שבת,  8/9/1956

יום פעיל. סיירנו בבוקר בקריית הטכניון בליוויו של יעקב דורי. ממרומי ההר ירדנו לנמל וביקרנו במשחתה "אילת" ביקור יסודי, מלווה הסברים מפורטים מפי מפקד האונייה ומפקד חיל הים שקיבלו פנינו. לבסוף סעדנו באונייה "ישראל" כאורחי "צים" שהייתה מיוצגת על ידי [נפתלי] וידרה [ממנהלי החברה] ומשפחתו ואף כלי שיט זה סיירנו לאורכו ולרוחבו. לביקורים באוניות הצטרפו אלינו עקיבא ומלכה גוברין. הרשמים העיקריים מ"אילת" - הנפח והעוצמה של כלי הירי לעומת הממדים המצומצמים של הספינה; האופי המורכב ביותר של כל המנגנונים המכניים והאלקטרוניים; ההוצאות העצומות הכרוכות בכל פעולה צבאית של ספינה כזו - בהיותה נמצאת באחד השלבים הנמוכים ביותר של סולם הכוח הימי בעולם; ההסתגלות הקשה הנדרשת מאנשים לתנאי מגורים ושירות מפרכים ביותר. הרשמים מ"ישראל" - נוחות בלי מותרות, חן בלי פאר, עצמיות הסגנון בלי ויתור על המכנה העולמי המשותף.

שוב אחה"צ לתה כמה וכמה מוזמנים לכבודנו.

נקלע גם גדעון רפאל שעמד להפליג מיפו למסע חופשה במכלית נפט לאודסה וחזרה, אלא שהספינה נזדקקה לתיקונים ונתעכבה בחיפה. סיפר על המתרחש. הוא בטוח כמקודם - לדעתי, בניגוד לכל היגיון מקיף - כי סופן של אנגליה וצרפת "להרביץ" בנאצר צבאית ולמגר משטרו. מובאת בחשבון האפשרות של זעזועי תגובה והשתקפות בפינות אחרות של המזה"ת. עיראק עומדת, כאילו, הכן להיכנס לירדן אך הותנה עמה כי לא תעבור את הנהר. אם תלך סוריה בקרי - תיכנס עיראק גם לסוריה. השאלה היא מה עלינו לעשות. לא ברור לגדעון אם חושבים על זה בממשלה ומה חושבים. אומנם בא אליו קצין התיכנון של המטה להימלך בדעתו, אך אין זה מוכיח עדיין על מחשבות רציניות בדרג הגבוה ביותר. החברים במשה"ח נתונים במחנק. הבינותי שוב כי אין להם כבוד אינטלקטואלי לגולדה, ואילו עד ב"ג אינם מגיעים. שיקול דעתם ויוזמתם המחשבתית משותקים. עלי אני לעשות משהו - לדרוש התייעצות במפלגה, לעורר נרדמים, לפקוח עיניים עצומות על המתרחש והעלול להתחולל. בקיצור - איך שהוא, אי-שם עלי לעשות משהו.

אמרתי לגדעון כמה מילים שפירושן כי הוא מדבר שטויות. לא אבוא לעשות את עצמי מגוחך על ידי דרישת התייעצות מפלגתית על מדיניות חוץ. עניינים שנסגרה בפני הדלת אליהם - לא אנסה להשיגם דרך החלון. התייעצות פירושה ישיבה עם ב"ג ואם אני יוזמה, הר' פירוש הדבר כי עלי לפנות אל ב"ג ולשדלו כי ישתפני בדיונים על ענייני חוץ. עדיין לא נסתתרה בינתי ולא נעקר מלבי רגש הכבוד כי אזקק לנוהל זה. אם העניינים בתהליך הסתאבות - יוסיפו נא להסתאב ויתבררו התוצאות. כשלעצמי איני סבור כי המצב כה טראגי, אך גם אם כן הדבר - אין בידי להושיע.

יהושע בר-יוסף, שנשתייר מחבורת האורחים, והפתיעני בפגישתי זו הראשונה איתו בפניו האדמונים ובזקנו השנון, ערך עלי התקפת מצח בשל אי-תמיכת הממשלה בסופרים ובספרות.

בערב פלשו לבית דוד יהודה ו[גיסתו וגיסו מיגור] בתיה ומנדלי [קנטרוביץ'], שלמה ונבות והלה [שרת], אבינועם וצביה [קנטרוביץ']. כל אלה באו מביקור אצל המחותנים העתידים של יהודה בכפר אתא - הוריה של העתידה להיות רנה שרת השנייה, רעייתו של שלמה. באו מרוצים מהפֶּגֶש ומטיבה של אותה משפחה, נוף שמה. שקלו וטרו משפט החתונה מה יהא עליו. שלא כנהוג יתקיים הטקס בבית החתן, פירושו בקיבוץ נווה-ים. לכתחילה נקבע המועד לחוה"מ סוכות, אבל רבה של עתלית פסק כי אין מערבין שמחה בשמחה - חוה"מ חג הוא ודי לנשמה יהודית בחג אחד, יותר מזה לא תכיל. הרי ששיחק לי המזל וניתן גם לי לנכוח בכלולותיו של שלמה. כיון שמועד צאתי לדרך הוא יום ג' שלפני סוכות, וכן היות ונבות עתיד לצאת באותו יום ג' למילואים, נקבע יום ב' לחתונה. ניסתה אם רינה לערער: יום ב' ביש-גד ואילו יום ג' ניכפל בו כי טוב. גזר לה יהודה כי אין מנוס מיום ב' אך רחמיו ניכמרו על האישה וישאלני בכל מורך הלב שמא בכל זאת אפשר ביום ג'. אז נתתי דעתי בפעם הראשונה על הבעיה - מדוע בעצם נקבעה יציאתי ליום ג'? הן המטוס לטהרן יוצא מרומא ביום ד' בערב - כלום אין מטוס מלוד לרומא בו בבוקר? אחרי שנסעו אנשי נווה-ים ויגור למקומותיהם התחלתי חותר לקשר עם לוד או עם "אל על" בת"א. שעה ארוכה נאבקתי עם הטלפון עד שהגעתי למחוז חפצי והתברר כי לא מטוס אחד יוצא מלוד לרומא ביום ד' בבוקר אלא שניים. על ידי כך נתאפשרה קביעת החתונה ליום ג' וגם נמצאתי מרוויח יום אחד בארץ.