יום ד', 22/8/1956
שם הספר  יומן אישי 1956
שם הפרק  יום ד', 22/8/1956

 

 

יום ד',  22/8/1956

 

בבוקר באו אותם בחורים ממשואות-יצחק ומעין-צורים. הביעו מישאלה כי אכנס לוועדה להנצחת גוש עציון. התוכנית היא לגבש את זיכרונו של אותו מפעל על ידי אכסניית נוער משותפת לקיבוצים הדתיים באותה פינת הנגב שהם יושבים בה כיום ומצבת זיכרון לחברים שנפלו בניר-עציון. הסכמתי.

ברקת בא לפי הזמנתי. הייתי אסיר תודה לו כי שמר על המועדה, שכן הבוקר החלה שביתת התחבורה הקואופרטיבית שהוא טרח עד אשמורת הבוקר במניעתה. ביקשתי לברר אצלו מה מצב "עם עובד" שהגיעוני שמועות על התפוררותה. הרגיעני ואמר כי עובר על הוצאה זו שידוד-מערכות, אבל היא קיימת ופועלת. התעניינותי באה לא רק מתוך עניין בגורלה של מורשת ברל - מפעל אשר להלכה אני משמש יושב ראש במועצתו, אלא מטעמים "אניכים". עלי להכריע לאיזו הוצאה אמסור את סיפרי על האישים. באתי לידי החלטה כי ספר זה יאה לו יותר לצאת ב"עם עובד" ואילו את אוספי הנאומים המדיניים מוטב למסור ל"עיינות". ברקת לא פיקפק כי "עם עובד" יוכל להוציא את הספר ולהפיצו כהלכה, אך הבטיח לברר ליתר ביטחון, עם זה גילה ברקת כי הוא זומם לפנות אלי בהזדמנות אחרת כדי לשדלני כי אקבל על עצמי את האחריות העליונה ל"דבר" ול"עם עובד" גם יחד. אמרתי לו כי אין לדבר על כך.

בא שאול וסוף סוף שמעתי מפיו, ביוזמתו, על מצב "העיסקה" החדשה עם הצבא הצרפתי. היקפה הוא 36 "מיסטרים" (מהם הגיעו כבר 18) ולמעלה ממאתיים טנקים - "סופר-שרמנים" ו"אמקסי"ם". הסכום הכולל הוא כ-60 מיליון דולר, אשר כנראה אין מושג לאיש מאין יימצא. הווה אומר כי יהיו בידינו 60 "מיסטרים" - לכאורה כמות שאפשר להסתפק בה - אך בינתיים התפתח התיאבון ל-"86F" הקנדאים, שלכתחילה שררה קרירות ביחס אליהם, והוחלט לחתור בכל המאמצים לרכישתם. שאול היה סבור כי "העיסקה" נשארה סוד בשביל אנגליה וארה"ב, אם כי בזמן האחרון ניראו סימנים מדאיגים כי הללו "הריחו" משהו. אמרתי כי איני מעלה על הדעת אפשרות שמירת עיסקה רחבת ממדים ורמת איכות כזו בסוד, והסתמכתי על סיפורו של [דוד] ליבשיץ אשר לא הגיע לידיעת שאול. הבעתי ספק רב אם נצליח עכשיו לרכוש סילונים "גבוהים" [סופר-ג'ט] בקנדה, שכן עיקר טענתנו כלפי ממשלת קנדה להצדקת רכש זה היה מיעוט הסילונים האלה שברשותנו, והנה עכשיו נשתנה המצב תכלית שינוי.

שאול מסר לי את תזכיר הביניים שהגיש לב"ג על "מיזוג מח' החקר של משה"ח עם אגף המחקר של אמ"ן". התזכיר הוגש בטרם הגיע לידי שאול מכתבי באותו עניין, אך היה לעיניו מיזכרו של וולטר שנקט אותו כיוון. על כל פנים אין הוא מוכן לשנות המלצתו והיא לאחֶד שירותים אלה תחת גג אחד בת"א. אין הוא מציע סיפוח חקר של משה"ח לאמ"ן, אלא צירוף שניהם בהנהלה משותפת של שתי הרשויות. גם אינו עוקר כל מח' חקר ממשה"ח אלא מציע להשאיר בו חוליה שתהא קשורה עם "לשכת החקר המאוחדת". הוא בטוח כי המיזוג יביא לידי ייעול וחיסכון רב. ייתכן. הכל תלוי באיזו מידה תהיה ההנהלה באמת משותפת. ברור כי אמ"ן ישאף לבלוע את מח' החקר על קירבה ועל כרעיה לבל ייוודע כי באה אל קרבו.

