יום ג',  11/9/1956

השכמתי ל"תל השומר" והפעם באמת עוניתי - עד ליציאת הנשמה רחמנא ליצלן. ביקשו לברר אם נתחדשה בקרבי מכת האבנים ונוכחו כי לא היא.

הגעתי לירושלים לאחר שנעדרתי מפה כשבוע תמים. מצאתי התגבבות עצומה של דואר - כמעט כולו ברכות לרה"ש מהארץ ומחו"ל.

נתקבל מכתב מההודי הקטן גופטה המודיע כי ספק אם תתקיים הוועידה הסוציאליסטית בבומביי, שנקבעה לנובמבר. סברה כי תידחה לאביב הבא. גם זו לטובה ורק השאלה היא כיצד אנהג אם לא אקבל תשובה חיובית מנהרו - כי אז יקשה עלי בכלל להופיע בהודו.

לאחר הצהריים נועדה ישיבה אצל גולדה על הבעיות המדיניות הכרוכות בנסיעתי. התאספנו אני וארתור ודוד וברקת ודניאל לוין ואלישיב - וגולדה איננה. פתחנו בהתייעצות בלעדיה וביררנו בעיות בורמה, ציילון, הודו, מאלאיה ותאילנד - שאר הארצות אין בהן סבכים. כשירדנו ב-5.30 והנה גולדה הגיעה מת"א. התנצלה מאוד על האיחור, אך האמת היא כי איש לא הרגיש בהיעדרה.

בערב נפגשתי עם החוג לעיון של משרד החוץ - מועדה שדחיתיה כמה פעמים. החוג מורכב מצעירי המשרד - כעשרים וחמישה במספר. תחת להרצות או להניח לשומעי להציג שאלות בחרתי להציג שאלות להם ולהעיר על תשובותיהם. ציר שאלותי היה זה שנשתגר במחשבתי בזמן האחרון - מה נשתנתה ישראל מכל המדינות ובמה מתבטאים ייחודיה. הייתה שיחה ערה ומסועפת, שהשתתפו בה רבים. התוכן והרמה הניחו מאוד את הדעת.

בשעה מאוחרת ניגשנו אל זלדה [עיראון] למסיבת פרידה לרחל שוורץ היוצאת מחר לאיזו ועידה בארה"ב.