יום ה', 23/8/1956
התעוררתי ב-7 וקמתי ב-8. אף על פי שרק תמול חזרתי מת"א נאלצתי לנסוע שמה היום כדי להשתתף בישיבת "המתמדת" - הן בגלל סדר יומה והן משום שמעלתי בישיבתה הקודמת. בדיעבד שמחתי כי אוכל להגיה את מאמרי העומד להופיע מחר. נגרמה רק תקלה אחת אשר גם בה הייתה צפונה ברכה. שוהֶה בארץ אותו סודאני ממפלגת אל-מהדי אשר התקשרנו איתו באמצעות ג'וש ורבות עמלנו עוד בימי כהונתי להביאו לארץ. עתה בא וכבר ראה את ב"ג ואת גולדה, שהתלהבו ממנו התלהבות של טירונים. פנה אלי גדעון והזמינני לארוחת צהריים בביתו להיפגש עם אותו בן-שיחור. סבור הייתי כי יותר יאה היה לי לקבלו בביתי אך לא רציתי להיראות כנתון לדקדוקי עניות של טכס והסכמתי. הנסיעה שקפצה ביטלה, כמובן, את נוכחותי בארוחה, לאכזבתו המרה של גדעון, אשר בנה את המסיבה סביבי, ונתנה לי פיתחון פה להזמין את האורח לביתי בשבת.
חנה זמר באה לקרוא את המאמר, מעין תחליף להרצל [ברגר], וגמרה עליו את ההלל. אמרה כי לא פיללה כי אנקוט בכתיבתי העיתונאית סגנון כה קל ואופן הרצאה כה מרתק. סבורה הייתה כי מאמרַי ידמו לנאומַי ויהיו חגיגיים, מלוטשים וכבדים במקצת. היא הניחה את דעתי מפאת הפגיעה בחברי מפ"ם - חששתי שמא אני מוקיע אותם במידה יתירה של אכזריות וחריפות לשון.
נסעתי לת"א במכונית של ש"ב. בבואי לוועה"פ, כשהישיבה בעיצומה, התברר לי כי הסעיף בחוקה שאני מעוניין בו - שיטת ציון מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת - יגיע לדיון רק אחה"צ ולכן יכולתי להתמסר לליטושו הסופי של המאמר ומסירתו לדפוס.
ניגש אלי אשר [ידלין] לספר כי שוב קמה מרקחה בקרב "האיחוד" ותנועת המושבים לדרוש ממני כי אהיה מזכיר. אמרתי כי עליהם להוציא זאת מראשם. אמר ומה יהיה אם הוועידה כולה, כל אלף הצירים, יקומו כאיש אחד לכפות עלי את הדבר? אמרתי! האומנם ירצו להביאני לידי יציאה מהמפלגה? הדבר לא יקום ולא יהיה.
אחר הצהריים ניטשה המערכה על אותו סעיף בין שני מחנות - מצד אחד התובעים עלבון המחוזות וחותרים להעניק להם סמכות לקבוע לפחות מחצית המועמדים מתוך 120 - והמהדרין עולים עד %75 - ומצד שני המבקשים לשמור את סמכות קביעת כל המועמדים בידי המרכז.
משראיתי כי הישיבה מתגלגלת במישור חלקלק ומשופע של דגילה שטחית בדמוקרטיה לטובת המחוזות, ביקשתי רשות דיבור.
פתחתי בהצעה כי נסכים כולנו על עיקרון משותף אחד והוא, כי מטרת המפלגה בבחירות היא לנחול הצלחה ולא להיכשל.
מעניין היה לראות את התגובה. הדוגלים בזכות המחוזות באו במבוכה. לכאורה מה שאמרתי היה מושכל ראשון. אך הם תהו על המוקש הטמון בדברים והיססו להניע ראש לאות הסכמה כפי שעשו אחרים.
לא ביקשתי להצביע בשאלה זו על מנת למנות אחר כך את הנימנעים אלא הכרזתי כי עיקרון זה מקובל כמובן על כולנו ללא יוצא מן הכלל.