אורה כץ, אשתו של כתריאל, באה להביע רגשותיהם (הם עוברים עכשיו מבודפשט לוורשה והיא שוהה בארץ לסידור עניינים - בתם הבכירה מתחנכת בנצר). ובכן בתחילה הם הזדעזעו מאוד, אך לאחר שהירהרו בדבר מצאו כי אולי גם זו לטובה וההפוגה תועיל לי מאוד. כאן הייתה מאושרת למצוא כי עליתי מאוד בעיני הציבור ושמי גבוה מאוד. על כל פנים רצונם כי אדע כי הם נאמנים לי בלב ונפש.

בנסיעתי לירושלים התפלאתי למיעוט רישומה של שביתת האבטובוסים הן בעיר ת"א הן בדרך. משה כרמל הצליח כנראה לגייס רכב רב - משאיות ומכוניות פרטיות - להסעת הציבור. גם קהל בעלי המכוניות נענה ברצון לקריאה. על כל פנים ב-11 בבוקר לא ראיתי בעיר תורים וגם בתחנות שלאורך הכביש לירושלים לא נראו אנשים מצפים לרכב אלא במספרים פעוטים.

נסיעה זו הייתה לי למגינת לב. מונית של "יצהל" - סוכנות הקשורה במפלגה  -צהובה עד להקאה. נהג הנוהג כבתוך שלו, ברצותו מאסף חיילים מהכביש וברצותו דוחם, משוחח איתם בקול, פותח את הרדיו לשמיעת תקליטים צרחנים ונוסף על כל אלה לוקה בתקר יסודי בעיצומו של החום הלוהט. שפכתי מרי שיחי באוזני צפורה, שלא נתפעלה אף כלשהו. להיפך, טענה כי אך ברכה בזעזועים אלה הנופלים עכשיו בחלקי תוך השתפשפות עם השטח המחוספס של חיי הארץ כמות שהם. ואחרי הכל, הן טרם היגעתי לנסיעה ב"שירות" סתם, ומעבר לשירות קיים עוד האבטובוס - הן לא לעולם חוסן השביתה!

לארוחת צהריים, אשר בישלה צפורה במו ידיה ללא כל עזרה והגישה אותה בעצמה, הופיע אותו מיסטר סמואל קיפניס, שנמצא כבר דבוק לאנשי "המילווה" ומתפעל מטיפולם. לא ביקש לדעת דבר על ישראל, אף לא עלי אישית, אם כי חזר ושינן כי לא בא לארץ אלא לעמוד בדיבור שנתן לי. דיבר כל הזמן על ביקורו בבריה"מ והייתה כאן תערובת של התפעלות מהתיכנון ומקצב הבניין, שנשמעה ממנה נעימה ברורה של אהדה למשטר ונטייה ללמד עליו זכות, יחד עם הוקעת מומים וסלידה בגילויי עזובה ונסיגה אפילו ממה שזכר מילדותו בימי הצאר. כן חיתה גחלים על ראשו של דאלס ובכלל דיבר סרה בבטלנות המערבית ובכל זאת "אני מאושר באזרחותי האמריקנית ורק בארה"ב אחפוץ לשבת". לבסוף וידוי על חוסר טעם ותכלית בחיים שאין בהם שירות לעניין גדול-  ואֵי לנו עניין גדול מעניינה של ישראל? ובכן הוא "התמזג" השנה עם מפעל גדול אחר והיקף ייצורם מגיע עכשיו ל-600 מיליון דולר ולכן מכאן ואילך יהיה פנוי יותר ואדיר חפצו להקדיש זמנו לישראל, אלא לשם כך דרוש לו... סרט תיעודי שיראה את הדברים כמות שהם והוא מוכן לממן את הכנתו, למען יוכל להראות את הסרט בחוגים שלו ולהתרים יהודים בעלי ממון בכוח מראה העיניים. זהו בקיצור סיפורו של מיסטר ק.

