יום ד', 12/9/1956
יוסף תקוע טילפן בבוקר להודיע כי בלילה בוצעה פעולה נגד תחנת משטרה ירדנית מתחנות "טיגארט" [בחירבת אר-רהווה, בדרך דהרייה-חברון], בה היה מחנה "המשמר הלאומי". משה"ח לא ידע על הפעולה מראש. ברנס העיר את יוסף ב-3 בלילה להודיע כי בידי מטה או"ם דוח על התקפה ישראלית מעבר לגבול וקרב הנמשך והולך. לפי תלונת ירדן לאו"ם מהבוקר נהרגו כעשרים איש, אך יש עדיין קבורים תחת עיי המפולת של הבניין שפוצץ והחשבון אינו שלם. מסתבר כי אצלנו אין הרוגים. בעיתוני הבוקר אין עדיין ידיעה על מאורע זה אך בינתיים מפרסמים העיתונים תלונה מצרית על התקפה ישראלית בדרום הרצועה, בה נהרגו שמונה חיילים מצרים. היה זה תגמול על פיצוץ קו מסילת באר שבע יומיים לפני כן. ובכן אנו פועלים בבת אחת בשתי חזיתות וכך נראה כי התגמולים בחזית המצרית פועלים אבטומטית, כנראה בלי החלטה מדינית בכל מקרה ומקרה כמו בימי, ומבלי להבחין אם בהתפרעות שהתגמול בא כתגובה עליה נפלו קורבנות או לא. לעומת זה מיבצע תחנת המשטרה נעשה כנראה על פי החלטת הממשלה, שנתכנסה אתמול אחה"צ לישיבה שלא מן המניין בראשות אשכול (ב"ג עודנו בשדה-בוקר) - ולכן איחרה גולדה לישיבה שבביתה. אין ספק כי התגמול נגד ירדן יָסֵב פורקן וסיפוק שכן הריגת השישה בקירבת דוויימה, כמעט כולם סטודנטים, זיעזעה את הציבור והלוויית הקורבנות בירושלים, עם פרסום תמונותיהם של הפנים הצעירים והמלבבים בעיתונים, עוררה זעם ותאוות נקם. לעומת זה ברור כי המיבצע הצבאי הנועז, פיצוצו - כנראה הגמור - של בניין גדול וההרג הרב יציתו תבערה חדשה, גם אם ישמשו אזהרה לשלטונות ירדן. ברור שנתחייבה פעולה אך שוב מתעוררת שאלת ממדים. במקרה זה היה ההיקף מתוכנן מראש ללא ספק.
עיתוני אחה"צ נשאו כותרות מרעישות על התגמול - הסיפור כולו ממקורות ירדן ואו"ם. ב"מעריב" מאמר ראשי המסתיים בהכרזה על "עין תחת עין ודם תחת דם" - עיקרון חיובי ויוצר. המאמר מותח ביקורת חריפה על השיטה החדשה של העלמת מעשי התגמול מצד שלטונות ישראל. כאן נגע העיתון בנקודה חיונית. לכתחילה נהגנו להעלים או להתעלם. הניסיון הוכיח כי אין אנו מרוויחים דבר, שכן ברור לכל מי האחראי למעשה, אבל אנו מפסידים את יוזמת הפרסום, הנשארת כולה בידי הצד שכנגד, תוך סילופים וניפוחים, וגם מתבזים כשוטים, המניחים כאילו על ידי אי-פרסום הדבר מצדם תטושטש זהותם ויוכלו להתחמק מאחריות. היה לי ריב ממושך עם אנשי הביטחון בעניין זה עד אשר בשלב מסוים, לאחר שחזר ב"ג משדה-בוקר, עלה בידי להכריע את הכף לטובת פרסום יזום מצדנו. עכשיו חזר הצבא לסורו בנדון זה - מאוד לא בחוכמה. ב"ג מניח בוודאי כי בדרך זו הוא יסתכסך פחות עם המרשילד - ולא היא. בדיוק להיפך!