המשכתי ואמרתי כי כשמדובר על זכות המחוזות לקבוע סופית מועמדים לכנסת, יש להבחין בין שתי גישות אפשריות: קביעת מועמדים לסיפוקו של המחוז המפלגתי, זאת אומרת למען ירגיש כי האנשים היוצאים ובאים לפניו בענייני התנועה, זאת אומרת עסקניו הוותיקים והמסורים, הם המופיעים בשמו גם ברשימת המועמדים לכנסת - או קביעת מועמדים כאלה שירימו קרן רשימת המפלגה בעיני ציבור הבוחרים שבמחוז ויבטיחו למפלגה באותו מחוז את מיטב הסיכויים להצלחה בבחירות. ייתכנו מקרים בהם העסקן המפלגתי המושבע הוא גם האישיות שתמשוך המוני בוחרים להצביע בעד רשימה א', אך יש גם מקרים אחרים, הפוכים לגמרי, או על כל פנים ייתכנו אישי מפלגה אשר שמם לא יאמר לציבור הבוחרים כמעט ולא כלום. אומנם חשוב מאוד לנטוע במחוזות את ההרגשה כי דעתם נשמעה בהרכבת הרשימה וכי יש בה נציגות מחוזית הוגנת, אך חשוב מזה להנחיל למפלגה כולה ניצחון בבחירות - על כל פנים לשמור עליה מפני כישלון. השיקול של ייצוג מחוזי מוכרח, איפוא, להיות כפוף לשיקול ההצלחה הארצית.
והנה אילו נתקבלה אצלנו שיטת הבחירות האזוריות, הייתי מוסר את קביעת המועמד בכל אזור ואזור בידי המחוז וסומך עליו כי יעמיד לא את מי שמקובל ביותר על חבר פעילי המפלגה שבמקום, אלא את האיש שאפשר לבטוח בו כי ינצח את יריביו - או שיש לו לפחות סיכויים טובים לנצחם. הייתי מניח בחירת המועמד בידי המחוז, משום שבמקרה זה הייתה מוטלת על המחוז האחריות לתוצאות הבחירות מבחינה מפלגתית.
לא כן עכשיו, כשיש לנו רשימה ארצית וכשכל הארץ אזור בחירה אחד. חזקה על המחוזות כי במצב זה הם יסמכו על המזכירות או המרכז "להכתיר" את הרשימה במספר שמות שישמשו חלון-ראווה לרשימה כולה, ואילו הם עצמם ידאגו למלא את הרשימה במועמדים שתפקידם יהיה לספק את יצר הפטריוטיזם המחוזי במפלגה - מבלי שתטריד אותם בעיית הרכב הממשלה או התאמת הנבחרים לתפקידיהם בכנסת מבחינת ההופעה והמומחיות. במצב זה, מסירת סמכות קביעת המועמדים למחוזות פירושה התכחשות לעניין העליון של המפלגה בבחירות. המחוזות זכאים, כמובן, להציע מועמדים והמרכז חייב להתחשב בהמלצות אלו, אך סמכות קביעת הרשימה כולה מוכרחה להישאר בידי המרכז.
היו עוד חברים שהתנבאו בסגנון זה ולבסוף הוחלט כי בשאלה זו אין להכריע בכנס זה של הוועידה, שכן לפנינו עוד שלוש שנים עד לבחירות הקרובות.
חולקה בוועדה טיוטה של החלטות מדיניות, שחוברה על ידי בן-גוריון: העתקה חיסרת כל רוח חיים של נוסחאות שגרתיות מתוך קווי היסוד של הממשלה עם פירוט נדוש, מיותר ומשעמם, של ענייני שביתת הנשק וביטחון הגבולות. בשביל מפלגה סוציאליסטית - ובכלל, בשביל מפלגה ממלכתית כמפא"י - זוהי תעודת עניות מבהילה - היעדר כל מעוף מחשבתי וכל היקף עולמי. בעייתנו באסיה, למשל, אינה נזכרת אף במילה אחת, אף לא קשרינו עם תנועת הפועלים בארצות אחרות. כסה ואחר כך ארגוב הביעו מורת רוחם ושאלוני אם אהיה מוכן לנסות כוחי. סירבתי וכמעט היצעתי להזמין לזה את גולדה.
פעמיים עסקתי בהגהת המאמר, ביקרתי את עדה. שוחחתי עם צפורה, כתבתי יומן, ובפעם הראשונה זה מכמה חודשים שכבתי ב-10.30.
במשך הערב טילפנתי לתקוע בירושלים לדעת מה נשמע. סיפר כי ההחלטה על העברת ענייני שה"ן לצבא שרירה וקיימת, הרמטכ"ל דוחק כל הזמן לפרסם את השינוי לאלתר, אך המנכ"ל עודנו מאמין כי אולי אפשר להעביר את רוע הגזרה והוא עומד להיוועד עם רה"מ מחר. חלומות שווא!