אחרי הצהריים מעשה שרשרת [של מועדות], ואלו חוליותיה:

א) בחורונת ששמה איירין לֶפֶל - אותה יהודייה רוסית-צרפתית-אמריקנית אשר ליוותה את ההודי גופטה במסעו על פני ארצות ערב ושימשה לו תורגמנית צרפתית. בת עשרים, חמודה מאוד, באה לארץ עם קבוצת סטודנטים אמריקנים שבראשה עמד אדם מעניין. משום-מה לא הודיע לי איש עליהם ומהם לא פנה אלי איש. מדוע לא נכחו, למשל, בהרצאתי האנגלית בבית ברל על ייחודיה של ישראל? הנערה התפוצצה בהיוודע לה כי הם החמיצו הרצאה כזאת. עכשיו נסעה החבורה ורק היא ועוד בחור אחד החליטו להישאר עוד שבוע - כה צמאים הם לראות ולשמוע עוד ועוד. היא עצמה חושבת לשוב ולהשתקע לאחר סיום לימודיה. למה באה אלי? שמעה מגופטה על שיחתנו וידוע לה כי גופטה יצא את הארץ מאוכזב וברצונה לשוחח עמדי על אותם עניינים אשר נדונו ביני לבינו - היא תצטרך גם לכתוב דוח לביה"ס שלה על המסע הזה, אשר אולי יתפרסם, והיא זקוקה להדרכה. אמרתי כי שיחה ממושכת לא הייתה בתוכניתי היום ודחיתיה לשבוע הבא.

ב) ד"ר [ברוך] הראל, הממונה על הסגנון העברי ב"קול ישראל", איש צולע בכבדות על ירכו, אשר לא הכרתיו מעולם. כתב לי מייד לאחר התפטרותי בחינת "ממעמקים קראתי": הכל דשים בחוקי הלשון ושומע לו אָיִן וכבר קצה נפשו מהתריע ללא הועיל, וַיִיפן אלי בצר לו, אולי אושיענו. הזמנתיו באיחור רב, אבל היה מאושר כי נעניתי לו ולא נשאר קורא במדבר. דובר עברית צחה, אבל חיה ופשוטה, ללא פירכוסי מליצות, ונראה כתלמיד חכם בענייני לשון, אבל בדרך כלל יותר תלמיד מחכם. הבטחתי לעמוד לימינו ולקחת דברים עם [הרי] זינדר ו[חנוך] גיבתון.

ג) עיתונאי אמריקני, סטיפנס שמו, כותב בשביל "קוֹלְיֶרְס" בא "לראיין" אותי על ראשית ימי משרד החוץ - כיצד הוקם ואיך גויסו עובדיו ומה היו משימותי הראשונות וכיצד ביצעתין.

ד) האיש היקר והאהוב גיורא יוספטל בא בכל רום קומתו וכובד גופו וטוהר לבו ודוֹק שכלו לשתפני בלבטיו הקשים. קרא לו ב"ג והציע לו להיות מזכיר המפלגה. בעצם לא הוא שהציע - הוא רק אמר כי החברים דורשים מזכיר ומציעים את גיורא ואילו הוא מצידו מסכים. כל סגנון ההצעה הזאת ודברים אחרים שאמר ב"ג ואופן אמירתם וכן דברים שלא אמר - כל אלה הוכיחו לגיורא בעליל עד כמה מזלזל ב"ג בכל עניין המפלגה וחידוש הדמוקרטיה בתוכה ועד כמה, לאמיתו של דבר, לא איכפת לו אם וכיצד יסתדרו העניינים. כל זמן השיחה לא סר מפיו הנוסח "חברים אומרים" ואילו הוא עומד כאילו מן הצד ומשמש אך שליח. אגב דיבורו הפטיר כי אשר לדרישת גיורא, שהושמעה בשבת, בדבר הקמת ועדה מדינית ראויה לשמה, הריהו מוכן לכך, אם כי אינו יודע מה בעצם תעשה אותה ועדה, שכן אין חילוקי דעות במדיניות חוץ וביטחון, פרט לעניין התגובות. תפיסה זו של תפקידי ועדה מדינית במפלגה היא עדות נוספת לרצינות יחסו של "הזקן" למפלגתו ולתביעותיה. להלן, כשטען גיורא כי אין זה כה פשוט בשבילו לנטוש את גיזברות הסוכנות ושאל מי, לדעת רה"מ, יבוא במקומו - גילה לא רק בורות מוחלטת לגבי תפקידי גיורא בסוכנות אלא גם שטחיות מבהילה בהצעת אנשים במקומו. "מה, בעצם, אתה עושה?" שאל. הסביר לו גיורא בקצרה משק הכספים של הסוכנות מהו וכן האחריות המוטלת עליו לגבי המגביות, בייחוד "המגבית המאוחדת" בארה"ב, ונוסף לכל אלה טיפולו בענייני הקליטה. את כל הבעיות האלו פתר ב"ג במחי יד אחד. "המגבית?' מה בכך? כלום אתה לבדך מטפל בזה? הן בזה עוסק גם טדי, גם אני (ב"ג!), גולדה ומשה". שלא יהיה לו מושג כלשהו מהכבוד והאמון האישי העצום שרוחשים מנהיגי "המגבית" לגיורא - הן לדיבורו בדבר הכספים הנחוצים והן להיות ממונה על הוצאתם - פשוט לא יאומן! ומי יבוא במקומו? - "אריה בהיר!" גיורא התפוצץ וכבר סיפר לזלמן [שז"ר], שהתפלץ. אף אני התפלצתי והתפוצצתי. נוסף על כל אלה טוען גיורא שאין הוא מתאים כלל לתפקיד, לא הוא האיש לארגן את הסניפים, אין כל לשון משותפת בינו לבין עסקני המפלגה בערים, בינו לבין איש כאלמוגי פעורה תהום, יחסיו עם ב"ג מוכרחים להסתבך ואז או הוא יישחק כליל או יתפטר ופירוש הדבר יהיה כי נכשל.