איני יוצא מידי רופאים. שוב ביקרתי רופא עיניים בקו"ח אשר זיכני בטיפות חדשות. בבית שתו עלי אנשי "רימון" - ערכו לי ראיון וצילמוני "שתי וערב ובאלכסון" [כינוי הצלב הביזנטי-פרבוסלבי]. רנה ביתני הביאה מתנות ממתנות שונות לבחירה - בשביל נו, בה סווה וצ'וּ נְיֶן [ממנהיגי המפ' הסוצ' הבורמנית, סגן רה"מ]. יהודה ורנה גדעון, אשר בדרכם מבוקרשט לפראג באו לבלות חודש חופשה בארץ, ערכו ביקור קצר. ליובה עודנו מלא רטט מחוויית התמורות הכבירות בתקופת שירותו במוסקבה. סיפר בין השאר כי בקרב אנשי הסגל של שגרירות ארה"ב במוסקבה הכיר בחורים שלמדו רוסית יחד עם קובי [במיכללת "קולומביה" בנ"י] והללו התפעלו מאוד ממהירות תפיסתו בלימוד השפה.
אחה"צ לתה נציג בורמה, דניאל לוין ואלישיב. שיחה על ביקורי הקרוב ברנגון. הנציג לא שמע דבר על דחיית ועידת בומבי. להפך הוא יודע כי רה"מ אוּ בה סווה יוצא לוועידה זו כראש המשלחת הבורמית. האריך מאוד שבת וגזל זמן ללא צורך ותועלת.
נורה קדרון צצה פתאום. באה מניו-יורק לקחת את הילד אשר היא ורג'י בחרוהו בביקורם האחרון בארץ על מנת לאמצו. ניגשנו, אני וצפורה, לראות את הקט - בן שנתיים וחצי, נער גמור, מוצאו החצי-ספרדי ענוי בהכרת פניו, דבוק בנורה כאילו מעולם לא מש מחיקה וקורא לה "אימא".
נורה מספרת כי אבא ורג'י ביקשו למסור לי עד כמה הם אומללים בלעדי. היעדרי נתן אותותיו המובהקים במשבר סואץ, עת היו שלבים מכריעים בהם הרגישו עצמם עזובים לנפשם, ללא כל הנחיה מהמשרד.
הדלת אינה נסגרת. לאה ומיליה בר הופיעו. מיליה חזר מארה"ב וטיפל בבעיית מכוניתי ובפיו הצעות. דחינו סידורו של עניין זה עד לשובי ממסע אסיה.
במשך היום חדרו לתוך הבית שני "משוגעים לשלום", אבל משוגעים ממש, אם כי שניהם בעלי צורה ותרבותיים בתכלית. האחד טען כי יש לגשת לבעיית השלום לא גישה פוליטית, אלא מֵיתאפוליטית, ולפעול לא רק על ידי פנייה אל ההכרה אלא על ידי השפעה הבאה לעורר את כוחות הנפש. השני דגל בהשגחה העליונה כגורם מכריע והתיימר בכל צניעותו כי הוא גילה דרך כיצד לגייס גורם זה לפעולה. אדם זה הכרתי בבריגדה ושמו לוי, יקה גמור, והתברר כי זהו אותו לוי שעבר את הקווים לירדן על מנת לשכנע את הירדנים כי יסכימו לעשות שלום.
