יום א',  9/9/1956

היום ערכנו מסע ארוך ומאלף בגליל העליון - אני וצפורה, דוד וברכה ועקיבא גוברין. ראינו חמישה מפעלים. הראשון חרושת אבני השיש של "אבן וסיד" במפרץ חיפה: חיתוך גושי אבן המובאים ממחצבת סכנין ללוחות וליטוש הלוחות עד להיות להם עין השיש למינהו. האפתעה - פגישה עם מנהל המפעל והנה הוא איסר בארי! [מפקד הש"י (שירות ידיעות) ב-1948] היה עמנו גם מנהל "אבן וסיד", בנימין קב-ונקי.

משם נסענו בכביש שפרעם עד דרך צפת-עכו והגענו למחצבת סכנין, שליד הכפר העברי החדש בשם שגב. עובדים כאן ישר בסלע על ידי מדחסים, השואבים כוחם מבית-כוח מיוחד הדוחס אוויר. התוצרת היא גושי אבן אדירים, מהם המובלים לבית החרושת במיפרץ ומהם המיוצאים כמות שהם לחו"ל, בעיקר לבלגיה, הצורכת כמויות ניכרות של אבן גולמית מישראל ומעבדת אותה לפי הדרוש. רוב העובדים עולים חדשים מהכפר שגב שפרנסתו על המחצבה ויש גם מספר ערבים מהסביבה.

התחנה השלישית הייתה חפירות חצור שליד איילת השחר. זה כבר ציפינו להזדמנות לראות מפעל כביר זה. יגאל ידין הוכיח יכולתו כמארגן וכמסביר וכנראה גם כחוקר בעל כוח חדירה רב ודמיון נועז. ראינו מימצאים מעניינים, רובם כלי חרס, מהם מפתיעים בחיטובם הנאה. כל עבודת החפירות ופירוש התגליות סובבים על ציר אחד - קביעת התקופה של כיבוש הארץ על ידי שבטי ישראל בימי יהושע. מראה שדות החפירה, שבהם נחשפים שכבות-שכבות שרידי בניינים של יישובים קדמונים - מצודות, בתי מגורים, חנויות, רחובות - עושה רושם עז. עסוקים כאן ארבעים וחמישה אנשי מדע וסטודנטים. הפועלים - כולם עולי ארצות מזרח מקריית שמונה. לפי ההיקף, התנופה והאירגון זהו המיבצע הארכיאולוגי הגדול ביותר שנעשה ביוזמה יהודית בארץ ואולי הגדול בכלל.

סעדנו בצהרים כאורחי יגאל בבית ההארחה של איילת ועשינו משם דרכנו צפונה לקריית שמונה. נתלווה אלינו אהוד [אבריאל] המשמש אב ופטרון לעיר החדשה, שמספר תושביה הוכפל תוך השנה האחרונה והגיע ל-9,000. בלוויית ראש המועצה, בחור מרוקני, ביקרנו בכמה מוסדות ועברנו בחוצות קרייה.

המפעל האחרון שסיירנו היה החולה. כאן מצאנו כמנהל הרשות את יוסף רייסקין, לשעבר ממעוז חיים, עכשיו חבר אשדות ("האיחוד"), אשר לפני שנתיים ראינוהו מנהל את חוות שמואל של "ייצור ופיתוח" בעמק בית שאן. בלווייתו סיירנו את שדות האורז, התירס, הסורגום והבוטנים המשגשגים על גבי הכבול. הוויכוח שהתנהל לפני שלוש-ארבע שנים בדבר עדיפות הכבול כדלק או כזבל הוכרע בהחלטה כי אין כמוהו טוב כקרקע לעיבוד חקלאי במקום מרבצו. ואף אומנם השדות שראינו מרהיבים ביורק התבואה ובגובה קמתה.

חזרנו לחיפה דרך טבריה ונצרת "עייפים ומרוצים". בערב ביקרנו את אהרון ורוזה לוברני לכבוד שובו של אורי מלונדון.