרכב כולו מאוד לא לפי רוחי, וזה בטבע הדברים במקרה זה.

אנשי "בונדס" בירושלים באו לשדלני כי אסכים להופיע באסיפות למען "המילווה" באמסטרדם ובפריס. אשר לראשונה דחיתי ואילו לשנייה הסכמתי לאחר שהוברר כי מדובר במסיבות-טרקלין סגורות, מצומצמות במספר המוזמנים, ונעדרות פרסום כלשהו. ממשלת צרפת הרחיבה את הרישיון [להוצאת כספי "המילווה" לישראל] ממיליון אחד לשלושה מיליונים דולר, תוקפו של הרישיון הוגבל עד אוקטובר, המצב הוא של עת לעשות, הממון דרוש כאוויר לנשימה, אשכול עצמו דיבר כבר על לבי ברטט, ולא ראיתי מנוס מלהיענות.

ארוחת צהריים אכלתי לבדי בבית, לאחר שחיממתי שיירי מטעמים שהכינה צפורה. היה זה סעיף בתוכנית ההתאמנות לחיי בדידות.

סוף סוף מצאתי פותח בשם "האינטליגנציה" ליום העיון ב"בית ברל" בשבת הבאה. לפי עצת נתן רוטנשטרייך פניתי אל אורי ידין ממשרד המשפטים והסכים.

ב"מעריב", לאחר הפוגה ארוכה, שוב הנני משמש נושא לשתי הרשימות. בעמוד הראשון "מישבצת" על ביקורו המיסתורי של אבן בבית מישהו בירושלים בשתיים אחר חצות. התעלומה נחקרה ונתגלה כי היה זה ביקור אצל מ"ש בביתו - למרות עייפותו המופלגת לא ויתר אבן על פגישה זו. ובעמוד השלישי מוקדש לי פריט ראשון בצרור רשימות תחת כותרת כללית "אי-הזדהות". הכותרת שזכיתי בה היא "הוד מעלתה - המפלגה". הכתב מציין כי נעדרתי מישיבת ועדת החוץ של מפא"י, כי אין אני פוצה פי בכנסת, כי ניסו חברים לשדלני להשמיע קולי אך אני מעדיף את השתיקה, כי ההתפרצות של ב"ג בגבעת חיים "הוסיפה שמן על המדורה" וכי בתשובה לטענות "מקורבים" שלי התרסתי: "ידוע כי אינני מזדהה עם קו מסוים, לשם מה איפוא עלי לדבר?" ועוד מסופר כי היגבלתי פעולותי בתחום ההרצאות על מסעי באסיה, כי יומיים בשבוע אני יושב בחדרי במרכז מפא"י, כי אני עוסק בענייני הסברה, עיתונות ו"בית ברל" ובין השאר מארגן חוגי הסברה. הסיום: "יש לו כנראה הרבה להסביר - אך הסבר מסוים הוא מעדיף לשמור לעצמו". ברשימה משובצת תמונת-רישום שלי, לגמרי לא רעה. הרוח הכללית אוהדת והרושם הציבורי עשוי להיות אך לברכה.

ביקרני דוריאל מטהרן. הוזמן על ידי האוצר להתייעצות בענייני נפט. לעת עתה מנוי וגמור עם הפרסים לפי כל הסימנים לעמוד בהתחייבותם. המכלית הראשונה, בדגל אמריקני, עומדת לטעון נפט מהמפרץ בחודש הבא ולהפליג דרך הכיף – באילת טרם הושלמו ההכנות. יש לחץ ערבי אך מקווים כי פָּרַס תעמוד בפניו, אלא אם כן יוחלט בעצרת על עונשין. דבר אחד לפרס להתעלם מלחץ ערבי כשהעניין כשר מבחינה בינלאומית ודבר אחר הוא לעמוד בפני לחץ זה כשהעניין פסול.

לרגל איזה עניין נזדמן לי לשוחח טלפונית עם אריה אשל. העלייה מפולין בגאות מתמדת והחלה התדפקות על שערי הקונסוליה הישראלית גם בבודפשט. בינתיים מצבה וסיכוייה של הקליטה בכי רע וההרגשה היא כי אנו על סף אסון גדול.

