יום ה', 16/8/1956
עוד אתמול הרגשתי עצמי לא לגמרי בקו הבריאות. הבוקר מדדתי את החום והנה °38 ומשהו - אפשר יַעַל הזריקה נגד טיפואיד ואפשר סתם שפעת. ב-8 בבוקר עמדו להתחיל בעבודת הבנייה של דירתנו בבלפור 19 ושנינו ביקשנו לנכוח בשעת מעשה. עכשיו הלכה צפורה לבדה. בינתיים מאוד לא היה לי לרצון ביטול נסיעתי לת"א לישיבת המתמדת. באמצעות רוחמה השגתי היתר של רופא לשכת הבריאות, שהיה בטוח כי החום בא בעקבות הזריקה ולכן לא החמיר בדין. בלעתי איפוא מה שנצטוויתי וב-9 יצאתי לת"א עם רלף גולדמן.
מ-10 עד 1 ישיבת המתמדת בוועה"פ של ההסתדרות. שוב ניטשה המערכה בין הבורחים מהאמת ובין הטופחים אותה על פניהם. אשכול נשא נאום נמרץ ויעיל. בקר זז קמעה לקראת אנשי הכלכלה ונטש את העמדה הנוקשה של האיגוד המקצועי - הציע נוסח החלטה הקובע כי שיטת תוספת היוקר מחייבת שינויים שלדיון עליהם יש להקים ועדה מיוחדת לקראת סוף השנה, בהנחה כי ברביע האחרון של השנה ממילא לא יעלה מדד המחיה (בקודם ירד ב-5 נקודות). העיקר הוא כאן ההסכמה כי אין לקדש את המצב הקיים. ראיתי בנוסח זה מוצא בשביל הוועידה אך אשכול וספיר לא מיהרו לוותר.
שמעתי הרבה דברים מרגיזים בישיבה זו. [ירוחם] מֶשֶל מהאיגוד [המקצועי]: תפקיד מפלגת פועלים הוא לדאוג להעלות רמת החיים של העובדים. לא לקיומם, אלא דווקא להעלאת רמת חייהם - כאילו אחת היא אם המשק יתקיים בתנאים אלה או יתפוצץ. [אביגדור] עשת מחיפה: מטרת הוועידה הזאת להגביר אחדות וליכוד במפלגה ולכן אין להעלות בה בעיית תוספת היוקר. כאילו יש ברכה כלשהי באחדות ובליכוד הניקנים במחיר הפקרת המצב. התיישב על ידי [ראובן] המאירי מצעירי חיפה ופתח עלי בהפגזת פיתקאות שלא באה אלא להוכיח מה ניפתלת מחשבתו של חוג זה ומה ממארת מגמתו להיאחז בכל מיני תירוצי שווא כדי להצדיק את אי הודייתו באמת.
עזבתי את הישיבה בטרם תסתיים. סעדתי בצהריים במלון "דן" עם מוֹ לוויט, מנהל ה"ג'וינט". עשה עימדי חסד ולא דיבר על ההתפטרות כלל. הוא מרוצה מאוד מתוצאות מגבית השתא אך לא ראיתי כל סימן מצידנו לנכונות נפשית לקראת אותו מאמץ כספי עצום בשנה הבאה, שבלעדיו אין לנו כל סיכוי לכסות אותו חשבון הרכש שאנו מתחייבים עליו ולמעשה כבר משלמים לפיו בימים אלה.
בבואי לדירה הגעתי סוף סוף לקשר עם יוסף תקוע שחיפשתיו מאמש כדי למסור לו דברי ברנס. לפי ידיעות תקוע אין ממש בטענה כי ירינו מעבר לקווים "סתם ככה", מתוך התמוטטות המישמעת. היריות שהיו באו להבריח מסתננים אך כל זה לא היה העיקר. ג'ו הודיע כי הבוקר היה מארב על אוטובוס בדרך לאילת [מצפון לבאר מנוחה]. אישה אחת נהרגה וכמה נפצעו. התקפה זו באה בעקבות מוקש שעלתה עליו אתמול מכונית, בדרך לשדה-בוקר. נתכערו, אפוא, מאוד פני הדברים. לפני יום-יומיים, כשדיבר ג'ו עם ברנס על הפגיעות וההתפרעויות המצריות, שאל הלה אם אין אלה ניסיונות לנקום מידנו את דם שני הקצינים המצרים שנהרגו על ידי פצצות שקיבלו בדואר.
במשך אחר הצהריים נודעו פרטים הרבה יותר חמורים. לא רק אישה נהרגה באותו מארב דמים, אלא גם שלושה חיילים מהמישמר שליווה את האוטובוס. המארב אורגן הפעם כדבעי - פעלה יחידה גדולה שנתחלקה לשלושה ראשים, אשר כל אחד ואחד מהם היה לו יעד משלו - הג'יפ הקדמי, האוטובוס והג'יפ האחורי. האפתעה הייתה גמורה ומחץ האש רב וקטלני.
כן נודע כי גם היום עלתה מכונית על מוקש בסביבות שדה-בוקר והפעם נפצעו ארבעה מנוסעיה.
בתוך כל אלה בא אלי יצחק עוז בעניין תביעתו מסולל בונה, אשר דוד הכהן מסרב להיזקק לה. הטיח דברים מרים ודוקרים ואיים בפרסום ובערכאות.
חזרתי לישיבת המתמדת. נודע לי כי לפני הפסקת הצהרים נאם ב"ג ונקט קו אופייני ומאכזב. הודיע כי אין לו דעה בעניין תוספת היוקר ואינו קובע עמדה אם יש או אין להכריע בעניין זה בוועידה. הוא יודע רק דבר אחד, כי תקציב הרכש מטיל מעמסה של כך וכך על כל נפש בישראל ולכן יש לקבוע כי לפחות עד שנת הכספים הבאה - זאת אומרת עד סוף מרס - לא תשולם שום תוספת יוקר נוספת, אחת היא איך יקפוץ המדד. למעשה הנמקה זו מסייעת לשבור את ההתנגדות הנוקשה של "האיגוד המקצועי את חיפה", אך עקרונית ולאורך ימים זוהי עמדה בלתי ממלכתית וקצרת ראות עד לייאוש. קיימת ועומדת בעיה כלכלית שפיתרונה קובע גורל, אך לרה"מ אין עמדה לדידה!
היססתי כל הזמן אם לנטול רשות דיבור. בינתיים נתכנסה ועדת י"א שוב לישיבה לשם מאמץ אחרון להגיע למצע משותף בעניין תוספת יוקר. לא נכנסתי לאותה ישיבה אך העובדה שעדיין יושבים ודנים ריסנה אותי מלדבר.
כל היום עלה החום וירד-חליפות ונוסף על החום התחיל הגרון כואב בבליעה.
בערב באה אלי עדוצ'קה לדווח על תהפוכות נוספות שחלו בעניין הבית. באמצע שיחתנו טילפנו לה מביתה כי ב"ג מבקש להתראות איתה והיא נסעה אליו.
ברדיו גינוי חריף של המרשילד להתקפה על האוטובוס הישראלי - אומנם מבלי לפרש מאיזה צד באה ההתקפה.
חיים טילפן מניר אליהו - הוא רוקד רק בחתונות חבריו וחברותיו, וגם הפעם באה לידו שמחת מצווה כזו. נדברנו כי יבוא ללון והוכנה לו מיטה, אך עד חצות לא הופיע ושכבתי לישון כשאנוכי על סף מחלה.