אחרי ארוחת הערב בא ליאו כהן. חזר מההתוועדות שהשתתף בה בקנדה. מעשה בעשיר מופלג, אחד מאילי הממון ומקברניטי התעשייה הקנדית, שנתן דעתו - וממונו - לסייע לקירוב לבבות בין אומות העולם ולהפגיש אישיהן הדגולים לשם טיכוס עצה משותף על פיתרון בעיות בינלאומיות. השנה נקבע כנושא המזרח התיכון. מיכללת "מק-גיל" מנצחת על בחירת האנשים וארגון הדיונים. השתתפו הפעם אנשי מדע והגות ומעשה מארה"ב, קנדה, אנגליה, גרמניה ([היינריך] ברונינג [פרופ' למדעי המדינה, היה קאנצלר ושה"ח של גרמניה ב-1930-32], אשר בהופעתו הוכיח בעליל כי עוד בחיים חייתו), צרפת, ברית-המועצות, סין העממית, עיראק (פרופ' [מג'יד] ח'דורי מ"ג'ון הופקינס", עיראקי אזרח ארה"ב השומר על תודעתו הערבית) וישראל. מכל ארץ וארץ אחד. כל החבורה התכנסה באחוזתו של אותו נדיב בעל שאר רוח וכל מחסורם עליו - לרבות הוצאות הנסיעה לקנדה וחזרה. ליאו המקפיד על כשרות פירנס עצמו בעיקר בפירות והוציא מתוק מעז! כרסו התמעטה קמעה. בילו שנים-עשר יום בהרצאות ובדיונים ובשיחות אגב טיולים. ליאו הרצה שלוש הרצאות על ישראל. ח'דורי גילה סובלנות ויחס ביקורתי מרחיק לכת לגבי המנהיגות הערבית ונראה כי נפקחו עיניו לראות כמה צדדים של הבעיה באור חדש וגם נקשרו קשרי אמון אישי בינו לבין ליאו.
עוד ליאו כמעין המתגבר בסיפורו, הופיעו דוליק וריבה ערב צאתם לוושינגטון. דוליק רואה שחורות משחור. מלאי המטבע הקשה עלול לרדת עד לאפס באוקטובר. לעומת זה אנשי האיגוד המקצועי לא לקחו מוסר. משיחה עם [אהרון] בקר ברור לדוליק כי כולם יחד אחוזי פחד מפ"ם וכל אחד מתיירא מחברו בתוך מפא"י. על כל פנים, בקר הודה בפירוש כי אין זה כלל מעניינו לנקוט את הקו המתחייב מדאגה למשק המדינה ועל ידי כך להניח לאלמוגי להופיע כגיבור מעמד הפועלים. על רקע זה ניגשת המפלגה לתת משמע של ממש להחלטה סתומה של הוועידה בדבר שינויים בשיטת תוספת היוקר, וזה בשעה שאשכול ודוליק יוצאים לארה"ב ואני יורד לנבכי אסיה. דוליק מבכה במיוחד את היעדרי, שכן אין אני "נוגע בדבר" כאחד האחראים למדיניות הכלכלית ונתון במיוחד ללחץ שיקוליה, אלא איש תנועה הסוקר את ענייני המדינה ומעמד הפועלים מנקודת ראות מרכזית. אבל את תוכניות הנסיעה אין לשנות - ספיר ויוספטל יצטרכו לעמוד במערכה זו לבדם - עם אותה עזרה שיוכל להושיט דוליק מבלי שיהא חבר רשמי של מפא"י.
בערב טילפן דוד מחיפה. הוא נשתייר אתמול בדירת גולדה לאחר שהלכנו וזו ביקשה עזרתו לברר אם איאות לבוא אליה לארוחת ערב של פרידה ערב נסיעתי, אשר אדיר חפצה הוא לסדרה. היא יראה להזמינני פן אסרב. לא התעקשתי ועניתי בחיוב. סוף סוף אני נוסע גם בשליחות משה"ח.
מיבצע היום, שנמשך בין ביקור לביקור ונתחדש באחת-עשרה בלילה לאחר לכת האורחים, היה החזרת ברכות למברכינו לראש השנה. זרם הברכות אינו פוסק כל הימים האלה ואף אינו מתרופף. בעבודה מאומצת עם שמשון נענו במשך היום כ-400 ברכות ועדיין נותר עודף הגון למחר.
היום ברדתי ממדרגות קופת חולים והנה אישה לקראתי [ר' משלי, ז', 10]: "שלום לך, שר החוץ לשעבר!" - "מי את?" - "אני מורה, אינך מכיר אותי. טוב כי אתה 'לשעבר' ויש לך זמן לכתוב מאמרים. אנו קוראים אותם ושמחים על כל מאמר שלך. טוב שיש לך זמן לכתוב."