אמרתי לו כי בשום פנים לא אוכל להקל עליו על ידי עצה כי יאמר לכל המציק לו להוציא מחשבה זו מראשם. ידעתי את הקושי שהמעבר כרוך בו בשבילו, אך אני רואה ברכה עצומה בקבלתו את ההצעה. יהיה זה מיפנה רב-סיכויים בשביל המפלגה וצעד בעל יעל חינוכי כביר, דווקא משום מוצאו - לא רק הבלתי-רוסי אלא ה"יקי" המובהק. איני מעלים עין כי אין לו כל התכונות הדרושות למזכיר המפלגה - אבל מועמד מושלם אינו בנמצא, ואילו התכונות שיש לו מהוות צירוף נדיר ויקר ביותר מכל בחינה של אופי, מוסר אינטלקט והשכלה. אל יירתע מפני יחסו של ב"ג לעניינים, יען בעיית המפלגה קיימת ועומדת כשלעצמה ולא בכל היא חיה מפי ב"ג. הקוץ שבאליה הוא בעיית גיזברות הסוכנות, שאין אני מקל בה כלל וכלל. המועמדות של בהיר מגוחכת. אילו היה פנחס ספיר פנוי היה בהחלט בא בחשבון, הן לכספים הן לקליטה הן לייצוג כלפי "המגבית" ולדירבונה. גיורא אמר כי כבר בדק אפשרות זו והתברר לו כי אין להעלות על הדעת פרישת ספיר מהממשלה. היסקתי מזה כי הוא עצמו בודק בכל זאת אפשרויות היענותו לקריאת המפלגה. נבדקה גם מועמדות שמחה גולן - ללא מסקנה חיובית. שאלתי את גיורא אם שוחח עם שאול. כן, שוחח, ותגובתו דמתה לשלי. שאלתי ליחסה של [אשתו] סנטה וענה כי היא שוללת את ההצעה פחות ממנו – פרט רב-משמעות - אבל אומרת כי עליו להחליט לפי נטיית לבו. אמרתי כי זהו סיכום מה שיש לי להגיד לו. לבסוף שאל מה יש בדעתי לעשות למען המפלגה ואם אהיה מוכן לקבל עלי אחריות להסברה. אמרתי כי אשתתף במזכירות, אשב בישיבות, אבקר במקומות, אופיע ב"בית ברל", אַרצה, אנהל שיחות, אכתוב - אבל לא אקבל על עצמי אחריות של קבע לאיזה תפקיד שהוא, לא אנהל מדור, לא אעשה את עבודתי במפלגה לעניין של תעסוקה סדירה. אעזור בלב ונפש לכל מי שיהיה אחראי להסברה, אך לא אקבל על עצמי את האחריות המינהלית לענף זה או לאיזה ענף שהוא. נפרדנו באהבה והייתי מלא התפעלות מהאיש.