הופיעה מרים פרקש, ידידתה של צפורה מטהרן, כולה רועדת על בעלה האדריכל מחוסר העבודה. נודע להם על תקציב חדש לשיכון, שמא אפנה שוב לעילם. פניתי והתברר כי העניין בידי [העוזר הראשי למנהל אגף השיכון במש' העבודה,] יהודה תמיר שלנו, וטילפנתי לו והועיד פגישה לפרקש ומרים הייתה מאושרת. חבר של בעלה חזר לטהרן ומצא שם עבודה מצוינת והוא מפתה את פרקש להצטרף - זאת אומרת לחזור לאותו טיט היוֵון אשר בקושי נחלצה ממנו משפחה זו בעלותה לארץ. אגב, אחיה של מרים, אף הוא אדריכל, כל שנותיו בארץ עבד במקצועו, ירד עכשיו לקנדה.

במישדר החדשות ב-7 בערב ידיעה על מותו החטוף של אלימלך אבנר (זליק) [היה מפקד "ההגנה" בת"א, מבוגרי המחזורים הראשונים של הגימנסיה "הרצליה"]. נרעשתי. הן רק לפני ימים אחדים ביקרני בת"א. ומייד חלף הרהור: האומנם אצטרך לנסוע מחר לת"א להספידו? לא חלפו דקות רבות והנה שמואל ברקאי בטלפון: "החברים בת"א" - ז"א חברי "ההגנה" - נימנו וגמרו כי עלי להספיד את זליק. ביקשתי רחמים - יש לי מחר יום דחוס וקשה לי מאוד לנפץ את תוכניותי. ברור כי נשאר בשלו.

צפורה חזרה מת"א. סבא שלנו חזר הביתה. ניסים ונפלאות! בן שמונים ושבע - הוא מתחיל עכשיו פרק חדש בחייו. לפני צאתו את בית החולים נפרד חגיגית מכל הרופאים ומכל החולים והכל קראו לו "דוקטור מאירוב".

האסע לת"א? צפורה סבורה כי אין לי ברירה. אבל הן שלשום הספדתי את [מתתיהו] הינדס והדבר נתפרסם. האומנם עלי ליהפך בעיני הציבור למספיד מקצועי?

סוף סוף חגרתי כוח לחדש את כתיבת היומן. לאחר פיגור של חודשיים ושבוע. קיוויתי לבלות רובו של יום מחר בכתיבה - והנה קפצה עלי לוויה זו. מצחיק, אבל יש תמיד טענה בלבך על הנפטר, מדוע לא כיוון את מותו לשעה יותר נוחה. נותרו לי ימים ספורים עד הטיסה להולנד ואם תידחה סתימת פער היומן עד לאחר שובי, סברה שלא תיעשה כלל.

בערב הרצאה על אסיה (מס' 30) במועדון המפלגה הפרוגרסיבית. גדעון האוזנר פתח בדברי שבח מנופחים במקצת, ואם כנים. האולם היה מלא והקהל ער וקשוב. הפעם פיתחתי תנופה יותר רחבה מבכמה הזדמנויות קודמות והייתה לי הרגשה כי הצלחתי לגולל את יריעת הנושא במלואה. דיברתי שעתיים ושלושה רבעים אך הקשב היה דרוך ללא הפוגה. בפעם הראשונה שמע אותי דוליק.

קיבלתי היום מכתב מחתני גדעון שבניו-יורק, בתשובה על מכתבי ליעל, שתוכנו בירור נרחב בשאלת "התערבות" ההורים בחיי ילדיהם, תוך הסתמכות על החידושים האחרונים בתורת הפסיכואנליזה.

חנה זמר טילפנה לשאול אם ידוע לי משהו על שמועה שנפוצה כי אבא אבן עומד לחזור לארץ תוך ימים אחדים. לא ידוע לי דבר והגרסה נראית לי חיסרת שחר.