יום ו',  14/9/1956

ערב יום כיפור. משום מה השתוקקה הפעם נפשי מאוד לצום ולבלות את כל יום הדין בבית הכנסת. מנוי וגמור היה עימדי בדבר וגם צפורה התכוננה לצום בחברתי. אך בעומדי על סף המועד הוברר לי כי לא יקום הדבר ולא יהיה. על סדר יומי מגובבים עדיין עניינים כה כבדים עד שאין לגמרי ביכולתי להקריב יום שלם מתוך הימים הספורים שנותרו עד הנסיעה. שני סעיפים העיקו עלי בייחוד. התשובה על מאמרו של מאיר יערי ב"על המשמר" ["בדרך להעמקת השותפות", 31.8.56] - שבא להשיג על "שיחת רעים במיזרע שלי" - וחיבור אחרית דבר לספרו של יואל בראנד. גם קיוויתי שאוכל להציל לפחות עוד שבוע אחד של היומן מן התקופה שלא נרשמה.

בייחוד הכביד עלי הפריט השני ולאחר שיקול קצר ונמרץ החלטתי כי לא רק שהוא בלבד מחייב ביטול תוכנית הצום והתפילה, אלא שהוא הקודם לכל והמכריע כנגד כל השאר. זה זמן מוטלת על שולחני פרשה שחיבר יהודה ארז, המוציא את ספרו של יואל ב"עיינות". טדי ואהוד הודיעוני כי חיבור זה לא יצלח לשימוש ואין להם מנוס אלא לחלות פני כי אחבר בעצמי את המיסמך הנדרש - הפרכת עדותו של בראנד, שתבוא בצורת פרק-לוואי לספר, מטעם ההוצאה.

רובו של הבוקר עסקתי בניירות. שוב נסענו אל רופא העיניים בקו"ח. ניגשנו אל יוסף וסימה [בבית המסחר לספרים שלהם, "אוהל", ברחוב יפו], לברכם לשנה טובה ולהיפרד. סחבתי מהחנות "מעריב" שמכותרתו הרעשנית התברר כי אמש נתבצע שוב מעשה תגמול רב - התקפה על תחנת המשטרה המפורסמת ע'רנדל שבערבה - ויש הרוגים רבים. זוהי, כמובן, תגובה על הריגת השומרים הדרוזים.

אחר הצהריים, כשיראת הרוממות והוד קדושת היום יורדים ואופפים את העיר, אזרתי כוח ונטלתי בידי את חיבורו של יהודה ארז. בתחילה ניצנצה בי תקווה כי יעלה בידי לצאת ידי חובה על ידי עריכה יסודית של הכתב-יד שלפני, אך עם התקדמות המלאכה הוברר כי זוהי תקוות שווא ולא הייתה ברירה אלא לשנס מותניים ולהתחיל מבראשית. בחמש התחלתי ובאחת-עשרה גמרתי. המטרה הייתה להוקיע את צרות ראייתו של בראנד, שהסתכל בעניין מתוך אשנב צר של מחתרת בודפשט בה הוא חי נפשית עד היום הזה, להסביר מדוע נסתלפה הערכתו תכלית סילוף ולהעמיד את הדברים על אמיתם תוך הצגת האספקלריה הנכונה של אותם הימים. לקורת רוחי נוכחתי לדעת כי עד היום הנני שליט בעובדות היסוד ובעיקרי הבעיות של התקופה ההיא.

כשסיימתי את המלאכה חשבתי כי אולי תעמוד לי זכות הנושא שטיפלתי בו - השואה ומאמצי ההצלה וייסורי אוזלת היד וקידוש השם בעלייה לגרדום שם וההתפלצות והטחת הראש בחומת הברזל פה - להמתיק דיני לפני כיסא הכבוד.

ניגשנו מאוחר בערב אל חנה זמר וקראתי שם את חיבורי באוזני שתי הגברות.