רוב זמן השיחות הללו ישבה רוחמה על המרפסת ותיקתקה את טיוטת המאמר. התחלתי לערוך את הטיוטה והסתבכתי וראיתי לפני שורה שלמה של מוקשים ומכשלות ובינתיים הגיעה שעתנו ללכת... לתיאטרון. הסוכן [שמואל אבי שמאי] כהנא פקד אותנו בהזמנה להצגת "הקאמרי" - "הוא הלך בשדות". מחזה זה, שנחל הצלחה מרעישה עם ביקור "הקאמרי" בפריס, מעולם לא ראינוהו ואמרנו לעצמנו כי הפעם עת לעשות. הזמנו את שלמה [שרת] ואחרי ארוחת הערב נסענו שלושתנו ל"אדיסון". מנהגי ירושלים חגגו ניצחון שמרנותם. ההצגה נקבעה ל-9.15, אך ב-9.30 עדיין לא יצאו חוזי סרט הקולנוע, הרחבה שלפני "אדיסון" הייתה מוצפת אדם והכל עמדו צפופים ומצהילים פנים זה מול זה, שמחים לפגישות ומנצלים את שעת הכושר לשיחות-רעים - הכל ברוח טובה למופת ותוך סבלנות בלי גבול. סוף סוף נפתחו שערים והנחשול החל נוהר פנימה. נסחפנו בזרם ותרמנו חלקנו למילוי האולם והיציע עד אפס מקום - קהל עצום בשביל הצגת חיזיון בירושלים. החיזיון היה כתהילתו ואף ההצגה כן. יצירתו של משה שמיר עלתה על מה ששיערתי:

ראשית, נגולה כאן יריעת חיים ממש, שילוב כמה נושאים רוטטים של תקופת הביניים רמת המתח 1946-1944 - הגיוס לבריגדה, הקמת הפלמ"ח ומיבצעיו הראשונים, ההעפלה, קליטת ילדי "עליית טהרן", העלאת נקודות יישוב חדשות, וכל אלה על רקע הוויָים וחוויותיהם של חברי קיבוץ, על התאהבויותיהם הפזיזות של צעיריו ופרידותיהם האכזריות של קשישיו, ואחרון-אחרון השכול הפוקד זוג מפורד בנפול בנם יחידם וראשית נחמתם בנכד העתיד להיוולד, שניצל ברגע האחרון מהפלה;

שנית, הייתה כאן עלילה מרתקת, רבת זעזועים ומשברים. ישבנו מכונסים בתוך עצמנו וצמודים מאוד יחד, אני וצפורה, בתוך האולם המלא והאפל, והיה לנו סיפוק רב לחוש כי חלק לנו, לכל אחד מאיתנו, באחת העלילות המשולבות בריקמת המחזה. כן חשבנו והתלחשנו על אילנה, שהייתה אי-שם באולם ובוודאי ישבה המומה מהופעת לבטיה ותסביכיה, כבת עליית טהרן, שלא שפרה עליה נחלתה בקיבוץ בו נתחנכה, חשופים לעין כל בטרגיקה של גורל בת עליית טהרן שהוצגה על הבמה.

המישחק בכללו היה למעלה מן הממוצע. שני השיאים הבולטים היו של נשים - חנה מרון ובתיה לנצט. מציאותיות המחזה הייתה מדהימה ורוב השחקנים נדמו בעינינו כחברי קיבוץ ובחורי פלמ"ח שהפסיקו לערב אחד את עיסוקם ואורח חייהם הרגיל כדי להופיע על הבמה. אין פלא כי חיזיון זה כבש ככה את פריס התיאטרונית - באיזו ארץ אחרת בעולם אתה מוצא להקה אשר החיים שהיא משחקת הם במידה כזו חלק מחייה ממש.

עלינו אחר כך אל מאחורי הקלעים ופיזרנו שבחים על ימין ועל שמאל. יוסף מילוא הודה שוב על עזרתי האישית לכיסוי הוצאות נסיעתם לפריס, שבלעדיה מי יודע אנה היו באים. אמרתי לו כי למעשה היה זה המיבצע האחרון שלי כשר החוץ.

חזרנו הביתה קצת לאחר חצות ואז רק החלה מערכה חדשה בחיזיון שלי. התיישבתי ברצינות על עריכת מאמרי ועשיתי בו תהפוכות. צפורה נסעה והביאה את רוחמה שהחלה מדפיסה את המהדורה השנייה. עבדנו עד 3.30, נסענו יחד להוביל את רוחמה הביתה, חזרנו והכנסנו את המכונית למוסך סמולנסקין 9 ועד שבאנו הביתה ושכבנו לישון הייתה השעה ארבע.

במשך הערב טילפן ברקת להודיע כי "עם עובד" מוכן להוציא את ספרי על האישים ["אורות שכבו"] .

 

העתקת קישור