יום ה',  6/9/1956

א' דרה"ש. איחרנו קום בעצלתיים. באו נכבדי ערבים לברך את דוד לחג ונתמזל להם לברך גם אותי - ותהי שמחתם שלמה. בין הבאים – המוּטראן חכים ואחיו של חג' טאהר קַרַמאן [עבדול ראוף], ובנו של חג' טאהר [כמאל], וחבר העירייה שחאדה שַלַח ואחד מורה ובנו של חסן שוכרי [ראש עיריית חיפה] המנוח סוהייל עם אשתו היהודייה [צפורה] שהיא נכדת [הבילוי"י מנשה מאירוביץ', אשר חתם על מאמריו בשם-העט] "מזקני היישוב" [לימים אשת דוד הכהן אחר התאלמנותו בשנייה]. להשלמת החשבון יצוין כי סמוך לארוחת הצהריים באה לברך חבורת דרוזים מכפרי הכרמל.

היום עבר באכילה ובשינה ובשיחות ובקריאת עיתוני החג. לארוחת ערב היינו מוזמנים אצל ישראל ורחל אדיב וגם שם נתאסף קהל רב לאחר ארוחת הערב. אגב שיחה שנתגלגלה על נושאים ספרותיים צלחה עלי לפתע הרוח והתחלתי קורא מתירגומי שירה שלי לאפתעתם - וגם להתפעלותם - של השומעים [תרגומים אלה יצאו לאור ב"מחברת תרגומי שירה", "עם עובד", תשכ"ה - 1964, ובהם משירי לרמונטוב, פושקין, מרז'קובסקי, בלמונט, היינה ועוד].