יום א', 2/9/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום א', 2/9/1956

 

 

יום א',  2/9/1956

 

שלחתי באמצעות משה"ח מברק תודה לר"מ בורמה ובו "הואלתי" לקבל הזמנתו.

כתבתי מכתב אישי לנהרו ובו הודעתי כי אני עומד לבקר בהודו לרגל הוועידה הסוציאליסטית ושאלתי אם יוכל לקבלני לשיחה. ודאי ידוע לו כי איני תופס היום שום משרה בממשלת ישראל ואף על פי כן עז רצוני להכירו. אין בפי שום תביעות ואין בכוונתי אלא להביע רעיונות ולברר עניינים.

כל היום כתבתי את יומן השבוע שעבר - ימי הוועידה.

תשר בא לברר איתי תוכנית שנזכר בה משה"ח קצת במאוחר: הוצאת חוברת שתכלול פרשת חיי ומיבחר מצומצם של נאומי, לשם תפוצה באותן ארצות של אסיה שבהן אבקר [יצאה בהוצ' "המדפיס הממשלתי", 1956, 31 ע', ונקראה:Israel in of world transition  (על ישראל בעולם של תמורות)].

לשם כך הכתבתי שעה ארוכה לליליאן [באנגלית] את תולדות חיי. משהיגעתי לשנת 1933, זאת אומרת לבחירתי לראש המח' המדינית של הסוכנות, לא יכולתי להמשיך. יכול אדם לכתוב על עצמו למען אחרים כל עוד הוא מתאר את ילדותו או בכלל עברו הרחוק, שכן אז יש לאל ידו לראות עצמו כאיש אחר. לא כן לגבי תקופה שעודנה נמשכת רצופות בחייו - כאן הוא מוכרח לדבר על עצמו ממש ואזי או יתהלל לשווא או יתקפח שלא כדין. היצעתי כי על תקופת 1956-1933 יכתוב ליאו, אשר חי עמדי את כל שעבר עלי בשנים אלו.

בערב טילפן וולטר - סימן ראשון לפרי המוסר שהיטפתי לו אתמול. בישר דבר מפתיע. ההכרעה שנפלה להעביר את הטיפול בענייני שה"ן למטכ"ל - נתהפכה מחדש על פיה והכל נשאר כשהיה, זאת אומרת במשרד החוץ. עניין ההעברה נחשב כבר כנחרץ ונעשו מצד הרמטכ"ל כל ההכנות. חיים הרצוג נתמנה לקצין המטכ"ל לעניין זה וכבר נקבע יורשו בפיקוד חטיבת ירושלים. דיין לחץ על ב"ג לפרסם את הדבר וראה את העניין כגמור. אך וולטר מיאן להשלים עם הגזרה ודרש הזדמנות לערעור. נקבעה ישיבה. הכל חשבוה ליציאת ידי חובה. היום היה האות - נפגשו ב"ג, גולדה, הרמטכ"ל, וולטר, ארתור. וולטר נשא נאום גדול וב"ג פסק כי השינוי שהוחלט עליו לא יבוצע. לפני כן השמיע הרמטכ"ל קיטרוג על קו משרד החוץ וכנראה הקדיח תבשילו. גולדה נחלצה להגנת המשרד וסתרה טענות דיין כחיסרות כל שחר וקלוטות מהדמיון. לעומת זה צידדה בעצמה בזכות ההעברה. תמיכה זו של שה"ח בעמדת רה"מ ושה"ב לא חייבה את זה להישאר נאמן לאותה עמדה. הוא שינה דעתו והחליט סופית אחרת וגולדה נשארה במצב מגוחך במקצת.

שמחתי מאוד על שנימנעה חבלה - אשר אומנם טיפולו של חיים הרצוג בעניין היה ממתיק אותה במידת-מה. הרושם שלי היה כי משהשתלט ב"ג כליל על משה"ח שוב אין לו צורך ב"העברת המטבע מכיס אל כיס"; אדרבה, אולי גם נוח לו בשמירת המצב הקיים, כי הוא יכול לסמוך יותר על תקוע, הן כי יבצע בדיוק את ההוראות והן כי יעשה זאת באורח תרבותי, ולעומת זה ספק אם יש לו חשק לראות את דיין שקוע ראשו ורובו בלהטי מדיניות חוץ. לחצו של דיין וההבטחה שכנראה נתן לו פעם אילצו את ב"ג לפסוק כאשר פסק בתחילה, אך ערעורו של וולטר נתן לו פיתחון פה לחזור בו, ואופן טיעונו של דיין עצמו כנראה סייע להכרעה סופית נגדו.

בערב ביקרתנו חנה זמר וממנה שמענו כבר אישור עיתונאי למהפך המפתיע שחל בענייני שה"ן, עם תלי תלים של פירושים. בקרב העיתונאים מתגבשת "דעת קהל" על שר חוץ השָׂשׂ להתפרק מסמכויות ולוותר על תפקידים - ענייני שה"ן היום, חקר מחר, מי יידע מה מחרתיים. אומרים כי כך אפשר להגיע למסירת [המח'] הכלכלית למשרד מסו"ת, [המחלקות] האזוריות למשרד רה"מ ואז תישאר רק הקונסולרית. אמרתי כי גם את הקונסולרית אפשר להעביר למשרד הפנים.

 

העתקת קישור