יום ו',  31/8/1956

קמתי מוקדם בגלל הרעש הגדול ברחוב - לרבות האבטובוסים - והתנהלתי בעצלתיים. טדי הסיעני לירושלים על פני חולון. סיפר בין השאר כי הסודאני יצא מאוכזב. עשה רושם מצוין על כל רואיו אך כשביקש עזרה של ממש למפלגתו לקראת הבחירות - באה רתיעה.

בירושלים כמעט התעלפתי מעייפות בבוא החייט למדידה. ישנתי אחר כך שלוש שעות תמימות - מיבצע נדיר וראוי לתהילה. לתה היינו אצל צבי ורחל [שוורץ]. לארוחת ערב אצלנו - וולטר וארתור, שחזר מאירופה לעת עתה בגפו, חנה זמר והרצל ברגר. ביררתי עם הרצל תוכנית של מאמר לסיכום הוועידה וסימנתי קווים להערכת הישגיה - עצם התכנסותה, גילוי הלב וחירות הביטוי בדיונים, ההכרעה ההתחָלית לגבי תוספת היוקר, נציגות הסניפים במרכז, מזכיר יחיד בעל שיעור קומה. הצרה היא כי השבוע קצר עקב ראש השנה ואצטרך להזדרז בכתיבה על חשבון עבודה רבה אחרת שנערמה על שולחני ואשר מיצווה לעשותה ולסיימה לפני צאתי למסע הגדול.

ארתור הביא מלונדון דרישת שלום חיה מקובי ומרנה ומהילדים, גם תמונה חמודה של המשפחה כולה על סיפון "המלכה אליזבת". ניגשנו עם תמונה זו לסימה וליוסף ואחרי כן ביקרנו את ברוך ונינה צוקרמן עם הבנות בדירתם החדשה, לרגל השתקעותם בירושלים.

הרדיו הודיע ממקור מצרי כי אמש נתקלו יחידות מצריות במארבים ישראלים בשלושה מקומות לאורך הרצועה. שלושה-עשר חיילים מצרים נהרגו. המקור המצרי הודיע גם על הרוגים ישראלים רבים אך דובר צה"ל הכחיש זאת. בוצע, איפוא, מעשה תגמול מסועף על המוקש הקטלני (החייל הפצוע מת בינתיים) והשיטה היא בדיוק זו שדגלתי בה ללא הצלחה - במפוזר ולא במרוכז, ביחידות קטנות ולא בכוח רב, קורבנות מעטים ולא עשרות הרוגים בבת אחת. אכן גם שיטה זו מופעלת כנראה בחריצות יתר, שכן אפשר היה להסתפק במארב אחד או שני מארבים, אבל ייתכן כי המתכננים לא פיללו כי לכל שלושת המארבים תהיה ההזדמנות לפעול.

השינה של אחר הצהריים חידשה את כוחי והעייפות של הוועידה כאילו לא הייתה.